חיבורו של טל בלו על המילה בשיחה, המילה בטיפול והמילה בעיני המטופל. הקשר בין המטפל והמילה כפרפרזה לקשר בין האמריקאים לכסף מתבטא בחיבור זה בהומור, בעוקצנות, לפעמים ציניות אבל גם אמפטיה. ומה יש לסינים להגיד על המילה?

מאת: טל בלו

את המאמר הזה אני כותב כפרפרזה למאמר שכתב אנדי וורהול האמן האמריקאי בנושא הכלכלה והכסף.
הקשר בין האמריקאים לכסף דומה לקשר בין המטפל והמילה. את המילה, המילים, השיחה נראה בטיפול בתפקידים שונים: בהיכרות, בתשאול, בדרך ולעיתים אף כמטרה. מילים הן כלי העזר העיקרי במפגש הטיפולי. בכל מפגש טיפולי נשאלת השאלה עד כמה להשתמש במילה, כמתווך, כאמצעי טיפולי, כהגנה? זו שאלה לא פשוטה שנדמה לי שהתשובה עליה תלויה בתרבות (הסינים ידברו פחות), בסוג הטיפול, וכמובן במפגש הטיפולי שנוצר בין המטפל והמטופל.
´חיים ומוות ביד הלשון´ (משלי י´ח ,כ´א), ו- ´יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים´ ( משלי יז, כח ), מציע המחבר המקראי להיזהר במילים. המילה בדומה לשטר הכסף היא כוח שיכול לסייע בתהליך הטיפולי והוא יכול גם לקלקל, תלוי כמובן בשימוש שעושים אתו.
אני אוהב את המילים ועל המפגשים שלי כתבתי מאמר זה. מקווה שהמילה הכתובה תצליח להאיר את הדרך בשאלה מורכבת זו.בפיות חצי פתוחים, כמו קרפיונים, אנחנו מניחים שייפלטו לנו גיהוקים של מוות .
כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים.

מישל וולבק כמו קרפיוניםאם אתה מטפל , המילה היא באמת הצינור שלך להתחבר למטופל.
אני מבין רק מילים ארוכות. לא ברורות, לא כאלו המובנות מאליהן, לא פשוטות.
אבל אם אני משתמש במילים מתוחכמות, מיד הם שואלים אותי האם אני פסיכולוג?
מילים תמיד מעוררות חשד, כי אנשים תמיד מניחים שאין לך את המילה הנכונה, גם אם יש לך אותה.

את המילים שלי אני אוהב להחזיק בצורה מבולגנת, בחפיסות מעוכות ומקומטות בתוך חלל המוח, כאלה שעושות רעש כמו של ניר קרפ מקומט, או רעש דלקת הריאות הנשמעת בסטטוסקופ.

מילים הם מילים, כמו כסף. לא משנה אם עבדת קשה בשבילם או אם הם באים אליך בקלות-כשאתה מוציא אותם זה אותו הדבר.

אני שונא את ימי שבת-אין בהם מילים, חוץ מהברות הכרחיות ששולחים למשפחה ושכנים שאתה רואה בשביל בדרך לגן הציבורי.

יש לי פנטזיה על מילים: אני הולך ברחוב, נגיד דיזינגוף, נגיד בצד של הבוטיקים המעניינים, נגיד שקיץ ולח, זיעה קלה נפלטת מנשים בוגרות עטויות שמלות אדומות בקו צעיר, כשלפתע אני שומע מישהו אומר בלחש- ´הנה המטפל שיש לו את הכי הרבה מילים בעולם´

בשבילי ,מילים הם כאן ועכשיו.
לפעמים אני זורק מילה לחלל האוויר ,רק כדי לראות איך היא צפה לה בחדר הטיפולים.

בדו´חות החודשיים שלי למס הכנסה, רואה החשבון שלי מכניס לי את הוצאות האלכוהול שלי לתיק ניכויי המס. אם נניח, אני צריך להשתכר כדי לדבר ודיבור הוא העבודה שלי?

מילים הם המזג שלי.
כשאני אומר בטיפול את המילה הנכונה, אני מרגיש שאני לא נדבק בחיידקים. הגוף איכשהו פטור מזה. כשאני נוגע במילה, היא נקייה לגמרי בעיני. אני לא יודע איפה המילה הזאת כבר הייתה, מי או מתי נגע בה ועם מה-אבל כל זה נמחק ברגע שאני נוגע בה.

אם אתה מטפל, המילה היא באמת הצינור שלך להתחבר למטופל.

המילה מגינה עליך, מרככת את המצב, שומרת על קצב לב סדיר שלך, של המטופל. המילה מניעה את הטיפול, שומרת על המסגרת, גורמת למטופל לחבב אותך ולהאמין שאתה יכול לטפל בו.
אם אתה מטפל, השתיקה הכרחית כדי שהטיפול יצליח.

הערת העורך:
אין ספק כי למילים כוח רב. לעתים ביכולת של המילה לנסוך אמון במטופל ולהובילו לדרך הנכונה לריפוי. יחד עם זאת, מטופלים רבים כבר אבדו את אמונם במילים. הן מזמזמות להם באוזן כמו הבטחות סרק. במקום הזה מגיעה הרפואה הסינית. בניגוד לשיטות טיפול משלימות שונות (הומיאופתיה, נטורופתיה מערבית) הרפואה הסינית יכולה לתקשר עם המטופל בדרך לא מילולית. בשפת המגע והתחושה.
גם בתפיסה הסינית למילה יש ערך, אך זרמים פילוסופים שונים בטלו את ערך המילה. וכפי שלאו טצה אמר: ´הדרך אשר ניתן להביעה במילים, אינה הדרך האמיתית´.
ניר עמיר

כותב המאמר הוא טל בלו, מטפל ברפואה סינית M.A.O.M
talbelo@macam.ac.il