פיגור שכלי היא תופעה שכיחה אך מגוונת בחומרתה. התופעה מתייחסת לגיל השכלי, למנת המשכל, לאופן ההסתגלות האישי והחברתי של הלוקה ולתקופת האיחור ההתפתחותי. לעתים התופעה נלווית למחלות נוספות. עבודה מרתקת זו, של קבוצת סטודנטים לשיאצו / טווינא שנעשתה במחלקות נוער סגורות בב"ח אברבנאל לחולי נפש בבתי ים, נוער עם פיגור שכלי בהיבט מערבי וסיני ומתעדת סדרת טיפולים ומסקנות במטופלים אילו. לעבודה מקושר מידע מפורט וכן תיעוד על מהלך טיפולים אחרים ותוצאותיהם.
מאת: דורית, הילה, עדי, ארבל ואריק, בוגרי תמורות
מבוא
ג. תקופת האיחור ההתפתחותי
לגבי גיל שכלי - באדם המפגר הגיל השכלי יהיה נמוך משמעותית מהגיל הכרונולוגי. המדידה היא של רמת המשכל של הנבדק, וכל מי שיש לו מנת משכל נמוכה מ-70 מאופיין כמפגר. מבחינים בכמה רמות פיגור:
פיגור שכלי עמוק (IQ מתחת ל - 20), תפקוד מנטאלי מתחת לגיל 3 שנים, הגבלה ניכרת בניידות, עצמאות ותקשורת.
מבחינה אינטלקטואלית המבחנים לזיהוי פיגור ימדדו את יכולתו של האדם לפתור בעיות, לרכוש מיומנויות חדשות, לרכוש שפה ולתקשר עם הסביבה, ומידת יכולת ההפשטה.
מבחינה חברתית מבחן לזיהוי פיגור בודק יכולתו של הנבדק לזהות מצבים חברתיים שונים, יכולת להגיב מבחינה חברתית בהתאם לסיטואציה, יכולת להבחין בין מידות קרבה בין אנשים שונים והבנת כללים חברתיים ועוד, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.
מבחינה תקשורתית תיבחן היכולת לדבר במשפטים שלמים, מורכבים, באופן דיבור המובן לאחרים, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.
מבחינת הסתגלות גופנית (במוטוריקה גסה): יכולת להליכה, ריצה, דילוג, עלייה וירידה במדרגות, בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.
מבחינת עצמאות תפקודית בפעולות היומיום, נבחנת היכולת להתלבש באופן עצמאי, לשרוך שרוכים, לרכוס כפתורים, לשמור על ניקיון אישי, לשלוט בצרכים וכו', בהתאם למצופה מקבוצת הגיל הכרונולוגי.
המרכיב השלישי בהגדרת פיגור שכלי הוא הדרישה כי מנת המשכל הנמוכה והקשיים ההסתגלותיים יופיעו בתקופת התפתחותו של האדם, בילדות, ולא יאוחר מגיל 18.
אפידמיולוגיה:
פיגור שכלי נמצא בכ - 1% מהאוכלוסייה הכללית, פי 1.5 בבנים. (5) אצל ילדים ונוער כאחוז מהאוכלוסייה סובל מפיגור שכלי ובשכיחות כפולה אצל בנים. יש שכיחות של הפרעות נפשיות פי ארבע מבאוכלוסייה הכללית. הפרעות נלוות כוללות אוטיזם של הגיל הרך, הפרעת ליקוי בקשב, אפילפסיה והפרעות שונות בראייה או שמיעה. יש קושי בויסות במיניות ובתוקפנות.(9)
כ85% מהלוקים בפיגור מאובחנים כלוקים בפיגור קל (IQ של 50-70).(1)
אתיולוגיה:
אתיולוגיה לפי תקופת החיים של המפגר:
א- פיגור הנגרם לפני הלידה: במקרה כזה מדובר בליקוי גנטי או בטראומה שמקורה באם: ליקוי גנטי יכול לכלול תסמונת X השביר, תסמונת דאון ותסמונות גנטיות שונות. טראומה או נזק במהלך ההריון כולל תזונה לקויה, מחלות הריון, תרופות, מצב נפשי של האם, עישון ואלכוהול.
ב- פיגור הנגרם בעת הלידה: במהלך הלידה יכולים להיווצר תנאים שיפגעו ביילוד: לחץ על הראש, חוסר חמצן, בליעת מיד שפיר או זיהומים.
ג- פיגור הנגרם לאחר הלידה: ליקויים שנוצרו אחר הלידה בגלל תאונה, מחלות זיהומיות, חומרים רעילים (עופרת), או גידולים. (16)
ד- גורמים סוציו-תרבותיים: חסכים קשים בגיל הינקות או הילדות המוקדמת, פיסיים או רגשיים, יכולים לגרום לפיגור קל בעיקר בקרב קבוצות שוליים תרבותיות והמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. (1)
בעיות בריאותיות - חלק ניכר מאנשים בעלי פיגור שכלי לוקים בבריאותם הגופנית. לרבים הלוקים בפיגור שכלי יש בעיות תחושתיות (ראייה, שמיעה) או בעיות מוטוריות (בעיות בשימוש יעיל בשרירי הגוף). שכיחותן של התופעות הבריאותיות הללו גבוהה יותר ברמות משכל נמוכות יותר. (6)
ועדת אבחון: על פי חוק הסעד במדינת ישראל האבחון של פיגור שכלי נעשה על ידי ועדת אבחון של משרד הרווחה הכוללת מומחים מתחומים שונים והיא הסמכות המקצועית לקביעת הגדרת הפיגור. האבחון כולל בדיקה רפואית פיסיקאלית המתבצעת על ידי רופא, בדיקה פסיכולוגית המתבצעת על ידי פסיכולוג, בדיקה סוציאלית התפתחותית המתבצעת על יד עובד סוציאלי. במקרים מיוחדים תתבצע גם בדיקה פסיכיאטרית. כל אחד מאנשי המקצוע רושם את התרשמותו המלאה ואת חוות דעתו. בסיום תהליך האבחון מגיש מכון האבחון את חוות הדעת המשוקללת לוועדת האבחון, שחבריה אינם קשורים לוועדת האבחון. המלצות הוועדה (למשל, בנוגע למתן יום לימודים ארוך לילד הלוקה בפיגור) מחייבות את המדינה ואת הרשות המקומית. ערעור על החלטות הוועדה יכול להתקיים על ידי פניה לבית המשפט המחוזי.
טיפול (1):
טיפול מתאים בפיגור שכלי יכול לקדם ולהפחית סיבוכים. מאחר ופיגור שכלי מתבטא בקשת רחבה של תחומי תפקוד, כך גם הטיפול ייעשה על ידי גורמים שונים:
חינוך: מסגרות חינוכיות מיוחדות לילדים הלוקים בפיגור שכלי צריכות לכלול תוכנית לימודים רחבה, שמטרתה שיפור יכולת ההסתגלות ע"י אימון כישורי חיים ומיומנויות חברתיות, תקשורתיות ומילוליות.
טיפול התנהגותי: טיפול שמטרתו לעצב ולשפר התנהגויות חברתיות. עוזר להפחתת תוקפנות והתנהגות של הרס עצמי, ועושה שימוש גם בחיזוקים חיוביים להגברת התנהגויות מבוקשות.
טיפול קוגנטיבי ופסיכודינאמי: טיפול בשיטות קוגניטיביות אפשרי עם אנשים היכולים להתמיד ולעקוב אחר הוראות. הטיפול יתמקד ברכישת כלים וטכניקות להרפיה והרגעה עצמית, והפרכת אמונות שגויות. התערבות פסיכודינאמית יכולה לעזור בהפחתת חרדה, זעם ודיכאון, כשבד"כ דרושה התערבות טיפולית גם עם בני המשפחה, כדי להתאים את ציפיותיהם ודרישותיהם למצבו של המטופל.
חינוך המשפחה וטיפול משפחתי: כלי חשוב בטיפול הוא תמיכה בסביבה הקרובה של הלוקה בפיגור. חינוך המשפחה מתמקד בדרכים לעודד מסוגלות והערכה עצמית אצל האדם הלוקה בפיגור, ויחד עם זאת להתאים ציפיות ריאליות למצבו. הדרכת הורים מספקת גם הזדמנות לשיתוף בקשיים ולהבעת רגשות.
טיפול תרופתי: יעיל בטיפול בהפרעות הנלוות (תרופות המגבירות קשב, מפחיתות תנועתיות יתר או מפחיתות התנהגויות אגרסיביות ופגיעה עצמית).
במדינת ישראל השירותים למפגר ניתנים באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות. העבודה מתבצעת בצוות רב-מקצועי, בשיתוף עם ארגוני ההורים - ארגונים משלימים וארגונים משיקים.
השירותים למפגר כוללים: (10)
מסגרות חינוכיות:
מסגרת יום ייחודית ושילוב במסגרות יום רגילות לפעוטות עד גיל 3, מרכזי יום טיפוליים וסיעודיים לגילאי 3 עד 21, מרכזי יום אימונים לגילאי 3 עד 21, מסגרות תעסוקה לגילאי 21+ ושירות סמך מקצועי, קייטנות ונופש ארצי בקיץ, דיור חוץ ביתי, תוכניות העשרה, תרבות ופנאי לכל הגילאים.
קבוצות תמיכה לאנשים עם פיגור שכלי ולמשפחותיהם.
לגבי אנשים בעלי פיגור שכלי הוכרזה תוכנית לקידום אישי - תוכנית קידום אישית היא שם כולל לכל התכניות המכוונות לסייע לאנשים עם פיגור שכלי לפתח את כישוריהם במידה אופטימאלית. מטרת התוכנית העיקרית היא להביא לשיפור באיכות חייו של האדם; לאפשר עצמאות, מימוש וביטוי עצמי, שליטה ואפשרות לחיות חיים הקרובים ככל האפשר לחיים הרגילים.
התכנית כוללת פיתוח מיומנויות ויכולות בכל תחומי החיים ומערבת את היחיד, משפחתו ואת המסגרות השונות.(4)
לגבי ילדים בפרט - בחינוך יש מגמה לשלב ילדים בעלי פיגור שכלי במסגרות לימודיות רגילות. החלטה זו מעוגנת בחוק החינוך המיוחד שהתקבל בכנסת ב-1988, מהצורך לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הרגיל. בבתי-ספר ובגני ילדים הוקמו מסגרות שילוב: כיתות שילוב, כיתות קידום פתוחות וכיתות טיפול.
כיתת שילוב היא כיתה של התלמידים המשולבים. כיתת קידום היא כיתת האם בה יוצאים התלמידים לכיתות הרגילות או שתלמידי הכיתות הרגילות יוצאים לקבל טיפול מהמחנך של כיתת החינוך המיוחד וכיתה טיפולית זוהי כיתה של תלמידים ליקויי למידה, שיש להם שילוב חלקי בחינוך הרגיל.
היום יש העדפה למסגרת החינוך הרגיל, לעומת מסגרת החינוך המיוחד. 95% מהתלמידים עם פיגור קל משולבים בחינוך הרגיל ותוך חמש שנים, מתוכנן לצמצם עוד יותר את מספר הילדים שלומדים כיום בחינוך מיוחד.
הורי התלמידים, הן של החינוך המיוחד והן של הרגיל, מביעים שביעות רצון ומציינים היעדר דחייה של מי מהצדדים בנוסף ליצירת מודל חיקוי חיובי. (18)
תוכניות העשרה:
במסגרות יום -"המסגרות מאפשרות שהייה במסגרת מעשירה של פעילויות יצירה, פנאי לילדים".
פעילויות פנאי - "מציעים לבעלי הפיגור השכלי מסגרת המהוה רשת חברתית שמאפשרות להם ליהנות ממסגרת חברתית מעשירה ובנוסף לפתח יכולות וכישורים על ידי פעילויות יצירה, אומנות, מלאכה ופעילויות ספורט". (11)
הגישה ברפואה הסינית:
בנוסף, לעתים פיתרון של בעיה אחת מוביל לשיפור במישורים האחרים. למשל טיפול בהפרעת שינה של ילד מפגר מובילה לא רק לשיפור תפקודו של הילד במהלך היום אלא גם שיפור התפקוד של המשפחה הסובבת.
המטופלת השנייה הייתה רזה וגרמית עם בעיית יציבה ואי יכולת להחזיק את הגוף, פחות אוהבת מגע, לא תקשורתית ולעיתים כעסנית ואלימה. ניתן היה להניח שיש חולשת טחול, עודף בכבד, ופגיעה ב-Pc וב-Shen
יעדי הטיפול צריכים להיקבע לא רק לפי מצבו הפיזיולוגי של הילד, אלא גם לפי מצבו הקוגניטיבי. ככל שהפיגור יותר עמוק, סך היעדים נעשה יותר מצומצם. לפעמים אנו מוצאים את עצמנו מטפלים בילד או מלמדים את ההורים לטפל בו מתוקף העובדה שעצם הטיפול מסייע למשפחה ולתקשורת עם ההורים והאחים האחרים, גם אם התועלת לילד המטופל עצמו מוגבלת מאוד. (16)
הצגת מקרה - פיגור, אלימות ואוטיזם
מחלות עבר: השמנת יתר, הפרעות שמיעה (נעזרת במכשירי שמיעה). לא ידועה רגישות לתרופות.
אין דיווחים מבית הספר.
אין תובנה למצבה. שיפוט לקוי.
משקל – עלתה במשקל בשנה האחרונה ומשתדלת לאכול כל מה שידה משיגה. התחילו טיפול ב-Topamax ויש שיפור. אוכלת פחות ובפחות לחץ. ירדה כ- 4 ק"ג במשקלה
תוכנית שחרור - החלו בתהליך הדרכה להורים כדי לעזור להם להתמודד איתה ואולי למנוע התדרדרות מהירה בחוץ כפי שהיתה עכשיו. במקביל התחילו לדבר על אפשרות להכניס אותה להוסטל מיוחד לאור התנהגותה הטובה במסגרת המוסדית של האשפוז והלימודים.
עודף משקל, שרירים רופסים ורכים, מזג נוח, חביבות, היענות והתמסרות למגע. כל אלה יכולים ללמד על חולשת טחול ועל עודף ליחה.
אסטרטגיה טיפולית:
המטרה העיקרית כפי שהוגדרה על ידי האח הראשי בבית החולים הייתה "לעשות טוב" למטופלת. המטרות שהוגדרו על ידי היו לבסס קשר עם המטופלת ולעבוד בו זמנית על הנעה ועל חיזוק הטחול.
סיכום טיפולים:
א. נערה חביבה, טובת מזג. בעלת עודף משקל (115 ק"ג, גובה כ-160 ס"מ ). נענית ברצון לטיפולים ושמחה למפגשים איתי.
ניתנה לה סדרה של 9 טיפולים החל מינואר 2011 ועד ימים ספורים לפני שחרורה מאשפוז לבית המשפחה. משך כל טיפול כ-30-40 דקות.
במנח פוסטריורי היא מניחה תמיד את הסנטר על כפות הידיים, אחרת מתקשה לנשום. היה ניסיון לא מוצלח לעבוד בישיבה ובמנח צד. אי ההצלחה נבע קודם כל מכובד משקלה ואי נוחות פיסית שלה בכל מנח אחר, וכן בקושי שלה להבין את ההנחיות שלי. בשל כובד משקלה היא נשכבת על המזרן בכבדות רבה (יורדת על הברכיים ואז משתטחת על המזרן), מתקשה להתהפך מצד לצד קשה ומתקשה לקום בסוף הטיפול (עוברת לעמידת ברכיים וידיים ומתרוממת בקושי רב).
מהלך הטיפול: עבודה דינמית של שיאצו וטווינה. רוטציות לזרועות ולרגליים. עבודה על מרידיאנים Liv, SP, Stברגליים , עלTW ו-Pc בזרועות. העובדה שלא עבדנו במנח צד או בישיבה הגבילה את היכולת שלי לעבוד על איזור הכתפיים. גם עבודה על הצוואר הייתה מוגבלת, בעיקר בגלל שהצוואר קצר ועבה ואיזור הכתפיים מעובה מאד. מידי פעם שילבתי טיפולי בטן, וכשזוית השכיבה שלה אפשרה זאת וכן טיפולי פנים לפינוק.
הייתה משוחררת בזמן הטיפול ואפשרה מגע בכל חלקי הגוף. עודף המשקל ומימדי הגוף הגדולים הגבילו את טווח התנועה של הרגליים בזמן רוטציות. ברוטציה לזרועות לא הורגשה מגבלה, רק במתיחה למעלה.
דברים שאהבה במיוחד:
1. מתיחת אצבעות כפות הידיים והרגליים והשמעת "קנק" של מפרקי האצבעות. הייתה מושיטה לי את כפות הידיים והרגליים ומראה לי בידיה תנועות של משיכה. בד"כ שילבתי את המשחק הזה באמצע הטיפול ובסופו, והיא חיכתה בסבלנות. כשהתחלתי היה קשה להפסיק, נהייתה אובססיבית לגבי המשיכות והמשיכה להושיט לי שוב ושוב את כפות הידיים והרגליים. כדי להרגיע אותה ולהפסיק הייתי משלבת את האצבעות שלי בכפות ידיה ועושה רוטציות לזרועות ובהדרגה עוברת למגע באזור אחר בגוף.
2. טפיחות (צ'ופינג) במנח פוסטריורי - על הגב, הזרועות והרגליים. הטפיחות היו מדגדגות אותה והייתה צוחקת בקול רם, לעיתים ממש מתפקעת מצחוק. בדרך כלל סיימתי בדרך זו את הטיפול (כ-5 דקות של טפיחות וצחוק). הייתה מבקשת עוד "דגדג".
3. ריקודים: א. אוהבת מוסיקה וריקודים, לפיכך התחלתי לשלב ריקוד בתחילת הטיפול או בסופו. בנוסף לתנועה של הריקוד עצמו (היא רוקדת ריקודי בטן) ניצלתי את הריקוד כדי להניע את הכתפיים והצוואר ותוך כדי ריקוד הראיתי לה רוטציות של הזרועות לאחור, למעלה ולצדדים, וכן סיבובים של הראש והצוואר שלא יכולנו לבצע כששכבה על המזרון. היא חיקתה את התנועות שלי וכך הצלחנו להניע גם את הכתפיים והצוואר. בנוסף, כשלא הייתה לנו מוסיקה רקע, הייתה שרה בזמן הריקודים. ידעה את כל המילים של השירים (בעיקר שירים של איל גולן).
תקשורת מילולית:
התקשורת הייתה מוגבלת. א. נוהגת לחזור על מילים שנאמרות לה, ולא תמיד ברור אם הבינה. המסרים המילוליים צריכים להיות קצרים מאד ויש לדבר בקול רם בגלל בעיית שמיעה שלה. בד"כ חזרה על מילים שאמרתי. למדה לבקש "למשוך" את האצבעות ו"דגדג" כשרצתה צ'ופינג.
שונות:
במסגרת הטיפול הייתה התייחסות גם להתנהגויות שאינן קשורות לשיאצו. אחת הבעיות שצוינו באבחון של א. הייתה הנטייה להתערטל. לעיתים במהלך הטיפול הייתה מרימה את החולצה וחושפת את חזה ונוגעת בשדיה. הייתי מפסיקה את הטיפול מושכת את החולצה שלי כלפי מטה ואומרת לה שצריך להוריד את החולצה. היא הייתה מחקה את התנועה שלי ומושכת את החולצה שלה כלפי מטה.
הצגת מקרה - פיגור בינוני ואי שקט
אבחון אחרון נעשה באוקטובר 2010 . האבחנה: רמת פיגור שכלי בינוני.
ברקע:
לא מגלה התעניינות, סקרנות או יזמה. נראה אי שקט. שיתוף פעולה מצומצם. שפה מצומצמת. מילים בודדות ומשפטים קצרים. מבטאת צרכים ורצונות בסיסיים (ברוסית ועברית). לדברי האם הבנתה גבוהה יותר ממה שנראה. בעלת נטייה להתפרצויות זעם כולל פגיעה בעצמה ובסביבה.
בתחום הרגשי נפשי
לוקה באוטיזם. מאושפזת בבתי חולים פסיכיאטריים מגיל 9 עקב מצבים פסיכוטיים והפרעות התנהגות קשות. מגלה אלימות קשה כלפי עצמה ואחרים. שיפוט לקוי. חסרת תובנה למצבה. לא יוצרת קשר אבל קשורה לסביבה.
מקבלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי אינטנסיבי פסיכוזה ולהרגעה. למרות זאת זקוקה להשגחה ולפיקוח צמוד. התנהגותה בלתי צפויה עם פוטנציאל גבוה למסוכנת. על פי האבחון שנעשה לה באברבנאל, עם קליטתה בבית החולים, סובלת מאוטיזם של ילדות, הפרעה פסיכוטית לא ספציפית והפרעות התנהגות.
מבטאת צרכים ורצונות באמצעות מילים ומשפטים קצרים. זקוקה לתמיכה בתחום התקשורת. זקוקה לסיוע מלא ברחצה והלבשה. אין שליטה מלאה על הסוגרים. יתכן שחלק מהחולשה בשליטה במיומנויות של יום-יום נגרם עקב אשפוז ממושך. זקוקה להשגחה ופיקוח מלאים. אינה מודעת לסכנות ונוטה לסכן את עצמה.
פזילה בעיניים.
בתחום התעסוקתי, חינוך ופנאי
משתפת פעולה בפעולות המחלקה ובטיפול האישי בה. לעיתים תוקפנית.
עובדת עם מדריכה מקצועית בעבודה תעסוקתית ומשתלבת לעיתים בפעילות כיתתית מתאימה. אוהבת לשמוע שירים ולשיר בעברית ורוסית.
המלצות: לקדם סידור חוץ ביתי - פנימייתי עם השגחה פסיכיאטרית.
לדברי האח הראשי - המטרה היא "לעשות לה טוב". לדבריו, המטופלת אינה מאפשרת לקבל מגע מאף אחד ואין הרבה דברים שגורמים לה שמחה. לאור דברים אילו הצבתי לעצמי המטרה ליצור קשר טוב, לגרום לה לרצות לקבל טיפול ולגרום לה להרגשה טובה.
הוקצה לטיפולים חדר פנוי שיש בו שתי מיטות. במהלך הטיפולים אני מורידה את שני המזרנים לרצפה ויוצרת משטח נוח לשכיבה וטיפול.
בתחילת הסדרה הגעתי לבית החולים ביום בו אימה של י' מוציאה אותה אחר הצהריים לבילוי בפארק. א. הייתה לחוצה מאד ובמהלך הטיפול בכל פעם ששמעה דלת נטרקת הזדקפה ואמרה את השם של אימה. הייתה חסרת סבלנות והטיפולים היו קצרים. בחודש האחרון הצלחתי לפנות זמן אחר ואני מגיעה ביום שאין בו פעילות מיוחדת בתקווה שתהיה רגועה יותר ותשתף פעולה לזמן ארוך יותר. היא אמנם פחות דרוכה ולחוצה כעת, אך עדיין יכולה לסיים את הטיפול אחרי 5 דקות.
מנחי עבודה:
כאשר הטיפול הוא בחצר י' יושבת על כסא ואני עומדת לידה או מאחוריה. היא מאפשרת לי מגע בכתפיים ובגב, יושבת בגב שמוט וכפופה קדימה, וכדי ליישר אותה אני צריכה לתמוך בכתף אחת או בעזרת הגוף שלי אחרת היא נשמטת שוב. אחרי טיפול בגב ובכתפיים אני עוברת לצידה ועושה טיפול לזרועות. אני מנצלת את המנח של הישיבה לרוטציות של הידיים, אם כי התנועה צריכה להיות מתונה ועדינה אחרת היא מתנגדת ואף מפסיקה את הטיפול.
בד"כ לא מאפשרת שינוי מנח במהלך הטיפול. כאשר אני מבקשת ממנה להתהפך או לזוז, היא לא מגיבה או שהיא קמה ויוצאת מהחדר.
מהלך הטיפול:
במהלך הטיפולים קשה להיצמד לרוטינות טיפול ואפילו לטכניקות הטיפול המוכרות. י' מעדיפה מגע עדין יחסית, איטי וכף יד מלאה. מגע שהוא יותר ליטוף עם נוכחות מאשר טיפול. אני מניחה שזה קשור גם לעובדה שהיא רזה וגרמית מאד ולחיצות בכלל ולחיצות אגודלים בפרט אינן נעימות לה. היא מעדיפה מגע איטי וזורם, כאשר עבדתי בקצב מהיר יותר היא איבדה את סבלנותה מהר והפסיקה את הטיפול. במהלך הטיפולים אני שואלת אותה אם טוב לה, היא בד"כ לא עונה. גם כאשר עונה קשה להבין מה היא אומרת. כל עוד לא זזה ומשנה תנוחה אני מבינה שטוב לה. כשרוצה להפסיק את הטיפול היא בד"כ קמה בתנועה פתאומית, מתיישבת ותומכת עצמה במזרן. אני מתיישבת בסמוך וממתינה לראות מה תעשה. אם לא זזה ממקומה אני נוגעת בה ושואלת אם רוצה שיאצו, בד"כ תגיד "לא" , תקום ותצא מהחדר.
תקשורת:
התקשורת המילולית מאד מוגבלת. מדי פעם י' הייתה אומרת משהו ברוסית או בעברית. במשך הזמן למדתי לזהות כמה מילים שחזרו על עצמן ("אמא", "מים", "פארק חולון", "איזה יום"). גם התקשורת הלא-מילולית מוגבלת ביותר. אין שינוי בהבעות הפנים של י' והתגובות הפיסיות במהלך הטיפול הן רק כאשר אינה מרוצה ואז בדרך כלל היא מפסיקה את הטיפול. לעיתים רחוקות, כאשר ניסיתי לחדש את הטיפול אחרי שהביעה רצון להפסיק, אחזה את כף ידי ולחצה חזק. יש לה כוח פיסי רב. למעט מגע זה לא היו מצידה גילויי אלימות כלפי או בנוכחותי. בתחילת הקשר המטפלים במקום נשארו בקרבת מקום כי חששו מהתפרצויות אלימות מצידה, אך משנוכחו לדעת שהיא רגועה איתי ואינה אלימה כלל, הניחו לנו.
סיכום טיפולים:
כאמור המטרה של הצוות ושלי הייתה לגרום לי' הרגשה טובה ולאפשר לה קשר מסוג אחר. אפשר לומר שמטרה זו הושגה. י' אפשרה לי לטפל בה מהטיפול הראשון למרות שלדברי האח הראשי אינה מאפשרת לאנשים זרים לגעת בה. היא הייתה רגועה ומאופקת בנוכחותי ללא התפרצויות אלימות שמאפיינות אותה במצבים של חוסר שביעות רצון או תסכול.
מסלול לימודי שיאצו בתמורות
למבואות לעבודה המלאה על טיפולי המגע בנוער המאושפז במחלקה פסיכיאטרית
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.