לפעמים מדהים איך אותה עובדה יכולה להוביל למסקנות כל כך סותרות. בסיפור זה אני מתפעלים מקור רוחה ומהשליטה העצמית של האם מול ההתנהגות "הבלתי נסבלת" של ביתה. אבל לפעמים שליטה עצמית לא פותרת בעיות ועלולה לקבע מצבים לא תקינים. במקרים אילו נחוצה שליטה במצב.
מאת: סיפור ויראלי מהאינטרנט
אישה אחת, בהיותה בסופרמרקט, שמה לב לאם המסתובבת עם עגלת קניות ובתוכה ילדה קטנה. כאשר השתיים חלפו ליד מדף החטיפים הילדה בקשה: "תקני לי" והאם ענתה שאי אפשר. הילדה התחילה לבכות, לצעוק ולהשתולל אך האם שמרה על שלוות נפשה ואמרה במתינות: "טוב, תמי, אנו מיד עוזבים את מדפי החטיפים, תיכף נסיים אז אל תתרגזי ועוד רגע אנו הולכים".
אך הסתיימה שורת מדפי החטיפים וכבר הם עברו ליד אזור השוקולדים. הילדה התחילה לרקוע, להרעיד את העגלה ולצעוק שהיא רוצה שיקנו לה אך האם לא אבדה את העשתונות: "טוב, תמי, אין מה להתרגז, הרי לא נשאר הרבה ועוד מעט אנו חולפים מכאן, תהיי סבלנית, רק עוד קצת...".
סוף סוף הגיעו השתיים לקופה והנה מתעוררת סצנה חדשה. הילדה בוכה וצועקת שהיא רוצה את המסטיקים האדומים. לסירובה של האם היא רק הגבירה את זעקותיה ומשכה את תשומת לב כל העומדים בתור שרחמו על האם. אך האם, בקור רוח אמרה: "תמי, לא צריך להתרגז, הרי כמעט סיימנו. עוד כמה רגעים אנו חוזרות הביתה ואז תוכלי לקבל את השקט והמנוחה שאת כל כך צריכה".
האם השיבה מבט מחויך וענתה: "לקטנה קוראים שירי, אני היא תמי".
ב - אם הילדה ממשיכה לעשות סצנות, לעצור הכל. להחזיר בנינוחות למדפים ולצאת בלי לקנות כלום. תוך זמן קצר הילדה תבין שהאם לא ניתנת לסחיטה ושעדיף לה לקבל את המשהו הקטן שהוסכם מראש מאשר להפסיד הכל.