פסיליום וסיבים תזונתיים בראייה מערבית וסינית

הסיבים התזונתיים

הסיבים התזונתיים הם פוליסכרידים ממקור דפנות תאי הצמחים שאינם מתעכלים ונספגים בגוף האדם. הם מסווגים לפי מסיסותם במים:

סיבים מסיסים: פקטין וגואר-גאם
מקורות לפקטין: תפוחי עץ, ציפת ההדרים, בננות, אורז, תירס, קטניות יבשות.
מקורות לגואר-גאם: שיבולת שועל, קיטניות, סיבי סויה, אגוזים.

הסיבים המסיסים יוצרים מבנה דייסתי או ג´לטינוזי בסביבה מימית ויש להם השפעה מיטיבה על סוכרת והיפרכולסטרולמיה. סיבים מסיסים עשויים להקל על שלשולים על ידי הארכת זמן מעבר המזון במעי, שיפור תפקוד המעי הגס (פירוק הסיבים התזונתיים על ידי הפלורה במעי הגס נותן תוצרי פירוק של חומצות שומן קצרות (SCFA ) אשר מהוות מקור אנרגיה זמין לקולונוציטים (תאי המעי הגס) לצורך גדילה והתחלקות. ספיגת חומצות השומן הקצרות מגביר ספיגת נתרן ומים וכך היציאה פחות נוזלית.
השפעה זו מצטמצמת משמעותית כאשר המטופל משלשל על רקע שימוש באנטיביוטיקה, כיוון שאז הפלורה אינה מתפקדת כראוי. הוספת פרוביוטיקה כמו חיידקי אצידופילוס עשויה לתרום למצב.
סיבים מסיסים כמו Beta Glucan המצוי בסובין שיבולת שועל מורידים רמות כולסטרול בדם. רוב הסיבים מפחיתים סיכון ללקות בסרטן ומחלות לב. סיבים הנקראים Fructooligosacharides ( FOS ) המצויים בעיקר בארטישוק ירושלמי, בננות, שום ועולש תרבותי תומכים בקיום מיקרופלורה בריאה במעי.

הפרוקטואוליגוסכרידים הם פחמימות עמידות להידרוליזה אנזימתית ועוברים תסיסה על ידי חיידקי הפלורה במעיים. כך הם מורידים את רמת החומציות במעי ומעכבים התפתחות אורגניזמים פתוגניים. תוצרי הביניים שלהם בפירוק הם מימן, דו תחמוצת הפחמן ומתאן. הסיבים שכיחים בעיקר בבננות, שעורה, שום, דבש, בצל, סוכר חום, עגבנייה, שורש אספרגוס, ארטישוק ירושלמי, שיפון וחיטה. הם מורכבים ממולקולות של סוכרוז אליהן מחוברות 1-3 יחידות פרוקטוז באמצעות קשר ביתא גליקוזידי. שרשרת קצרה נקראת אוליקופרוקטוז ושרשרת ארוכה נקראת אינולין שהוא סוג סיב אחר. לסיבים אילו תועלת ייחודית:
הם מפחיתים רמות אמוניה בדם, מפחיתים יצירת רדיקלים חופשיים, מגדילים כמות אימונו-מודולטורים, משקמים פלורת מעיים ומזרזים ייצור ויטמינים. כמו כן מסייעים בהורדת רמות הכולסטרול והטריגליצרידים ויוצרים סביבה מאוזנת מבחינה בקטריאלית במעי הגס. FOS מהווים את הסובסטרט המועדף על ידי חיידקים פרוביוטים אשר שיגשוגם מצמצם התפתחות E. Coli או C. Difficile . ההשפעות נכרות משמעותית תוך שבועיים, אך קיימת גם תועלת מידית בשינויים בחומציות המעי, קיצור משך זמן פינוי השארית ועלייה בנפח ומשקל הצואה ותדירותה. FOS יעילה גם במצבי שלשול בזכות חומצות שומן קצרות הנוצרות בתהליך התסיסה, כאשר אילו מזרזות ספיגת מים ואלקטרוליטים. הם גם מגנות על מוקוזת המעי. כיום מקובל להוסיף אותם למוצרים תזונתיים רפואיים שונים ואפילו בתעשיית המזון (אינולין יכול להוות חומר תחליפי לשומן במוצרים כמו גלידה ומרגרינה).

סיבים לא מסיסים: צלולוז, המיצלולוז וליגנין
מקורות לצלולוז: חיטה מלאה, סובין, משפחת הכרוביים, קטניות יבשות, תפוח עץ וירקות חיים.
מקורות להמיצלולוז: סובין, דגנים מלאים.
מקורות לליגנין: ירקות, קמח מחיטה מלאה.

הסיבים הבלתי מסיסים מקלים על התרוקנות הקיבה וזמן מעבר המזון במעיים, לכן השפעתם חשובה לטיפול בעצירות.

פסיליום

סיבים המופקים מקליפת זרע הצמח: Plantago Ovata . זהו צמח רב שנתי הצומח באסיה, מזרח אפריקה והמזרח התיכון, בעיקר באדמות מלוחות. רוב הפסיליום כיום מגיע מהודו. במקור, כזרע שלם, הוא שימש כצמח מוריד, משתן ומלחלח מעיים. כיום השימוש המוכר ביותר הוא סיבי קליפת הזרע המכילים 65% סיבים מסיסי מים ו 10-15% סיבים לא מסיסים. הוא המרכיב העיקרי של תוסף המזון המשלשל Metamucil ומחקרים שונים מעידים על השפעתו החיובית בצמצום רמות כולסטרול.
הפסיליום נותן נפח לצואה כמו הצלולוז, המתיל צלולוז, סודיום-קרבוקסי-מתיל-צלולוז, מאלט, סובין חיטה ואחרים. כל הסיבים לעיל בעלי תכונות היגרוסקופיות ובכך הם מגדילים נפח הצואה.
קליפת הפסיליום מכילה כמעט אך ורק סיבים. הקליפה מכילה גליקוזידים ומוקולג´ים (חומר ג´לטיני המכיל חומצות אמינו ופוליסכרידים) ושלושה סיבים: צלולוזה, המיצלולוזה וליגנין. תכונה זו מאפשרת לצמח לספוג מים עד פי 14 מנפחו. בעצירות יש לקחת פסיליום עם כמות מים מרובה (3-4 כוסות מים) בעוד שנטילת פסיליום עם כמות מים מועטה משפרת מצבים של שלשול כרוני.

מאפיינים אנרגטיים של הפסיליום
מנקודת ראות סינית הפסיליום שייך למשפחת הפלאנטגיניס - Che Qian Zi . הזרע השלם מכיל חומרים כמו חומצות שומן שונות (פאלמיטית, אולאית, לינולאית ועוד) וחומרים פעילים נוספים. ברפואה הסינית הזרע נחשב למתוק, תפל וקר. הזרע משפיע על הכליות, שלפוחית וכבד, משתן ומטהר חום במצבי בצקת או שלשול על רקע לחות חמה. הוא מטהר את העיניים במצבי חום על רקע חסר בכליות ובכבד, מכייח ומסלק ליחה בשיעולים עם חום בריאות.

השפעת הפסיליום מוגבלת בעיקר למעי הגס ומתקשרות לליחלוח, ספיחה והורדה. הקליפה מתוקה וניטרלית עד קרירה, חודרת למעי הגס, וקצת לקיבה ולטחול. היא מלחלחת את המעיים במצבי עצירות אצל מבוגרים, מזינה את היין ומטהרת חום. עם זאת רצוי להיזהר ממנה במצבי קור וחסר. כעקרון, אין לתת משלשלים לאורך זמן על רקע מצב חסר.

צריכה מוגזמת של סיבים

סיבים עלולים להפריע לספיגת תרופות ומינרלים כמו סידן ואבץ. סיבים מעכבים ריקון קיבה אך ומגדילים את נפח הצואה. בקשישים נפח הצואה עלול לגרום לאי נוחות על רקע ריקון איטי פיזיולוגי. כמו כן סיבים מגבירים את הצורך במים חופשיים (הם סופגים אותם ומונעים ספיגתם למעיים) ולכן מגבירים את סכנת ההתייבשות, הקיימת ממילה, בקשישים.
שימוש בסיבים בכמות גדולה (40 גרם סיבי סויה שמכילים גם סיבים מסיסים וגם לא מסיסים, ליום) עלול להוריד ספיגת ברזל, נחושת ואשלגן. לא ברורה ההשפעה במינונים נמוכים לאורך זמן ממושך. שימוש בצלולוז מפריע לספיגת משככי כאבים.
מקצת המקרים מדווחים על ייצור גזים מוגבר ובטן נפוחה, אך נראה שהשפעתם מזערית.
לכן השימוש בסיבים תזונתיים מתאים לטיפול בעצירות כאשר מדובר במערכת עיכול תקינה ללא שימוש כרוני במשלשלים.

כיום ההמלצה לשימוש בסיבים היא כ 20-35 גרם ליום במבוגרים או 10-13 גרם לכל 1000 קק´ל במזון. בילדים מעל גיל שנתיים ההמלצה היא גיל בשנים + 5 בגרמים (כלומר ילד בן 3 יצרוך לפחות 8 גרם סיבים ביום).
המלצה זו אינה קלה כלל אם מתבססים רק על פירות וירקות, אך היא יכולה להיות מיושמת על ידי צריכת שלוש מנות דגנים (בשימוש של אורז, לחם מלא או דגני בוקר למשל) מלאים ביום ו 7 מנות פירות וירקות ליום (סלט ירקות גדול ושני פירות, למשל). כמות זו אינה מפחיתה ספיגה של מיקונוטריאנטים.

סיבים בראייה סינית

סיבים מסייעים הן בשלשול והן בעצירות. במצבי שלשול הם משפרים את פעילות הפלורה ולפיכך תומכים בתהליכי הטרנספורמציה של הטחול ומונעים הצטברות ליחה דביקה המובילה לעצירות. מצד שני, שימוש רב בסיבים עלול להוביל לחוסר דם (מה שמתאים לפעילות מונעת הליחה המאפיינת אותם).
אנו יודעים שמזונות מלאים (אורז או חיטה מלאה) ממשיכים לחזק צ´י ודם וטחול אך מאבדים את התכונה הדביקה והליחתית של אותו מזון במצבו המעובד.
היכולת של הסיבים לשפר מצב עצירות סלקטיבית שכן מצד אחד הם מעלים את נפח הצואה ומלחלחים אותה, אך מאידך הם מאיטים את פעילות המעיים, בעיקר בקשישים. כיוון שעצירות בקשישים מיוחסת לרוב למצבי חסר יין או חסר דם או חסר צ´י, ניתן להעריך שסיבים מחמירים חסרים אילו. את הפגיעה בדם כבר הסברנו. לגבי פגיעה בצ´י, יש להניח שבעוד הם מייבשים את מצב הליחה בדם (הפחתה בשומני הדם) ומורידים רמת הסבירות לסרטן מעיים (ליחה צמיגה), הם ממשיכים לשמור על מצב של ליחתיות יתר בתוך חלל העיכול. מצב זה מיוחס לתכונות ההיגרוסקופיות (סופחות הנוזלים) שלהם. מצב זה מתאים באופיו לליחתיות בתוך חלל מערכת העיכול, לחות אשר אינה נספגת את תוך הגוף אך משפיעה בצינור מערכת העיכול. השפעה זו עלולה להאט את קצב זרימת הצ´י במערכת ולכן להאט את הפריסטלטיקה. כך הסיבים עשויים להקל על עצירות על רקע יובש בחלל צינורות העיכול או עצירות על רקע ליחה סיסטמית, אך להחמיר עצירות על רקע חסר צ´י מקומי או חסר דם. ומה לגבי חסר יין? יש להניח שהסיבים אינם משפיעים לרעה על מצבים אילו, אך זו שאלה שדורשת בדיקה.

סיבים תזונתיים לרוב קרירים יותר ביחס לדגן המרכיב אותם, יחד עם פעולתם המייבשת הם עשויים להוביל להפחתת שומני הדם ולצמצם את רמת החומציות. הקור יכול להסביר אף הוא את האטת הפריסטלטיקה בעיקר בקשישים הסובלים מחסר צ´י.

להפניות
למידע נוסף על תוספי תזונה ניתן ללחוץ כאן: אנרגטיקה של תוספים
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות (רפואה סינית, שיאצו, טווינה, נטורופתיה סינית, תזונה, עיסוי רפואי) ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות

חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.