ניל בוהר היה חתן פרס נובל לפיזיקה ב 1922 . אך הסיפור המרתק מאחורי חשיבתו המקורית מתייחס דווקא לתקופתו הסטודנטיאלית. בהיותו סטודנט התעקש לענות תשובות פשוטות ולא שיגרתיות לבעיות פיזיקליות שהוצגו בפניו במבחן. התעקשותו לחשוב במקום לצטט סיכנו את ציונו אך הביאו אותו לפריצת דרך בעולם האטום. זהו סיפור משעשע עם לקח ידוע: חשיבה מקורית עלולה לגרום להפסדים אך אם מתעקשים לגביה (בעיקר אם היא נכונה) היא גם עשויה להניב פירות רבים.

מאת: לא ידוע

סיפור שהגיע דרך האינטרנט ממקור לא ברור:
סיר ארנסט רותרפורד, נשיא האגודה המלכותית בבריטניה שקיבל פרס נובל בכימיה ב 1908 סיפר את האנקדוטה הבאה:
לפני זמן מה קבלתי קריאה של עמית למקצוע. בדיוק עמדת לתת ציון אפס לתלמיד על תשובה שנתן לשאלה בפיזיקה, למרות שהתלמיד התעקש בעקביות שהתשובה שלו נכונה לחלוטין. מרצים ומורים הסכימו לבקש חוות דעת מקצועית בלתי משוחדת ואני נבחרתי לתת חוות דעת זו.
קראתי את השאלה: הראה כיצד ניתן להגדיר את גובה מבנה מסוים בסיוע של ברומטר. הסטודנט ענה: קח את הברומטר לגג המבנה וקשור לו חוט מאוד ארוך. הורד את הברומטר עד לרצפה, סמן את החוט ומדוד. אורך החוט הוא גובה המבנה במדויק.
ובאמת, הסטודנט העמיד בפני המרצים דילמה קשה כיוון שענה על השאלה בצורה מלאה ונכונה.
ומצד שני, אם הוא יקבל את הציון המקסימלי, ההערכה עלולה להשפיע על הממוצע שלו ולגרום לציוניו להיות מהטובים ביותר, אלא שהתשובה לא מצביעה על יכולותיו האמיתיות בפיזיקה.
הצעתי שיתנו לסטודנט עוד הזדמנות. נתתי לו שש דקות כדי שיענה על אותה שאלה אבל הפעם עם אזהרה שיענה באופן שיצביע על ידיעותיו בפיזיקה.עברו חמש דקות והסטודנט לא כתב כלום. שאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת אבל הוא ענה שיש לו המון פתרונות לאותה שאלה. הקושי שלו היה לבחור את התשובה טובה מבניהן. התנצלתי על זה שהפרעתי לו ובקשתי שימשיך. בדקה שנותרה לו הוא כתב את התשובה הבאה: הרם את הברומטר והשלך אותו על הרצפה מגג המבנה, חשב את זמן הנפילה שלו עם כרונומטר. אחר, חשב את הגובה לפי 0.5 כפול t בריבוע וכך תקבל את גובה המבנה. בשלב זה שאלתי את המרצה שלו אם התשובה הזו מספקת. הוא נתן לסטודנט את הציון הגבוה ביותר.כשעזבתי את המשרד, נתקלתי בסטודנט ובקשתי ממנו שיספר לי על תשובות נוספות לשאלה. טוב, הוא ענה, ישנן אפשרויות רבות. למשל, קח את הברומטר ביום שמש ומדוד את הגובה של הברומטר ואורך הצל שלו. אם נמדוד את אורך צל המבנה באותו זמן נוכל לקבל את הגובה של המבנה בעזרת יחס משולש.

מצוין, אמרתי. ואיזו עוד אפשרות? כן, ענה, זוהי שיטה מאוד פשוטה אך היא יכולה להתאים גם למדידת גובה מבנה. בשיטה זו לוקחים את הברומטר ומסמנים את גובה המדרגה. סופרים כמה מדרגות יש עד הגג ומכפילים באורך שנמדד. זוהי שיטה מאוד ישירה.

כמובן שאם אתה רוצה שיטה יותר מתוחכמת, אפשר לקשור את הברומטר לחוט ולהזיז אותו כמו מטוטלת. אם נקח בחשבון שבגובה גג המבנה הכובד היחסי הוא אפס, ואם נקח בחשבון את התאוצה וכוח המשיכה בעת שהברומטר יורד במסלול מעגלי דרך אנך המבנה, השיקול של ערכים אילו בנוסחה טריגונומטרית פשוטה מאפשרת לחשב את גובה המבנה ללא בעיות.
בשיטה דומה ניתן לקשור את הברומטר לחוט ולשלשל אותו מגג המבנה אל הרחוב. להשתמש בו כמו מטוטלת, שיטה שתאפשר לחשב את הגובה אם נדע את משך ההתקדמות. בקיצור, ישנן שיטות רבות לשאלה זו.
הטובה ביותר תהיה, קרוב לוודאי, לקחת את הברומטר ולדפוק אתו על דלת מהנדס המבנה ולהגיד לו: אדוני המהנדס. יש לי כאן ברומטר נאה. אם תגיד לי את גובה המבנה, אתן לך אותו במתנה...

בשלב זה של השיחה, שאלתי אותו אם הוא לא מכיר את התשובה הקונוונציונלית של הבעה (הפרש הלחצים הנמדד בברומטר בין שני מקומות נותן את היחס בין הגבהים של אותם מקומות). כמובן שהסטודנט ענה את התשובה הזו הוא מכיר, אך בתקופת לימודיו המרצים ניסו ללמד אותו לחשוב.

לסטודנט הזה קראו ניל בוהר, פיזיקאי מדניה שקבל פרס נובל ב 1922 בזכות מאמרו על מודל האטומים עם פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים שסובבים אותו. ללא ספק הוא היה אחד המייסדים של התיאוריה הקוונטית.

הבסיס לכל הסיפור הזה הוא אישיותו והתעקשותו להפעיל את המחשבה ולא את מה שלמד בעל פה...

לסיפור משעשע על חשיבה נעולה ומרובעת ניתן ללחוץ כאן: פרדיגמה
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות (רפואה סינית, שיאצו, טווינה, נטורופתיה סינית, תזונה, עיסוי רפואי) ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות