סיפור הודי קצר וחמוד המראה שלעתים להיות נדיב אין פירושו להפסיד. לסיפור מתלווה פרשנות על רשעות לשמה ואפילו קללה עסיסית ביידיש. סיפור למחנכים ולהורים היכולים לספר אותו לתלמידיהם ולילדיהם ולפתח שיחה מעניינת על נדיבות, רשעות והחיים בכלל.

מאת: סיפור הודי עממי

כל מי שנוסע ברכבת הודית יודע עד כמה הן עמוסות. יום אחד איבד נוסע שישב על גג הקרון את אחד מסנדליו. הסנדל נפל מרגלו ונחת לצד המסילה. האיש חלץ במהירות את הסנדל מרגלו השניה והשליך גם אותו מטה אל המסילה, בטרם תחלוף הרכבת.
נוסע שישב לידו התפלא ושאל אותו על מעשיו.
´ממילה אין לי מה לעשות עם סנדל אחד בלבד´, ענה האיש, ´לי הוא כבר לא יביא תועלת, אך אם ימצא מישהו את הסנדל שנפל מרגלי, עדיף שימצא זוג סנדלים´.

הערה משלי:
הסיפור הקצרצר הזה הוא היפוך של סיפורים ואגדות המתארים רשעות וחוסר נדיבות. עולם הקללות היידיש מפולפל ועוקצני אך אינו נטול הומור, למשל:
איך זאל דיך זען אויף איין פוס און דו מיך- מיט איין אויג - שאני אראה אותך על רגל אחת ואתה אותי - בעין אחת.

אבל במקרים רבים בחיים, אפילו את עוקץ ההומור נוטלים. גם בספרות העממית מוכרים מקרים בהם אדם היה מוכן לשאת גבנון על גבו ובלבד שלשכנו יהיו שניים. וגרוע מכך, מי שמוכן שיעקרו לו עיין ובלבד שיעקרו לשכנו שתיים. לא פעם אני נתקל באנשים שמדיפים לא להרוויח חמישים אלף דולר משום ששכנם ירוויח כך מאה אלף. הלוואי שכולנו היינו כמו אותו נוסע עני על גב רכבת הודית. לא פריירים, אלא כאילו שמוכנים לתת מה שאיננו צריכים לו למי שכן יש לו שימוש (ושיוכל לעשות בו שימוש נאות). זה לא קשה. לכולנו צעצועים, ספרים או חפצים שאין להם שימוש בבית. במקום להחזיק אותם בבוידם אפשר להביאם לנקודות לחלוקה למיעוטי יכולת.

להפניות
למידע אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות תכניות לימודים בתמורות ניתן ללחוץ כאן: לימודים בתמורות
להורדת מצגת סיור מודרך בתמורות