בדרך כלל אני נוהג לכתוב מאמרים מדעיים אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולשתף אתכם בחוויה אישית מדהימה שעברתי במהלך הפסח. חווית לקטים. זהו טיול עם חוקים משלו שקל להבין ובמידה מסוימת גם היה קל ליישם. עם זאת, נראה שהטיול אינו מתמקד בליקוט המזון בלבד אלא בליקוט כל הנקרה לנו בדרכנו: תובנות חדשות, ידידים חדשים, חוויות מיוחדות.
מאת: ניר עמיר
בדרך כלל אני נוהג לכתוב מאמרים מדעיים אך הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולשתף אתכם בחוויה אישית מדהימה שעברתי במהלך הפסח. חווית לקטים. לכאורה, זו חוויה שקל לתאר במילים. זהו טיול עם חוקים משלו שקל להבין ובמידה מסוימת גם היה קל ליישם. אך בפועל, נראה שהטיול אינו מתמקד בליקוט המזון בלבד אלא בליקוט כל הנקרה לנו בדרכנו: תובנות חדשות, ידידים חדשים, חוויות מיוחדות.
על פי הגדרות המילון לקטים הם חברת נוודים אשר המערכת הכלכלית שלה מבוססת על איסוף מזון מצמחי בר. זוהי חברה אשר אינה עוסקת בחקלאות, או בגידול בעלי חיים מבויתים. לקטים חיו בדרך כלל בקבוצות חברתיות קטנות ומבודדות, המונות לא יותר מכמה עשרות אנשים.
הרגשתי קצת כמו בוועדת קבלה ולכן שמחתי לגלות שאני מוזמן לאחד הטיולים הבאים. לא היה זמן להתרגש משום ששבוע טרם הטיול נסענו, משפחתי ואני למספר ימי נופש במלטה. ארוחות השחיתות שם לא נפלו מהכפרה שבאה בהמשך...
במקרה (ושוב, או שלא במקרה) קראתי באתר לקטים שישנם אנשים שעוברים את היום שלפני הטיול בתחושת מחלה. אמנם חום הוא סימן אובייקטיבי אבל בטיול כזה ראוי להשאיר את הרציו בבית ולהתניע עם חלקים אחרים מהתודעה.
נחוש החלטה לצאת בכל מחיר, התחלתי בתזונת לקטים כבר מיום ראשון. לא יודע אם תפוחים ושקדים הם התזונה האולטימטיבית לשפעת אבל למחרת קמתי רענן ומלא מרץ בדרכי לרכבת. משם המשכתי באוטובוס לצומת הנדרשת וחבורה עליזה ממגוון גילאים עם תרמילים וקעריות של פירות הייתה הסימן לכך שהגעתי לצומת הנכונה, צומת בצת.
מלח השגנו בשפע מבריכות המלח שבסלעי חופי הים הצפוניים וצמחים כמו חרדל, כרוב הבר ואזוב השתלבו יפה עם מזונות אחרים כאשר חיפשנו גיוון. גם מרווה מצאנו אלא שלא הייתה אפשרות להכין תה. הפתעה מרתקת הייתה עלי החרצית שהתגלו כבעלי טעם של סלרי. לא ידעתי שניתן לאכול אותם.
היה שפע ושפע מגוון. לרגע לא חשתי רעב. יכול להיות שעברתי אותו תהליך שחרדי - מעשן כבד עובר בשבת. כל השבת הוא לא חש צורך לעשן ובמוצאי שבת הידיים כבר רועדות לו מציפייה. אבל בדיעבד, אני יודע שזה לא היה התהליך הזה. נכון שלא הייתה לי נגישות לאוכל "רגיל" אבל גם הצורך לא הופיע לפחות עד שהגעתי הביתה. זה היה קל (לפחות בהשוואה למסע ארבעה ימים במילואים שבהם צריך להסתפק במנות קרב).
נראה לכאורה שעיקר הטיול היה ללקט מזון. אמת שזו הייתה חוויה בפני עצמה. סוג של הישרדות "לייט", אבל אין ספק שהליקוט האמיתי היה ליקוט החוויות שנלוו לטיול. היינו קבוצה גדולה של אנשים באיזון מגדרי. היו גם שתי ילדות קטנות שהסתדרו מצוין. כל אדם היה עולם מרתק בפני עצמו ואם יש בי איזה שהוא צער הרי זה על אותם אנשים שלא הספקתי להכיר לעומק. אבל כן, היו אנשים שבזמן כל כך קצר הכרתי לרבדים וברמות שלא נראו לי אפשריים קודם לכן.
סיימתי את הטיול עם שובע. תחושה שאכלתי בדיוק כמה שהייתי צריך. אבל השובע האמיתי היה תחושת המלאות והסיפוק להכיר קבוצה מדהימה של אנשים. תצריף שמארגני הטיול ארגו בשקידה. על החלק הזה אני דווקא לא מפרט ובכך שומר לכל מי שיצטרף לטיול את חווית הראשוניות.
אציין גם כי חובבי השיאצו והעיסוי ימצאו כר נרחב של אפשרויות לחוות ולהעניק את חוויית המגע בין משתתפי הטיול ואם למשהו יש חסך בחיבוקים, הרי שזה המקום למלא אותו...
כיוון שהיה אסור להביא טלפון סלולארי או מצלמה, אני מציג מספר תמונות מהאזור שמשקפות את החוויה.
במקום כזה רחצנו בים וגם ליקטנו מלח ואצות (שבמפתיע התגלו כתוספת טעימה לעלים הירוקים)
למידע נוסף
למידע אודות מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות קוראים, מטפלים ורופאים ולידע כללי בלבד.
