אבחנת בטן למטפלי שיאצו וטווינא

בשיאצו וברפואה הסינית קיימים מודלים אחדים של שיטות אבחון באמצעות מגע, תשאול והתבוננות ( להרחבה ראה גם שיטות אבחנה למטפל בשיאצו - טווינה וברפואה סינית)כל אלה הם כלים שכאשר נשלבם עם הניסיון המצטבר נוכל לקיים גם את מודל האינטואיציה. שילוב הכלים השונים עם הניסיון המקצועי המצטבר ואופן גלישתו לסף התודעה מביאים לידי ביטוי את מודל האינטואיציה. (ראה גם הרהורים על שיאצו והמונח פלצבו ). נציין רק כי העקרון המנחה של מודל האינטואיציה נשען על גלישה מחשיבה מסודרת למצב של ´ריק´. מצב זה מאפשר למטפל להפנות את הטיפול לתגובותיו של המטופל באופן מידי.  במצב זה המטפל מיישם את הטיפול בו זמנית במקביל לתגובתו של המטופל (לפי גישתו של מצונגה על פי הזן שיאצו).

השיאצו, ככלי טיפולי, חדר למערב והשתלב בתודעה כטיפול לגיטימי בהעשורים האחרונים. ציבור הולך וגדל מוצא בו כלי טיפולי איכותי שמסייע במגוון של צרכים.
עצם הטיפול בשיאצו הוביל, מטבע הדברים, להתפתחות האבחנה במגע, שהיא אבן יסוד בקביעת אסטרטגיית הטיפול. גם כאן ניתן ליחס לאבחנה במגע פרשנויות שונות כמו מהאינטראקציה הבסיסית ביותר, המתרחשת בין המטופל למטפל, בתוך תהליך הטיפול וגורמת לגוף להגיב באופנים שונים דרך המגע לצורך אבחון בתפקודי המרידיאנים ובטצובו הפרוס עליהם.

הטיפול הבסיסי (קטה) מאפשר, דרך אופי ואיכות המגע, לגרום להצפת המרידיאנים. הצפה זו או, בלשון אחרת, רצונו של הגוף לקבל טיפול ולחוות את המילוי האנרגטי, מסייעת למטפל להגיע לאבחנה ברורה יותר. הרגישויות כאן לא יכולות להיקבע בדרך חשיבתית מובנת, אלה להגיע ממקום של ניקיון ורִיק מחשבתי ופנִיות לתגובות המטופל עד לרמת הרטט העדינה ביותר.

הבטן (הרה) מכילה בתוכה את רובה של מערכת העיכול וכן אברים פנימיים נוספים (כמו כליות, כבד ואצל נקבות גם את מערכת הרבייה).

אבחנת בטן
ביפן התפתחה גישת האבחון המושתתת על הבטן ומבוססת על מצבם האנרגטי של המרידיאנים. הבטן (הרה) היא מרכזו של הגוף וכל האנרגיה מגיעה מאזור הבטן ומתפזרת בכל הגוף. הבטן מכילה אברים אשר משמם נגזרו גם שמות חלק מהמרידיאנים. הבטן מהווה את מרכז החיים. גם אמנויות הלחימה,הריקוד והתנועה מתבססים על אזור הבטן. בתקופות שונות בהיסטוריה של יפן התבצעו התאבדויות טקסיות (ספוקו) ע´י חיתוך הבטן ( harakiri = פילוח צ´י הבטן ) בפגיון.

מפת אבחנה לפי מצונאגה בהתאמה לאברי הבטן השונים
לאבחנת הבטן התפתחו פרשנויות לא מעטות: עלינו לזכור כי האבחנה המזרחית עוסקת באיתור הדיסהרמוניה של זרימת הצ´י (=האנרגיה) ובנסיון לאזן את זרימתו. האבחנה (כחלק מאבחנת המטופל הכוללת) מבוססת על תבנית העודף -חוסר צ´י. כדי שתלמיד או מטפל לא מנוסה יוכל להבין את משמעות האבחנה, נוצר מודל המתבסס על עולם הניגודים: כלומר, רך וקשה, בולט ושקוע וכו´.
שיטת אבחון זו יכולה לכוון לאבחנה מבדלת אך היא מוגבלת ברמת הדיוק. בנוסף, יש לקחת בחשבון שאבחנה היא דבר יחסי ושיש להשוות את המצב הנוכחי עם הקונסטיטוציה הכללית של המטופל. למשל, ניתן לטעות בקלות באבחון בטן ´קשה´ עם ´קוביות´ המסתירה אבחנת קיו אצל ספורטאי.
הבטן מכילה אברים רגישים למגע. לא כל מטופל יאהב את המגע בבטן. לכן יש חשיבות מרובה לגישה ההדרגתית כלומר, יש להכין את המטופל לשלב בו נניח את ידינו על הבטן.
כמו כן עלינו להסביר את התהליך בשפה פשוטה ולהבהיר למטופל שהמגע עם הבטן הוא כלי נוסף דרכו אנו למדים על מצב הגוף. מאידך, עלינו להימנע מטרמינולוגיה מורכבת של מונחים מעולם הרפואה המזרחית.
למטופל אחד הטפול באזור הבטן יחשב כמפנק ואיכותי בעוד שלאחר הוא יכול לגרום להתכווצות, מצוקה ואפילו לחרדה שנובעת מפלישה לאזור רגיש זה.

בעולם השיאצו מוכרות פרשנויות שונות לדרך האבחנה ולאופן התנהלות הטיפול. דרך התבססות על מספר מודלים ניתן לחזק את האבחנה. גישה שפוסלת טכניקת אבחנה מסוימת בגלל שהיא באה ממקור שאינו שייך לאותה שיטה טיפולית, הופכת אותה למוגבלת ובעלת אופי של כת סגורה. על כן, כמטפלים, עלינו להצליב מספר גישות לגיבוש הערכה וקביעת אסטרטגיית טיפול יותר איכותית.

תהליך האבחנה
קיימות שתי גישות באשר לזמן בו אנו מחליטים לערוך את אבחנת הבטן:
הגישה ראשונה - ממש עם תחילת הטיפול. גישה המכוונת לאבחנת בטן עם תחילת הטיפול. בדרך זו אנו מבצעים אבחנה עוד לפני שנעשה שינוי אנרגטי בגוף המטופל כתוצאה מהטיפול.
הגישה השנייה - לקראת סיום הטיפול. על-פי הגישה השניה תעשה האבחנה לקראת סיומו של הטיפול. אני אישית תומך בגישה השנייה. הסיבה לכך היא שהמטופל מאפשר למטפל להיכנס לבטן באופן חופשי יותר. האבחנה המושתתת על חיפוש הקיו (מצבים כרוניים) תהיה אז יותר יעילה. אבחנת הקיו מחייבת רגיעה טיפולית דבר שקל יותר להשיג לקראת סוף הטיפול. לאחר האבחון, יתמקד המטפל במרידיאנים הזקוקים לטיפול.

לפני תהליך האבחנה המטפל צריך לוודא שהמטופל שוכב על גבו בנינוחות כאשר גבו התחתון נמצא במגע מלא עם הפוטון. כדי להביא את המטופל למנח שכיבה זה יש לכופף את בירכיו לכיוון בטנו ולמשוך את שני צידי האגן כלפי מטה.
תנועה זו יוצרת מתיחה ופתיחה של אזור הגב התחתון ומקלה בכך על אזור הבטן . כדי לאפשר הצמדת האגן והגב התחתון לפוטון, מומלץ להניח כרית מתאימה מתחת לרגלי המטופל בין הישבן לברכיים. מנח זה יוצר תנוחה נוחה ושחרור הבטן למגע.
המטפל יתמקם לצידו של המטופל בישיבת סייזה תוך יצירת מגע קל באמצעות רגליו. המגע העדין יוצר תמיכה בעוד שידי המטפל עוסקות באבחנה .כאן יש חשיבות למיקום של המטפל. ההרה של המטפל מיושרת עם ההרה של המטופל מה שמאפשר כניסה אנכית נוחה יותר עם הידיים.

ידיו של המטפל מונחות על ביטנו של המטופל תוך יצירת קשר. השהיה עם הידיים על בטן המטופל לא צריכה להיות ארוכה מדי (יש מטופלים שזה מביך אותם). בשלב הבא נתחיל לסרוק את הבטן וננסה לקלוט מידע על אופי תגובתו של המטופל באמצעות נשימותיו או בעזרת האופן שבו הוא מגיב לכניסות העדינות שאנו מבצעים. בתוך התהליך, אנו שמים לב גם למידת קשיותה/רכותה של הבטן (שתהווה נקודת מוצא (יחסית) מאוחר יותר לאבחנה), להיקפה ולגבולותיה (שיסייעו לנו בקביעת אזורי האבחנה). הכניסה לבטן בשלב הראשון נעשה עם כפות הידיים. אנו עוברים על הבטן ויוצרים את התרשים הראשוני של אזורי האבחנה.

המגע עם הבטן באמצעות כפות הידיים מאפשר למטפל לחוש היכן אנו אמורים להתעכב והיכן לא. למטפל הלא מיומן מומלץ, בשלב הראשון, ´לשרטט´ את אזור האבחנה ללא מגע עם הבטן (על מנת שלא תיווצר תחושה של נבירה). לאחר שמיומנותו גדלה, כבר לא יהיה צורך בכך. מבט אחד יספיק על מנת לראות באופן ברור את אזורי האבחנה. אזורים אלה (על פי המפה המצורפת) משתנים בהיקפם בהתאם לגודל והטופוגרפיה של הבטן.

תגובת המטופל לאבחנת הבטן יכולה להיות מידית ולעיתים סמויה. האבחנה היא לא רק דרך שאלה ותשובה. היא בנויה על רגישות רבה, הקשבה ונטרול החשיבה הפועלת על סמך עיקרון הניגודים. היא צורכת אימון רב ופיתוח מיומנות. האבחנה היא לא נבירה בבטן אלא הקשבה לתגובות הגוף. עלינו להקפיד לא להיכנס יותר מפעמיים עד שלש פעמים לחלונות הכניסה. גם המטפל המיומן ביותר לא יצליח תמיד להגדיר אבחנה מדויקת. תהליך האבחנה מושתת על נקודת זמן בה המטופל משתחרר ומגיב והמטפל קשוב וקולט. זוהי תפיסתי לתזמון האבחנה. גם המטפל וגם המטופל נכנסים למצב רגיעה המוביל לחשיפת מרידיאני החסר עליהם נשתהה בשלב הבא.

רובד האבחנה
לאחר השלבים המכינים אנו עוברים לשלב האיתור המדויק של המרידיאנים. עלינו לוודא שהשלב בו אנו גולשים אל אזור האבחנה אכן מוכן לכך. (השלבים המכינים: מעבר על הבטן, הפעלת לחץ רחב ושאלה בתום הטיפול כיצד הוא חש עם המגע על הבטן). טעות יכולה לכווץ את המטופל ולסגור את האפשרות לאבחנה. כמו כן, אבחנת בטן כמוה כטיפול והשפעתה רבה. היא עלולה להביא לרגרסיה ובמקרים קיצוניים אף להוביל את המטופל להפסקת הטיפולים.

על פי תרשים אבחנת הבטן, אנו רואים את ´אזורי האבחנה´ המייצגים את המרידיאנים. על כל אזור אבחנה יש ´חלון כניסה´ בו אנו יכולים להיכנס ובכך לחוש את תגובת המטופל. כאן מבטא המטפל את רגישותו לצרכיו של המטופל באופן הנעלה ביותר. בשלב זה המטפל מנתק את מחשבותיו מהעיסוק של קביעת אבחנה על פי עולם הניגודים (קשה/רך, בולט/שקוע) והוא מתפנה לחוש היכן המטופל מבטא את רצונו למגע.

אזורי האבחנה וטצובו ההצלבה
כאשר תהליך האבחנה ישתלב עם צרכיו של המטופל התגובה לא תאחר להגיע. כלומר, קצב הנשימה ישתנה, כל הגוף יגיב בטונוס של רגיעה - והצ'י ( Ki=Qi ) יתפשט בכל הגוף. בשלב זה המטופל ירצה את נוכחות היד המטפלת. מאידך, אם נמהר לקבוע אבחנה כדי לספק את הצורך שלנו להיות צודקים קיים סיכוי סביר שנטעה.

להבדיל מלחץ על אזור האבחנה באמצעות כף היד, הכניסה לחלון האבחנה מתבצע באמצעות האצבעות (גם כאן קיימות מספר טכניקות של אצבע בודדת או מספר אצבעות).
כאשר ההתייחסות היא ל´אזור אבחנה´, המגע איתו פשוט יחסית. אך כאשר ההתייחסות היא לחלון הכניסה, נדרשת מיומנות רבה הנרכשת עם אימון רב. מאחר והם שונים מאדם לאדם במיקום, בעומק ובזמן הטיפול, הסיכוי לטעות כאן הוא יותר מסביר.
על מנת לאמת את האבחנה, אנו שמים לב, תוך רגישות רבה לתגובת הגוף הכללית לאיזה עומק אנו יכולים להיכנס. הכניסה לחלון האבחנה היא איטית ויורדת וחודרת דרך שכבות המרידיאן.

בשלב הבא אנו מצליבים בין תוצאות האבחון והטצובו הדיסטאלי של המרידיאן בגפיים.
זה השלב בו אנו מבודדים את מרידיאני החסר ומבצעים את הטיפול. נקודת הטיפול המתאימה למרידיאן הוא הטצובו הדיסטאלי שמיקומו לא משתנה. אלו נקודות המשמשות אותנו גם במצבים בהם הכניסה לאזור האבחנה נתקלת בהתנגדות וכאב. כאן המטפל נכנס לאזור המאובחן ובו זמנית מבצע גרייה (סטימולציה) של הנקודות הדיסטאליות. כמו כן, ניתן לבצע את הגירוי על גבי המרידיאן והטצובו הפרוסים עליו. פעילות זו משחררת את החסימה באזור האבחנה ומסייעת ליד המאבחנת לקבוע האם ´העודף´ היה מדומה.
גישה טיפולית נוספת המשלבת אבחנה וטיפול היא כאשר המטפל מאתר את מרידיאן ה kyo וה- Jitsu בבטן ולוחץ עליהם בו זמנית כדי לאזן בניהם.

תגובת המטופל
במקרים רבים לא נוכל לקבל תגובה לאבחנת הבטן (אך אפשר להסתייע באבחנה באמצעות גישות נוספות, כמובן). למשל, ישנם מצבים המאופיינים באי מוכנותו של המטופל להיכנס לרגיעה מלאה בטיפול, דבר המשפיע על היכולת של המטפל לאבחן. כאן באים לעזרתו של המטפל כלים נוספים, חלקם טכניים במהותם (אשר נלמדים במסגרת החטיבה) כמו התנגדות היד וטונוס השרירים למגע עם מרידיאן החסר ועוד.
כמו כן, על המטפל להכין את המטופל לאפשרות בה הוא יתבקש להגיב בתום הטיפול, גם מילולית, לתחושותיו למגע עם הבטן. המטפל יכול לקבל מידע רב מאופן התגובה: המטופל יכול לדווח על טווח רחב של תחושות מרגיעה מוחלטת ועד לחוסר רצון למגע באזור זה. לדוגמא, תיאורים אופייניים: רציתי שתישאר שם הרבה יותר, הרגשתי שכל הגוף נרגע, זה ממש הרדים אותי. או: זה הציק לי, לא רציתי שתישאר, זה גרם לי חוסר נוחות. תגובות אלו יכולים לסמן לנו את המשך האסטרטגיה הטיפולית.

התוויות נגד
- חלל הבטן הוא אזור המכיל מערכות רבות. עלינו לשלול בעיות הקשורות למערכות אלו עוד בשיחה הראשונית עם המטופל.
- אסור לבצע אבחנת בטן כאשר המטופל סובל מבעיות עיכול /מחזור.
- יש להקפיד להפנות את המטופל לשירותים לפני תחילת הטיפול כדי שהשלפוחית או המעי לא יציקו.
- בכל מצב בו חשים אזורים קשים באופן חריג יש להפנות את המטופל לבדיקה אצל רופא - על מנת לשלול תופעות כמו כבד מוגדל וכו´.
- יש להימנע מטיפול בבטן במצבים זיהומיים חריפים.
- יש להימנע מטיפול בבטן במצבים של כבד או טחול מוגדלים.
- יש להימנע מטיפול במצבים בהם קיים דופק בולט באמצע הבטן, אוושות או כאב עלולים לרמז על מפרצת או על בעיות כלי דם אחרות.
ככלל, כל התוויות נגד לטיפול אצל מטפל לא מיומן חלות גם על אבחנת הבטן!

לסיכום
אבחנת הבטן נחשבת, לאחת האבחנות האיכותיות והשימושיות בשיאצו. ניתן לבצע אותה בשלבים שונים של הטיפול אם כי אני מעדיף לקיימה בשלב הסופי של הטיפול כאשר הגוף נמצא במצב רגיעה. כמו כן, עלינו להכין את המטופל לאפשרות בה הוא יתבקש להגיב בתום הטיפול, גם מילולית, לתחושותיו למגע עם הבטן.
כאשר עשיתי את צעדי הראשונים בשיאצו, אבחנת הבטן סקרנה ומשכה אותי לגלות את שורשיה ורבדיה השונים. עד היום, אינני יכול לומר בפסקנות מתי האבחנה הנכונה תתבטא באיכות הטיפול ותוצאותיו, אך הספק מאפשר לנו לפתח את עולם התחושות והרגישות הנובעת מכך. אבחנת הבטן היא כלי אבחוני וטיפולי כאחד וכאשר אנו יודעים לעשות את ההתאמות הנכונות, נמצא כי היא יעילה ועומדת במבחן התוצאה.

מאמר מבוא המהווה חלק מתוכנית הלימודים של חטיבת הקיו שיאצו הנלמדת בשנה ב´ בתמורות
נכתב ע´י גיורא ליכט אשר יחד עם ד´ר ניר עמיר יסד את תמורות בשנת 1988

חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.