אמינות הרפואה הסינית והרפואה הממסדית – ויכוח שלא נפסק?

 במהלך המאה האחרונה מתקיים ויכוח בין "מאמיני הרפואה הסינית" ל"מאמיני הרפואה הקונוונציונלית". הויכוח לגבי יעילותה של הרפואה הסינית, אמנם נמשך, אך דומה שהיא הולכת וחודרת לקונצנזוס. מאמר זה סוקר את מהות חילוקי הדעות, מקורות הויכוח ובעיקר, האם רפואה סינית היא אמונה? ואם כן, מהי הרפואה הקונוונציונלית?

האם הרפואה הסינית היא רפואה אלטרנטיבית?
שיטות שונות בעולם הרפואה המשלימה מוצגות כרפואה אלטרנטיבית. מדובר על מגוון רחב של שיטות טיפול וריפוי כמו הומיאופתיה, רפלקסולוגיה, ריפוי בתדרים ובכללם גם רפואה סינית. מקובל להניח שהקו המקשר בין השיטות הללו הוא התפיסה וההתייחסות ההוליסטית לאדם אך לא תמיד הרפואה האלטרנטיבית הוליסטית (יש כאילו שמתייחסות לבעיית גב בלבד, למשל) כמו שלא תמיד הרפואה הקונוונציונלית אינה הוליסטית (גישות רבות של רפואת משפחה מתסכלות על השלם ולא על כל מחלה בנפרד). המשותף לכל השיטות הללו הוא דבר אחד בלבד: הן אינן מוכרות על ידי הממסד האקדמי והקונוונציונלי הישראלי.

מכאן, שיש להתייחס לרפואה הסינית כאל טיפול משלים או משולב, ובוודאי לא אלטרנטיבי.

אחת האשמות השכיחות (ולצערנו גם המוצדקות) ביותר כלפי הרפואה הסינית היא מיעוט המחקרים האמינים שבוצעו בעשורים האחרונים. הרפואה הסינית הוכחה כיעילה במספר רב של עבודות ומספר המחקרים אינו קטן כלל. חיפוש ב Pubmed, מנוע החיפוש הפתוח של מחקרים רפואיים, מעלה אלפי מחקרים העוסקים בתחומים השונים של הרפואה הסינית. עם זאת, רבים ממחקרים אילו מצומצמים ואינם כוללים קבוצות ביקורת או מתודולוגיה מחקרית מוצלחת.

ניתן לייחס את הבעיתיות הזו למספר סיבות:

כיוון שכך, האינטרס הכלכלי במחקר עולם הרפואה הסינית קלוש. הסתמכות על קרנות ממשלתיות אפשרי אך מוגבל ביותר וברוב המקרים, קשה עד בלתי אפשרי להשיג "גראנט" למחקר בתחום המשלים. זו אינה אפליה מכוונת מכיוון שקושי זה קיים גם בתחום המחקר הקונוונציונלי. כדי להצליח לגייס כספים צריך שחברות הצמחים והחברות המשווקות מוצרים של רפואה סינית (ציוד לדיקור, למשל) יגייסו את הכספים באמצעות העלאה מזערית של מחירי המוצרים. כספים אילו יועברו לקרן מיוחדת מטעם האיגוד ויוקצו למחקרים שבוצעו והראו תוצאת ראשוניות מבטיחות. נראה שהסיכוי לכך קלוש אך לא בלתי אפשרי.

לצורך זאת, תמורות – בית הספר לרפואה סינית, שיאצו וטווינא הקצתה משאבים רבים ואילו מקדמים את המחקר והחשיבה המדעית של דור העתיד של המטפלים.

הממסד מצפה שקודם נניב מחקרים ברמה, איכות וכמות מספקת ואז הוא יועיל להכיר בנו, אך צריך לזכור שהתהליך במקצועות רבים אחרים היה הפוך: קודם הם נלמדו באוניברסיטאות ורק אח"כ התפרסמו מחקרים בהתאם. הכרה ברפואה הסינית תאיץ את תהליך המחקר ועימו את ניפוי כל המיתוסים שאין להם בסיס מדעי תוך התמקדות בדרכים ובשיטות שעובדות על פי תוצאות מחקריות.

הרפואה הסינית מכירה בנחיתותה מבחינת מספר המחקרים הקיימים אך ההשוואה לא צריכה להיעשות אל מול הרפואה הקונוונציונלית שנחקרת עם משאבים אין סופיים אלא מול מקצועות אקדמיים "צעירים יותר". הכרזתה כמקצוע אקדמי תזרז את המחקר בתחומה ותוביל לצמצום מהיר של פערים.

גם בכתבי העת הנחשבים ביותר נמצא חילוקי דעות אלא שרובם נותרים בחזקת כביסה מלוכלכת שיש לכבס בבית, ורק מיעוט שבמיעוט נחשף לקהל הרחב והלא מקצועי. רק לדוגמא, ה FDA החליט להורות על חברות התרופות שמייצרות את הגלולה למניעת הריון יסמין להוסיף אזהרה בעלון לצרכן בדבר הסיכון להתפתחות קרישי דם. המחקר שנמשך בין 2001-2007 התבסס על 800 אלף נשים והצביע על עלייה מובהקת בסיכון. עם זאת, לאחרונה, הסיר ה FDA הערת אזהרה זו.

פסילת הרפואה הסינית נועדה להגן על המטופלים?
אם בהגנה עסקינן, הרי שיש להתחיל קודם בהגנה מפני שיטות רבות ומוזרות הממליצות לאנשים אין סוף טיפולים "ותיקונים". כך למשל מוכרי קמעות ומשביעי שדים ומגרשי עין רעה הגוזלים סכומי עתק מהלקוחות שלהם תוך הטלת אימה מה יקרה למי שלא יתרום להם בעין יפה. לצד המטפלים הרוחניים הללו (שרובם אנשי דת) נמצא גם את הדת המדעית. כמה מטפלים בשם המדע יחקרו את משברי העבר של המטופל כדי לרפא אותו מאסטמה, תסמונת המעי הרגיז או סתם כאבי ראש? עד לפני שלושה עשורים ילדים רבים הסובלים מקוצר נשימה או מבוגרים הסובלים מכיב פפטי (אולכוס) הופנו לטיפול פסיכולוגי. לא עבר זמן והתגלו הסיבות והטיפולים התרופתיים למחלות אילו. האם משהו הוקיע את הפסיכולוגיה? המדע נשם והלך קדימה בלי לתת לעובדות לבלבל את האמונה.

כדי להגן על המטופלים יש לעגן בחוק את מיסוד הרפואה הסינית ולדרוש ממנה סטנדרטים המקובלים גם בתחומי ריפוי אחרים. החרמתה רק תגדיל את ספר השרלטנים הבוחר לעסוק במקצוע הריפוי תוך קיצורי דרך ו"חיפוף" הן בהשכלה והן בנסיון הקליני.

גם נושא העמסת נוזלים בזמן טראומה ואיבוד דם שנוי במחלוקת ועל כן, מדי מספר שנים ההנחיות משתנות. ושוב, הגוף לא עובר אבולוציה כה מהירה. מצטבר נסיון והוא זה שמורה כיצד לטפל. קשה להגדיר נסיון זה כמחקר אמין. ניתן להציגו יותר כהצטברות מידע קליני שעוצב לכדי רשימת המלצות.

הרפואה הסינית, ללא קשר להצלחתה, בטוחה בהרבה מהרפואה הממסדית. מחקרים מעריכים שגורם המוות הרביעי עד השישי בשכיחותו הוא טיפול תרופתי לא נכון של הרפואה הממסדית עם שכיחות של למעלה ממאה אלף מקרי מוות בשנה.

גם הרפואה המערבית השתנתה ומשתנה כל הזמן. בעבר חשבו שמחזור הדם מופעל על ידי הכבד, האמינו ששומנים יוצרים רקמות שומן, חלבונים יוצרים רקמות שריר ופחמימות נותנות אנרגיה אך לא יכולות לייצר חומרי אגירה כמו שומן. היום כל אחד יודע שאת הדם מזרים הלב ושרוב המזונות יכולים לייצר חומרים שונים ומגוונים בגוף.

לדוגמא, מספר מטה אנליזות מדווחות שזריקות אפידוראליות של סטרואידים אינן טובות מטיפולי פלציבו לצורך טיפול ברדיקולופתיה מותנית. זריקות אילו נמצאות בשימוש מאז 1953 ולמרות העלות הכספית הגבוהה והתועלת שבספק, עדיין ממשיכים לטפל בשיטה זו.

אם חשבנו שמחקרים המשנים את דעת הרופאים, לפרקים, או מחקרים שאינם מוכיחים את התועלת בטיפול זה או אחר הם הבעיה, אז כדאי שנחשוב שוב: דניאל פנלי מאוניברסיטת אדינבורו מראה כי מחקר אחד מכל 50 מחקרים שפורסמו בכתבי עת נחשבים היה מזויף. כותביו היטו או זייפו את הנתונים. תופעות אילו שכיחות יותר במחקרים הקשורים לפיתוח תרופות. נראה שהנתונים גדולים פי 10 מהמדווח. שליש מהחוקרים דווחו שהשתמשו בטכניקות מחקר לא תקינות. כאשר שאלו את החוקרים על עמיתיהם התמונה נעשה אף עגומה יותר. הנשאלים העריכו כי כ 15% מעמיתיהם החוקרים זייפו את תוצאות המחקרים. דו"ח נוסף מראה שיותר מ 20% משמות המחברים הנכללים במחקר כלל לא השתתפו בו

אם מתנגדי הרפואה הסינית מחפשים תיאוריות בתוכה "תיאוריות הזויות", מוטב שיתחילו לחפש אותן במעמקי התפיסה הקונבנציונלית, החל מתיאוריות פרודיאניות שפסיכיאטרים רבים לא נגמלו מהן והמשך בטיפולים אנטיביוטיים, סטרואידליים  ואחרים שהתגלו  כמיותרים אך ממשיכים להמליץ עליהם בשל "הספק והמסורת".

מובן שאין לפסול הנחה זו. מטרה זו משותפת לרבנים ולפלסטיקאים, לפסיכולוגים ולמדריכים רוחניים. זה טבע האדם. אבל נבחן את ההנחה בזווית אובייקטיבית: מחקר סקר אמריקאי מצביע כי יותר מ 40% מהרופאים חוששים שהמטופלים שלהם מקבלים טיפולים מיותרים. מהם, לפחות 60% מהרופאים מעידים שמדובר בשיקולים כלכליים. ברגע שזה מגיע להמלצות על דיקור סיני או תוספי תזונה, קמה זעקה נגד הסחטנות והחמדנות של המטפלים המשלימים.

הרפואה הסינית היא חלק מהרפואה המשולבת
כל הדיון לעיל נועד להציג את הביקורת המוצדקת אך המוגזמת כלפי הרפואה הסינית. כוונת המאמר אינה להפחית בערך הרפואה הממסדית אלא להראות שכמו בכל תחום רפואי, גם לה יש מגבלות. השאיפה לקדם את המחקר ולמזער את המגבלות כדי לאפשר אורך ואיכות חיים טובים יותר. מגבלות הרפואה הקונוונציונלית הן גם מחמאה עבורה שכן, ככל שרפואה יכולה לעזור יותר כך היא גם יכולה לסכן יותר. גם הסיכונים ברפואה הסינית קיימים אך אילו מתמזערים אם מקפידים ללכת למטפל מוסמך, אך כיצד יבחין הלקוח התמים מהו מטפל מוסמך באין הסמכה ממסדית ובחינות ארציות מחייבות?

למידע אודות מסלול לימודי דיקור סיני בתמורות