מאמר דעה
רפואה סינית או רפואה צינית
ד"ר ניר עמיר ממייסדי תמורות ומנהל המרפאה המשלימה לילדים במרכז הרפואי וולפסון
לעתים מפתיע אותי לגלות שבין מתנגדי החיסונים הגדולים נמצאים מטפלים ברפואה סינית. הרי עדויות ראשונות לשימוש בחיסון נגד אבעבועות שחורות (שכידוע, חיסל עד חצי מאוכלוסיית אירופה) מופיעות במאה ה- 11 לספירה בסין. כלומר, הסינים היו הראשונים לפתח חיסון (ע"י דחיפת גלדים שנשרו מחולים מאומתים לנחיריים או ע"י שריטת אנשים בדם פרה שחלתה במחלה דומה). הסיכון למות מהחיסון היה בסביבות 1% (מה שמראה שהרפואה הסינית יכולה גם להזיק) אבל הסיכון למות ללא חיסון היה כ-30% ובמקומות שונים בעולם המחלה מחקה כמעט 100% מהאוכלוסיה!
ספקנים רבים התנגדו לחיסון שהופק מפרה (Vacca ומשם המילה Vaccine) שלא היה חף מפשע ובוודאי שלא עבר את אותן בדיקות שכל תרופה עוברת כיום. קונספירציות, חלקן משעשעות, הופיעו לפרקים ולדוגמה, ציורו הנודע של ג'יימס גילריי מ 1802 בו רואים בריטים שחוסנו, מפתחים טלפיים ופנים של פרות.
האם מי שלא מתחסן מסכן את מי שכן התחסן?
"מה הבעיה? אם התחסנת אתה לא צריך לדאוג ממני...".
ילדים שלא יכולים להתחסן עלולים לסבול מנזק לבבי ותופעות ארוכות טווח נוספות. בנוסף, אנשים שלא חוסנו מאפשרים לוירוס לקנן בגופם (גם אם הם ללא סימפטומים) ולעבור מוטציות. במקודם או במאוחר, אחד המאכסנים יפתח מוטציה שהחיסונים הקיימים לא יהיו מסוגלים להתמודד איתה.
האם סיכון ידוע ומוחשי קטן מסיכון לא ידוע וערטילאי?
לא תמיד אנו יודעים ואפילו "חוכמת הבדיעבד" לא תמיד משרתת אותנו. אם אנו תוקפים ראשונים במלחמה, יתכן שמנענו נזק גדול בהרבה אך מאידך, יתכן שהכנסנו את עצמנו לצרות הרבה יותר גדולות. היכולת להעריך סיכונים מול סיכויים היא משהו שנע בין מדעי ההסתברות לבין ניחוש ואינטואיציה. לכן יש לתת מקום של כבוד לכל ספק ולאמוד את הסיכונים והסיכויים בכלים מדויקים ככל שניתן.
מכאן שמטרת "קול קורא" זה היא לא להטיף אלא לתת לאנשים כלי חשיבה וביקורת נוספים.
האם כששקלתי אם להתחסן או לא להתחסן, הפעלתי רק שיקולים רציונליים?
למרבה הצער לא. גם בין אילו שהתחסנו וגם בין אילו שלא, פועל "חוק העדר". בריכוזים שהיה בהם חיסון גדול, אנשים האיצו את קצב ההתחסנות. בריכוזים שהייתה סקפטיות גדולה- יותר אנשים נמנעו מחיסונים. לכך קדמו גם השפעות של אנשי מפתח שמשפיעים לכאן ולשם.
לדוגמה: ישנן כיתות לימוד בתמורות שהרוב בהן התחסנו (גם כשמנטרלים את נושא הגיל וקבוצות סיכון) וישנן כאילו שהרוב בחר לא להתחסן. כך שלא ניתן להגיד שסוג ההכשרה ברפואה סינית השפיע לכיוון זה או אחר. יותר סביר להניח שאנשים שדעתם נחשבת השפיעו יותר.
אילו שיקולים הופעלו שלא להתחסן?
חלק מבין המשיבים לסקר שנערך בתמורות העריך שלחיסון יש סיכונים או שהוא מגלם נזק רפואי או חברתי וזה לגיטימי. חלק אחר משוכנע שהחיסונים יעילים והסיכון להם קטן מהסיכון להינזק מקורונה. גם זו דעה לגיטימית.
למרבית הצער, כ- 30% מהמשיבים הניחו שיתכן שהחיסון יעיל אך בדעתם להתחסן רק אחרי שיצפו "מספיק זמן" באילו שכבר התחסנו. זוהי גישה מאוד פרקטית אבל אנוכית: "אני מקווה שרבים ככל שניתן יתחסנו על מנת שאוכל לדעת אם גם לי כדאי..."
האם החיסון עלול לגרום לתופעות לוואי ארוכות טווח?
עכשיו שכבר ידוע שהחיסון לא מסכן את המחוסן בטווח הקצר, עולה השאלה: עד כמה החיסון עלול להשפיע עלי בטווח הארוך?
זוהי שאלה לגיטימית. יתכן שקיים סיכון עתידי (שלא ניתן לבדיקה כרגע), כמו מחלות אוטואימוניות או הפרעה נפשית, בדרכים שאנו לא יכולים לצפות כרגע. עד כה, המחקר והתצפיות אינם תומכים בהשערה זו, אולם מחקר לאורך שנים יכול לשנות את החשיבה.
למרבית הצער, אנו מכירים לא מעט דברים מסוכנים. למשל: עישון, אלכוהול, צריכת סוכרים ומשקאות ממותקים, יחסי מין מזדמנים ולא מוגנים, או נהיגה לא זהירה. אילו סכנות וודאיות. תרופות כמו אקמול יכולות לסכן את הכבד. מריחואנה עלולה לפגוע בפוריות ואפילו במוח הצאצאים. אין בדברים אילו כדי להמליץ להימנע מהנאות שונות, אבל הסיכון לנזק ולתחלואה כאן מסוכנים בהסתברות גבוהה בהרבה מהסיכון לחיסון כזה או אחר.
איך קרה שהחיסון פותח כל כך מהר בעוד שאישור לתרופות אחרות לוקח שנים?
פיתוח תרופה אכן לוקח שנים. זה נובע מאין סוף וועדות רגולטוריות והשקעת כספים מוגבלת. הלוואי שפיתוח תרופות למלריה, שחפת ואלצהיימר, שנחשבות למחלות הקטלניות בעולם, היו זוכות להסרת חסמים ביורוקרטיים ולתקציבים כמו פיתוח החיסון נגד הקורונה. אם במקום עשרות אנשים שעובדים על תרופה היו עובדים אלפי מדענים, היה פחות מוות בעולם.
כמו כן, קצב פיתוח החיסון התאפשר גם בזכות העובדה שהידע הטכנולוגי לפיתוח חיסונים אילו התבסס על תרופות ביולוגיות (רובן נגד סרטן או מחלות אוטואימוניות) שכבר קיימות. יש להניח שבעתיד נתרגל לעובדה שפיתוח תרופה ימשך שנה שנתיים ולא 10-15 שנים כבעבר.
האם חברות התרופות מסתירות מאיתנו מידע?
כמובן, כמו בכל חברה מסחרית. אבל האם זהו מידע על סיכונים או נזקים? זהו דיון למאמר נפרד (ולמעוניינים, יש התייחסות רלבנטית לכך גם באתר תמורות).
לסיכום:
עדיין לא הוכח שיש סיכון לחיסון. לעומת זאת, הוכח שאפילו ילדים עלולים לפתח מחלות לב ומחלות אחרות בסיכון גדול מאוד, לאחר שהחלימו מקורונה. בין סיכון תיאורטי שאיש לא הוכיח שהוא קיים לבין סיכון ממשי, אני מעדיף להיזהר מהממשי.
וכמובן שכל חיינו אנו מהמרים. גם על החיסון הזה. אבל בנסיבות הקיימות, נראה לי שהרבה יותר מסוכן לחצות את הכביש כדי להגיע למרכז החיסונים מאשר לקבל אותו.
ולסיום:
אני פתוח לכל תגובה מכבדת ושקולה. במידה ותהיה התעניינות, אשמח לקיים מפגש התייעצות בזום ולהשיב לשאלות סטודנטים ובוגרים בנושא זה.
מאחל בריאות מלאה
שלכם,
ד"ר עמיר