התוויות נגד למחלות כלי דם

צליעה לסירוגין (Intermittent claudication)
צליעה לסירוגין היא חסימה חלקית של העורקים המספקים דם לשרירי הרגליים, הנובעת מהסתיידות העורקים. החסימה גורמת לכאב בשרירי הרגליים בזמן הליכה ולצליעה. הכאב חולף לאחר מנוחה. מנגנון הכאב דומה למנגנון הכאב בחזה באנגינה פקטוריס. בזמן מאמץ, השרירים זקוקים לכמות דם רבה ובגלל אספקת הדם הדלה, עקב חסימת העורקים, נוצר מחסור בחמצן בשרירים וכאבים. במקרה זה לא קיימת התווית נגד ידועה לטיפול ברפואה טבעית.

תסמונת מוצא החזה (Thoracic outlet syndrome)
תסמונת מוצא החזה היא מצב בו נוצרת חסימה של זרימת הדם ליד, כשהיד מונחת בתנוחה מסוימת, בדרך-כלל כשהיד מתוחה למעלה ואחורה. הסימפטומים המופיעים כוללים תחושת ´זרמים´ ביד, נימול וכאב. החסימה נגרמת בדרך-כלל מהמבנה הגרמי של פתח בית החזה ולעתים החסימה נגרמת מצלע נוספת.

לא קיימת מניעה לטיפול בטיפולים כגון שיאצו, טווינה ומסג´, אך חשוב להגיע לאבחנה לפני התחלת הטיפול ובזמן הטיפול לא להניח את היד בתנוחה הגורמת להופעת הסימפטומים.

תופעת רינו (Raynaud´s syndrome)
תופעת רינו מופיעה באצבעות הידיים וכוללת שינוי צבע האצבעות וכאב בזמן חשיפת האצבעות לקור, על רקע התכווצות קשה של כלי הדם. בתחילה האצבעות מלבינות, לאחר מכן הופכות כחולות ובהמשך אדומות. התופעה מופיעה כחלק ממחלות אוטואימוניות אחרות או כתופעה בודדת. לא קיימת התווית נגד לטיפול.

היצרות עורקים בצוואר (Carotid stenosis)
היצרות עורקי הצוואר נגרמת מתהליך הסתיידות העורקים. הסכנה במצב זה היא שחרור של תסחיף מהאזור המוצר, סתימה של כלי דם מוחי ואירוע מוחי.

בחולה שעבר אירוע מוחי אסור ללחוץ לעומק על הצוואר מחשש לשחרור תסחיף עורקי נוסף!
בצוואר קיימים שני עורקים נוספים המספקים דם למוח ועוברים דרך עמוד השדרה. חסימה של העורקים הללו גורמת לתופעות כגון: סחרחורת, הפרעות ראייה ועוד. במידה וידוע על חסימה של עורקים אלו, אסור לבצע מניפולציות על הצוואר מחשש לחסימת זרימת הדם בעורקים אלו וגרימת נזק מוחי.

אירוע מוחי  (CVA - Cerebral Vascular Accident)
CVA הוא אירוע מוחי, הנגרם מחסימת כלי דם מוחי כתוצאה מתסחיף, היווצרות קריש דם בעורק מוחי, או מפיצוץ כלי דם מוחי ודימום. בעקבות זאת, נוצר נזק נאורולוגי (עצבי) בהתאם לעורק שנפגע. במעקב אחר החולים לאורך זמן נמצא, כי בשליש מהחולים אין כלל שיפור, בשליש חל שיפור מסוים ובשליש חלה החלמה מלאה לאחר האירוע.

מומלץ לא לטפל באירוע מוחי בשלב החריף של המחלה אולם בשלב ההחלמה שיטות ריפוי שונות של הרפואה הטבעית כגון: שיאצו, רפלקסולוגיה, טווינה ומסג´ יכולות לשפר את ההחלמה ואת מצב רוחו של המטופל.

דליות (Varicose veins)
דליות הן התרחבות של וורידים שטחיים והצטברות דם בתוכן. הוורידים מתרחבים ויוצרים מעין תפיחות מקומית בעלת צבע כחלחל. הגורמים ליצירת הדליות כוללים חולשה מולדת של דפנות הוורידים ואי ספיקה של המסתמים בוורידים. עמידה ממושכת והריון תורמים להיווצרות הדליות.
קיימת  התווית נגד יחסית לטיפול בדליות בולטות ברפלקסולוגיה, שיאצו ושיטות אחרות שבהן מבוצעת לחיצה ישירה על אזור הדליות, בגלל החשש שדליה תקרע ותדמם.

דלקת וורידים (Thrombophlebitis)
דלקת וורידים היא מצב שכיח, העלול להוביל ליצירת קרישי דם בתוך וורידים ברגליים, שבהם זרימת הדם איטית, כגון בוורידים עם דליות. כך נוצרת דלקת בדופן הוורידים. הדלקת מגבירה את יצירת הקרישים, הקרישים מתפשטים בתוך חלל הוורידים ולמעשה הוורידים האלו מפסיקים לתפקד. הדלקת גורמת לרגישות מקומית, חום, אודם ובצקת באזור. לעתים נוצר קושי לדרוך על הרגל. הטיפול המקובל במצב זה הוא תרופות המונעות יצירת קרישי דם, תרופות נוגדות דלקת והגבהת הרגל.

תופעה זו מהווה התווית נגד מוחלטת  לטיפול בשיאצו וטווינה. יש  להימנע מטיפול רפלקסולוגי באזורים החולים.

פקקת כלי דם (Deep Vein Thrombosis)
DVT הוא מצב בו קיים קריש בתוך הורידים העמוקים. קריש שנוצר בתוך כלי הדם הבנוי ממרכיבי הדם נקרא טרומבוס . הפקק יכול להיווצר בעורקים, בדרך-כלל באזור שבו קיימת הסתיידות, לגרום לחסימת העורק ולנזק לאיבר המקבל אספקת דם מאותו העורק. כמו כן, הקריש עלול להתנתק ממקום היווצרותו הראשוני, לנדוד בכלי הדם העורקיים ובסופו של דבר לסתום עורק באזורים שונים בגוף כמו מוח, כליות, לב ולגרום לנמק באותם איברים.

קריש וורידי שכיח במיוחד בוורידים העמוקים של הרגליים ובוורידי האגן. יצירת קרישים בוורידי הרגליים העמוקים קשורה למצבים שבהן זרימת הדם בוורידים איטית במיוחד, כגון במהלך ניתוח או במהלך טיסה ארוכה וכן למצבים שבהם הדם נוטה ליצירת קרישים, כגון בסוגי סרטן מסוימים, בנטילת גלולות למניעת הריון, עישון ועוד.

התופעות הקליניות המופיעות כוללות הופעת בצקת פתאומית באחת הגפיים, חום מקומי או סיסטמי וכאב בגפה. במידה וחלק מהקריש הנוצר בוורידי הרגליים מתנתק ממקום היווצרותו, הוא נודד לריאות ושם סותם את אחד מעורקי הריאה. מצב זה נקרא תסחיף ריאתי  (Pulmonary Emboli) ומתבטא בנשימה מהירה, קוצר נשימה, שיעול דמי וכאב בחזה. מצב זה עלול לסכן את חיי החולה.

קיימת התווית נגד מוחלטת לטפולים ידניים  בחולה עם פקקת עמוקה של וורידי הרגליים, בגלל החשש שהטיפול יגרום לשחרור הקריש ולתסחיף ריאתי.

בכל מטופל שעבר ניתוח גדול לאחרונה, או שהיה מרותק למיטתו ללא תנועה מומלץ לא לטפל טיפול שכרוך בלחיצה על הרגליים.
למרות הנאמר, חשוב לציין שעיסוי של הגפיים תוך כדי ניתוח (בעזרת מכשור מתאים) ועיסוי יומי של הגפיים מיד לאחר ניתוח יכולים למנוע היווצרות קרישים בוורידי הרגליים, על-ידי הזרמת הדם בוורידים.

מפרצת בטנית (Aneurysm)
Aneurysm היא התרחבות של קיר העורק, לעתים עד פי שניים ויותר מהקוטר התקין.
ההתרחבות נגרמת בדרך-כלל מתהליך הסתיידות העורקים המחליש את דופן העורק. מפרצת של אבי העורקים עלולה להיווצר בחזה ובבטן ונקראת Aortic aneurysm. אם המפרצת גדלה במהירות, או אם קוטרה עולה על גודל מסוים, קיימת סכנה של פיצוץ אבי העורקים ודימום עד מוות.
קיימת התווית נגד יחסית לטפל בשיאצו, או בשיטה אחרת, בלחיצות בבטן מחשש לפיצוץ המפרצת.

נמק אווסקולרי של ראש הירך (Avascular Necrosis of the Hip)
AVN - נמק אווסקולרי של העצם הוא תהליך פתולוגי של פגיעה במח העצם עד מות העצם עצמה. לאחר הנזק בעצם היא יכולה לקרוס ולהשבר. תופעות רדיולוגיות מתגלות רק ב/לבים מאוחרים של התופעה. אבחנה מוקדמת מתבצעת על ידי MRI וחשוב לבצעה בהקדם מאחר שהבעיה אופיינית לגילאים צעירים: 20-50 ומאחר שגילוי מאוחר מסתיים בנזק בלתי הפיך.
אתיולוגיה: הפרעה בהזנת העורק המוביל לראש הפמור על רקע טראומה או מחלה וסקולרית (כמו יתר לחץ דם, אנמיה חרמשית, הקרנות ועוד). סיבות נוספות כוללות טיפול ממושך בסטרואידים, מחלות רקמת חיבור, אלכוהוליזם, הפרעות במטבוליזם של ליפופרוטאינים ומחלות אגירה של מח העצם (גושה).
תאוריה מסוימת מניחה שקיימת עליה בלחץ מח העצמות התוך עצמי הפוגעת בנימים וורידונים בתוך העצם ואילו גורמים לירידה בזרימת הדם לעצם עצמה. הנזק לרקמה מוביל לבצקת אשר מעלה את הלחץ ויוצרת תופעה כמו closed compartment . לכן דקומפרסיה מוקדמת עשויה לשבור את מעגל הנזק האיסכמי ולמנוע לחץ של מח העצמות. הצלחה בטיפול זה חלה בין 40-90% והיא מתייחסת ישירות לחומרה ומשך המחלה.
בשלבים המתקדמים של המחלה חל תמט של ראש הפמור דבר המוביל לטיפולים כירורגיים כמו השתלת עצם, איחוי מפרק או השתלת מפרק.
באבחנה המבדלת יש לשלול אוסטאופורוזיס טרנזיינטי (חולף) או קבוע, בצקת במח העצם חולפת, ארתריטיס זיהומי, שבר מאמץ ועוד.
הטיפול בשיאצו או טווינה באזור המפרק נחשב להתווית נגד מוחלטת לטפולים ידניים  משום הנזק האפשרי לעצם והסיכוי הגבוה הקיים ממילה לשבר בראש הירך. טיפול בדיקור וצמחים עשוי להפחית את הבצקת, להחיש זרימת דם לאזור ולשפר את המצב, אך טיפול לא מתאים יכול להוביל לעלייה בבצקת מקומית ולנזק גדול יותר.