סיפור לילדים ולהורים (עם הפעלות ושאלות ביניים) על ילדה בשם רעות היוצאת בעקבות ארבעה בקבוקי קסמים שאבדו לה. האם הבקבוקים יגיעו לידי המכשפות ויהפכו לשיקוי עצב שיעציב את העולם, או אולי יהפכו לקשת שתסייע לכל אדם החפץ בכל להגיע לממלכת האושר? הסיפור מתאים לבני חמש עד מאה וכולל הדרכה להורים על שאלות משונות כמו למה אנחנו בוכים? האם יש הבדל בין דמעות עצב לדמעות שמחה וכיצד נוצרת קשת בענן?
מאת: ד"ר ניר עמיר
בַּקְבּוּקֵי הַקֶּסֶם
הַכֹּל הִתְחִיל אַחַר הַצָּהֳרַיִים כְּשֶׁרֵעוּת נֵחְתֵכָה בְּאֶצְבָּעָהּ. הַחֲתָךְ הָיָה קְצָת עָמוֹק וְדִימֵּם לא מְעַט. רֵעוּת הִתְקַּשְּׁתָה לַעֲצוֹר אֶת הַבֶּכִי וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעַצְמָן. לָרוֹב הַיְלָדִים זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת מִפַּעַם לְפַעַם וְזֶה לא עִנְיָין שֶׁזּוֹכְרִים אוֹ שֶׁכּוֹתְבִים עָלָיו מַשֶּׁהוּ. אֲבָל הַפַּעַם, כִּמְעַט בַּמִּקְרֶה, הֶחְלִיט אַבָּא לֶאֱסוֹף אֶת הַדְּמָעוֹת בְּבָקְבּוּקוֹנִים קְטַנִּים וְיָפִים (כְּמוּ שֶׁל בּוֹשֶׁם). גַּם אַבָּא לא יָדַע לְאֵילוּ צָרוֹת הוּא מַכְנִיס אֶת רֵעוּת וַאֲפִילּוּ אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ!
אֲבָל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה וְאַרְבָּעָה בָּקְבּוּקוֹנִים קְטַנִּים בְּהֶחְלֵט מוּלְאוּ בְּדִמְעוֹתֵיה הַשְׁקוּפוֹת שֶׁל רֵעוּת. יָדוּעַ לְכָל כִּי דְּמָעוֹת שֶׁל יַלְדָּה נוֹשְׂאוֹת סוּג שֶׁל קֶסֶם. אָמְנָם אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּקֶּסֶם וְלָכֵן רוֹב הַדְּמָעוֹת סְתָם מִתְבַּזְבְּזוֹת. אֶלָּא שֶׁאַבָּא הֵצִיץ בָּאִינְטֶרְנֶט וּמִיָּד גִּילָה שֶׁלִּדְמָעוֹת כַּאֵילוּ יֵשׁ עֵרֶךְ רַב וְנִתָּן לִמְכּוֹר אוֹתָן בְּהָמוֹן הָמוֹן כֶּסֶף.
וּמִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְעוּנְיָן בְּבַקְבּוּקֵי דְּמָעוֹת שֶׁל יַלְדָּה? טוֹב, זֶה לא סוֹד גָּדוֹל שֶׁהַפֵּיוֹת זְקוּקוֹת לַכַמָּה בָּקְבּוּקוֹנִים כְּדֵי לְהָקִים קֶשֶׁת בֶּעָנָן שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ כְּגֶשֶׁר יַצִּיב בֵּין עוֹלָם הַפֵּיוֹת לְעוֹלָם הָאֲנָשִׁים. כָּךְ הֵן תּוּכַלְנָה לַעֲבוֹר לָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ וּלְשַׁמַּח אוֹתָנוּ. כָּכָה גַּם יְלָדִים יוּכְלוּ לַעֲבוֹר לְעוֹלָם שֶׁלָּהֶן כְּדֵי לִלְמוֹד אֵיךְ לִשְׂמוֹחַ.
אֲבָל יֵשׁ עוֹד כָּאֵילוּ שֶׁמְּעוּנְיָינִים בִּדְמָעוֹת: זֶהוּ אִרְגּוּן הַמְכַשְּׁפוֹת הָעוֹלָמִי. עַל הָאִרְגּוּן הִשְׁתַּלְּטוּ מְכַשְּׁפוֹת מְרוּשָׁעוֹת בִּמְיוּחָד שֶׁמְּעוּנְיָינוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַקְבּוּקֵי הַדְּמָעוֹת כְּדֵי לְיַצֵּר שִׁיקּוּי נוֹרָאִי אֲשֶׁר, אִם מְפַזְּרִים אוֹתוֹ עַל הָאֲנָשִׁים, הֵם יַתְחִילוּ לִהְיוֹת עֲצוּבִים וְלִבְכּוֹת גַּם הֵם. אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהֶם אֶפְשָׁר יִהְיֶה לֶאֱסוֹף לְבָקְבּוּקוֹנִים נוֹסָפִים שֶׁמֵּהֵם אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְיַיצֵּר עוֹד שִׁיקּוּי כָּזֶה וּלְהַעֲצִיב עוֹד הָמוֹן אֲנָשִׁים.
הַמְכַשְּׁפוֹת הָיוּ מוּכָנוֹת לְהַצִּיעַ הָמוֹן כֶּסֶף לָרֵעוּת עַל הַבָּקְבּוּקוֹנִים בְּשָׁעָה שֶׁהַפֵּיוֹת יָכְלוּ לְהַצִּיעַ רַק שִׂמְחָה. אֲבָל רֵעוּת בָּחֲרָה לְהַעֲנִיק אֶת הַבָּקְבּוּקוֹנִים לְפִיּוֹת. אַבָּא עָזַר לְרֵעוּת לֶאֱרוֹז אֶת הַבָּקְבּוּקוֹנִים וְלִשְׁלוֹחַ אוֹתָם לְאֶרֶץ הַפֵּיוֹת. לֹא בָּרוּר אֵיךְ זֶה קָרָה אֲבָל רַק שְׁלוֹשָׁה בָּקְבּוּקוֹנִים הִגִּיעוּ לְאֶרֶץ הַפֵּיוֹת וְהָרְבִיעִי נֶעֱלָם. זֶה הָיָה אָסוֹן כָּפוּל, גַּם כִּי הַדְּמָעוֹת לֹא הִסְפִּיקוּ בִּשְׁבִיל לִבְנוֹת גֶּשֶׁר יַצִּיב אֶחָד וְגַם כִּי הָיָה חֲשָׁשׁ שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת הִשְׁתַּלְּטוּ עַל אֶחָד הַבָּקְבּוּקוֹנִים.
נִרְאֶה שֶׁלּא הָיְיתָה בְּרֵירָה אֶלָּא לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן הָאָבוּד. הַבְּעָיָה הָיְיתָה אֵיךְ לִמְצוֹא אוֹתוֹ. רֵעוּת חָשְׁבָה שֶׁהַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא לְהַגִּיעַ קוֹדֶם לְאֶרֶץ הַפֵּיוֹת, לְסַפֵּר לְפֵיוֹת שֶׁבַּקְבּוּקוֹן אֶחָד נֶעֱלַם וְלִשְׁאוֹל אוֹתָן אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְצוֹא אוֹתוֹ. זוֹהִי מְשִׁימָה קָשָׁה וּמְסוּכֶּנֶת וְלָכֵן רֵעוּת הִתְלַבְּטָה קָשׁוֹת אִם לָקַחַת אוֹתָהּ עַל עָצְמָה. בַּהַתְחָלָה הִיא הֶעְדִּיפָה שֶׁאַבָּא יֵצֵא לְחִיפּוּשִׁים אִיתָּהּ אוֹ בִּלְעָדֶיהָ, אֲבָל אַבָּא הִסְבִּיר לָהּ שֶׁאָדָם מְבֻגָּר לא יָכוֹל לַעֲבוֹר עַל הַגֶּשֶׁר שֶׁמּוֹבִיל לְאֶרֶץ הַפֵּיוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר עָשׂוּי מִדְּמָעוֹת הַיּוֹצְרוֹת קֶשֶׁת בֶּעָנָן וַאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים כְּבֵדִים מִדַּי וַעֲלוּלִים לְרַסֵּק אֶת הַגֶּשֶׁר עִם מִשְׁקָל גוּפָם.
רֵעוּתִּי הִזְדָּרְזָה לְהַצִּיעַ שְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים מִמֶּנָּה שֶׁלְּבֶטַח יוּכְלוּ לַעֲבוֹר בְּקַלּוּת אֶת הַקֶּשֶׁת, אֲבָל אַבָּא חָשַׁשׁ שֶׁהֵם קְטַנִּים מִידַי וְלֹא יֵדְעוּ לְהַסְבִּיר לְפֵיוֹת אֶת הַבְּעָיָה.
לֹא נוֹתְרָה שׁוּם בְּרֵירָה. הָיָה בָּרוּר שֶׁאִם בַּקְבּוּקוֹן כָּזֶה נָפַל לַיָּדַיִים שֶׁל אִרְגּוּן הַמְכַשְּׁפוֹת, זוֹ רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן שֶׁהָעֶצֶב יִתְפַשֵּׁט בָּעוֹלָם. רֵעוּת אָזְרָה אוֹמֶץ, שָׁכְחָה אֶת הַפֶּצַע בְּאֶצְבָּעָהּ וְהֶחְלִיטָה לָצֵאת וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַגֶּשֶׁר הַמּוֹבִיל לְאֶרֶץ הַפִּיּוֹת.
אֶלָּא שֶׁהַהוֹרָאוֹת לְדֶרֶךְ לא הָיוּ יְדוּעוֹת וַאֲפִילּוּ אַבָּא לא יָדַע כֵּיצַד לִמְצוֹא גֶּשֶׁר מַעֲבָר כָּזֶה. רֵעוּת הִתְעַצְּבָה מְאוֹד וּבְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת נִזְכְּרָה גַּם בַּחֲתָךְ שֶׁל הָאֶצְבַּע. הַדְּמָעוֹת חָזְרוּ שׁוּב וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: שֶׁמֶשׁ פִיזְזָה בֵּין הַדְּמָעוֹת וּכְמוֹ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ הַפּוֹגְשׁוֹת טִיפּוֹת גֶּשֶׁם, הֵחֵלָּה לְהִיוָּוצֵר קֶשֶׁת יְפֵהפִיָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁהִתְחִיל בְּמָקוֹם בּוֹ הַדְּמָעוֹת זָלְגוּ וְהִמְשִׁיךְ הַרְחֵק הַרְחֵק.
זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּךְ, אָמַר אַבָּא וְרֵעוּת הַתְּחִילָּה לִצְעוֹד עַל הַקֶּשֶׁת הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁבּוֹהֶקֶת בִּשְׁלַל צְבָעִים. זֶה הָיָה אֲפִילּוּ כֵּיף מְאוֹד וְאַחֲרֵי רֶגַע רֵעוּת צָעֲדָה בְּבִטְחָה עַל הַגֶּשֶׁר שֶׁמּוֹבִיל לְעוֹלָם הַפֵּיוֹת. כֵּיוָון שֶׁהַקֶּשֶׁת עָבְרָה גָּבוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם זוֹ הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם שֶׁלְּמָטַה. הָיוּ לְמָטַה הָמוֹן אֲנָשִׁים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ, עָבְדוּ, אָכְלוּ אוֹ שָׁתוּ וְעָשׂוּ הָמוֹן דְּבָרִים. רַק מְעַטִים הֵצִיצוּ לַשָּׁמַיִים וְהִתְפַּעֲלוּ מִקֶּשֶׁת הַדְּמָעוֹת הַנּוֹצֶצֶת שֶׁל רֵעוּת. אִישׁ מֵהֵם לא רָאָה אֶת רֵעוּת הוֹלֶכֶת עַל הַגֶּשֶׁר מִכֵּיוָון שֶׁהוּא הָיָה מְאוֹד גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק.
- מָה קָרָה, שָׁאֲלָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁמֵנָה וְהַכּל כָּךְ מְכוֹעֶרֶת.
- לא מְבִינָה אֶת זֶה, עָנְתָה הַמַּכְשֵׁפָה הָרָזָה וְהָגְרוּמָה שֶׁגַּם לָהּ לא חָסַר כִּיעוּר.
- תִּרְאוּ, נַעַל בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה. צִיְּינָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁלִישִׁית הַמְּכוֹעֶרֶת מִכּוּלָּן (וְכָאן הֶעָרָה חֲשׁוּבָה לְקוֹרְאִים: יֵשׁ הָמוֹן מְכַשְּׁפוֹת יֵפֵהפִיוֹת אֲבָל מְכַשְּׁפוֹת רָעוֹת בִּמְיוּחָד, הָכִּיעוּר הַפְּנִימִי שֶׁלַּהֵן הוֹפֵךְ אוֹתָן לִהְיוֹת מְכֹעָרוֹת גַּם מִבַּחוּץ).הֱיֵה בָּרוּר שֶׁמְּדוּבָּר בְּתַקָּלָה חֲמוּרָה בִּמְיוּחָד עַבוּרָן. הַנַּעַל קִלְקְלָה אֶת הַשִּׁיקּוּי וְעַתָּה צָרִיךְ יִהְיֶה לַהֲכִינוּ מֵחָדָשׁ. לא רַק שֶׁהֲכָנַת שִׁיקּוּי כָּזֶה אוֹרֶכֶת לְפָחוֹת שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ בִּשְׁבִילוֹ חוֹמָרִים נְדִירִים בִּמְיוּחָד. אָמְנָם הַחוֹמֶר הַנָּדִיר בְּיוֹתֵר: דְּמָעוֹת שֶׁל יַלְדָּה, הָיָה בִּידֵיהֶן, אֲבָל הַחוֹמֶר הַשֵּׁנִי הֲכִי נָדִיר אָזַל לְגַמְרֵי. אִילּוּ הָיוּ זְנָבוֹת שֶׁל יַתּוּשִׁים!
לְמִי שֶׁלֹּא בָּקִי בְּשִׁיקוּיֵי עֶצֶב שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת צָרִיךְ לְהַסְבִּיר שֶׁזְּנָבוֹת שֶׁל יַתּוּשִׁים הֵם מִצְרָךְ יָקָר בְּיוֹתֵר וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁלְּיַתּוּשִׁים אֵין בִּכְלָל זְנָבוֹת. אָז קוֹדֶם צָרִיךְ לֶאֱסוֹף יַתּוּשִׁים, בַּזְּהִירוּת, בַּלִּי לִפְגוֹעַ בָּהֶם, וְאָז צָרִיךְ לְכַשֵּׁף אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם זְנָבוֹת וּלְבַסּוֹף צָרִיךְ לָקַחַת מֵהֵם אֶת הַזְּנָבוֹת וּלְבַשֵּׁל בִּקְדֵרָה. זֶה כִּישּׁוּף מְאוֹד מְסוּבָּךְ וְהָיָה בָּרוּר שֶׁיִּקַּח לַמְכַשֵׁפוֹת הָמוֹן זְמַן.
רֵעוּת הָיְיתָה מְרוּצָּה עַל כָּךְ שֶׁהִרְוִויחָה זְמַן וְהַמְּשִׁיכָה לִפְסוֹעַ עַל הַקֶּשֶׁת לְכִוּוּן עוֹלָם הַפֵּיוֹת. אָמְנָם הִיא נִשְׁאֲרָה עִם נַעַל אַחַת שֶׁגָּרְמָה לָהּ לָלֶכֶת בְּאוֹפֶן קְצָת מַצְחִיק, אֲבָל זוֹ הָיְיתָה יְרִידָה וְחִישׁ מַהֵר הִיא הִגִּיעָה לִקְצֶה הַקֶּשֶׁת, שֵׁם הִמְתִינוּ לָהּ הֲמוֹן פֵיוֹת מֵרִיעוֹת וּמוֹחְאוֹת כַּפַּיִים.
מֵהָרֶגַע שֶׁרֵעוּת דָּרְכָה בָּעוֹלָם הַפֵּיוֹת הִיא הֵבִינָה שֶׁכָּל מָה שֶׁהָיָה יָדוּעַ לָהּ מֵהַסְּפָרִים וּמהָסְרָטִים רָחוֹק מִלִּהְיוֹת מָה שֶׁקַּיָּים בִּמְצִיאוֹת. נָכוֹן, זֶה הָיָה עוֹלָם מָלֵא פְּרָחִים וּפַרְפַּרִים בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁדִּמְיְינָה. נָכוֹן, גַּם הַפֵּיוֹת הָיוּ חֲמוּדוֹת וּמַקְסִימוֹת וְאִם אֲנַחְנוּ לֹא מְתָאֲרִים אוֹתָן כָּאן בְּסִיפּוּר הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁכָּל אַחַת הָיְתָה לְגַמְרֵי שׁוֹנָה מֵהָאֲחֵרוֹת.
וְלַמְרוֹת שֶׁעוֹלָם הַפֵּיוֹת דְּמָה לָמָּה שֶׁהִכִּירָה רֵעוּת מֵהַסִּיפּוּרִים הוּא הָיָה שׁוֹנֶה מְאוֹד. אוּלַי לֹא עוֹלָם הַפֵּיוֹת, אוּלַי לֹא הַפֵּיוֹת עַצְמָן אֲבָל כֵּן מַצַּב הָרוּחַ שֶׁלַּהֵן. רֵעוּת דִּמְיְינָה פֵיוֹת שֶׁמְּבַלּוֹת מִבּוֹקֶר עַד עֶרֶב בַּמְּחוֹלוֹת וּבְמִשְׁתָּאוֹת, בַּמְּסִיבּוֹת וּבִימֵי הֻלֶּדֶת. בִּמְקוֹם זֹאת הִיא נִתְקְלָה בַּמַּבָּטִים חַמוּרֵי הַמַּבָּט שֶׁל מַלְכַּת הַפֵּיוֹת. הָיְתָה זוֹ שִׂיחָה מְאוֹד רְצִינִית בְּנֵיהֶן, לַמַּעַן הַדִּיּוּק:
- שָׁלוֹם לָךְ יַלְדַּת הָאָרֶץ. אָנוּ שְׂמַחוֹת לִפְגּוֹשׁ אוֹתָךְ בְּעוֹלָמֵנוּ.
- שָׁלוֹם לָךְ הַמַּלְכָּה, עָנְתָה רֵעוּת, בָּאתִי כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ מִמֵּךְ כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהַצִּיל אֶת עוֹלָם הָאֲנָשִׁים מֵהָעֶצֶב שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת רוֹצוֹת לְהַטִּיל.
- זוֹ מְשִׁימָה לא קַלָּה, אֲבָל אִם הִצְלַחְתָּ לְהַגִּיעַ עַד לַכָּאן, נְקַוֶּוה שֶׁתַּצְלִיחִי גַּם בַּהֶמְשֵׁךְ. אָנוּ מְאוֹד שְׂמֵחוֹת שֶׁהִצְלַחְתָּ לְעַכֵּב אֵת הַמְכַשְּׁפוֹת בִּמְזִימָתַן, אַךְ יֵשׁ לְהַנִּיחַ שֶׁתּוֹךְ מִסְפָּר יָמִים הֵן תַּשֵּׂגְנָה זְנָבוֹת יַתּוּשִׁים וְאָז שִׁיקּוּי הָעֶצֶב יִהְיֶה מוּכָן. לָכֵן עָלַיךְ לְהִזְדָּרֵז.
- בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל זֶה הִגַּעְתִּי עַד לַכָּאן וַאֲנִי נְכוֹנָה לְכָל מְשִׁימָה, עָנְתָה רֵעוּת שֶׁבְּלִי לָשִׂים לֵב נֶעֶשְׂתָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר אַמִּיצָה.
- כְּדֵי לְהַצְלִיחַ בִּמְשִׁימָה עָלַיךְ לְהַשִּׂיג אֶת בַּקְבּוּקוֹן הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּפַל לִידֵי הַמְכַשְּׁפוֹת וּלְהָבִיאִו אֵלֵינוּ. אַרְבָּעָה בָּקְבּוּקוֹנִים יַסְפִּיקוּ לָנוּ כְּדֵי לְהָקִים קֶשֶׁת וּבָהּ יְלָדִים נוֹסָפִים יוּכְלוּ לַעֲבוֹר לְעוֹלָמֵנוּ.
- זֶה לֹא יַצְלִיחַ. הַקֶּשֶׁת הִיא סוּג שֶׁל גֶּשֶׁר הַבָּנוּי מִדְּמָעוֹת עֶצֶב וְלָכֵן רַק יְלָדִים יְכוֹלִים לַעֲבוֹר עָלָיו. פֵיוֹת יְכוֹלוֹת לַעֲבוֹר רַק עַל קֶשֶׁת הָעֲשׂוּיָה מִדְּמָעוֹת אוֹשֶׁר. אָנוּ צְרִיכוֹת הָמוֹן יְלָדִים כְּדֵי לַהֲפוֹךְ אוֹתָם לְכָל כָּךְ מְאוּשָּׁרִים עַד שֶׁנּוּכַל לֶאֱסוֹף אֶת דְּמָעוֹת הַצְּחוֹק וְהָאוֹשֶׁר שֶׁלָּהֶם וְלִבְנוֹת גֶּשֶׁר מַסְפִּיק חָזָק כְּדֵי
שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹר לְעוֹלָם הָאֲנָשִׁים וּלְהָבִיא לָהֶם שִׂמְחָה. עָנְתָה הַמַּלְכָּה.- אֲבָל אֵיךְ אַגִּיעַ אֶל הַמְכַשְּׁפוֹת? וּמָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת נֶגְדָּן, הֲרֵי אֲנִי רַק יַלְדָּה? שָׁאֲלָה רֵעוּת
- כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה מְשִׁימָה קָשָׁה וּמְסוּכֶּנֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ הַפֵּיוֹת נַעֲזוֹר לָךְ. נִתֵּן לָךְ נַעַל, בְּדִיּוּק כְּמוֹ זוֹ שֶׁאִבַּדְתְּ, אֲבָל זוֹ תִּהְיֶה נַעַל קְסָמִים. נָעַל שֶׁתָּמִיד תִּדְרֹך בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן וְתָמִיד תֵּלֵךְ לַכִּוּוּן הַנָּכוֹן.
- וּמָה יִהְיֶה עִם הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה? שָׁאֲלָה רֵעוּת.
- הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה תֵּלֵךְ בְּעִקְבוֹת הָרֶגֶל עִם נַעַל הַקְּסָמִים. אֲבָל עַכְשָׁיו אֵין זְמַן. חַיָּיבִים לַמַּהֵר.
- אֲבָל לָמָּה לְמַהֵר כָּל כָּךְ, שָׁאֲלָה רֵעוּת, לא אוּכַל לְהִשָּׁאֵר עוֹד טִיפָּה בָּעוֹלָם הַנִּפְלָא הַזֶּה? הִתְחַנְּנָה.
- עָלַיךְ לְהִזְדָּרֵז. כֹּל דַּקָּה בָּעוֹלָם הַפֵּיוֹת הִיא שָׁעָה בָּעוֹלָם הָאֲנָשִׁים. אַתְּ כָּאן כִּמְעַט שָׁעָה וְלָכֵן עָבְרוּ בָּעוֹלָם הָאֲנָשִׁים 60 שָׁעוֹת שֶׁזֶּה כִּמְעַט שְׁלוֹשָׁה יָמִים! הַמְכַשְּׁפוֹת כְּבָר הִשִּׂיגוּ אֶת זְנָבוֹת הַיַּתּוּשִׁים שֶׁלָּהֶן וְהֵן מוּכָנוֹת לְהָכִין שִׁיקּוּי.
הֵנָּה, תִּנְעֲלִי אֶת הַנַּעַל וּקְחִי לָךְ כְּרִיכִים וּבַקְבּוּק מַיִם לַדֶּרֶךְ. אֶת חַיֶּיבֶת לַעֲלוֹת עַל הַקֶּשֶׁת וְלַחֲזוֹר לְעוֹלָם הָאֲנָשִׁים וְהַמְכַשְּׁפוֹת, אַחֶרֶת הַקֶּשֶׁת תִּימַּס, אַתְּ תִּישָּׁאֲרִי כָּאן וְהַכֹּל יִהְיֶה אָבוּד.
רֵעוּת נָטְלָה אֶת שַׂקִּית הַכְּרִיכִים, נָעֲלָה אֶת נַעַל הַקְּסָמִים שֶׁבְּאוֹפֶן מַפְתִּיעַ הִתְאִימָה לְרַגְלָהּ כְּאִילּוּ הָיְתָה הַנַּעַל הַמְּקוֹרִית וְהַתְּחִילָּה לְטַפֵּס עַל הַקֶּשֶׁת. הָעֲלִיָּה אָמְנָם לֹא הָיְיתָה קָשָׁה יוֹתֵר מִקּוֹדֶם אֲבָל רֵעוּת הָיְיתָה קְצָת עֲיֵיפָה. לָכֵן בְּאֶמְצַע הַקֶּשֶׁת, קְצָת לִפְנֵי הַיְרִידָה, הִיא הֶחְלִיטָה לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה לָאוֹכֶל וּמְנוּחָה. הִיא פָּתְחָה אֶת הַשַּׂקִּית וּמָצְאָה שָׁם שְׁנֵי כְּרִיכִים. אֶחָד עִם חוּמוּס וּמְלָפְפוֹנִים חֲמוּצִים וְהַשֵּׁנִי עִם שׁוֹקוֹלָד נָטֵלָה.
רֵעוּת לֹא הִתְלַבְּטָה הַרְבֵּה זְמַן וְתוֹךְ רֶגַע זָלְלָה אֶת הַכָּרִיךְ עִם הַשּׁוֹקוֹלָד. מִכֵּיוָון שֶׁרֵעוּת יַלְדָּה אַחרָאִית הִיא הֶחְלִיטָה לֶאֱכוֹל אַחֲרֵי כֵּן אֶת הַכָּרִיךְ הַפָּחוֹת טָעִים אֲבָל הַיּוֹתֵר בָּרִיא שֶׁל הַחוּמוּס. אֶלָּא שֶׁבְּלִי לָשִׂים לֵב, הִיא פָּתְחָה אֶת עֲטִיפַת הַכָּרִיךְ וְאוּפְּס - הוּא נָפַל לָהּ מֵהַיָּדַיִים.
רֵעוּת לא מַמָּשׁ הִתְפַּלְּאָה, כֵּיוָון שֶׁבְּבֵית הַסֵּפֶר כָּרִיךְ הַחוּמוּס תָּמִיד נוֹפֵל לָאֲדָמָה וְנִשְׁאַר רַק כָּרִיךְ הַשּׁוֹקוֹלָד.
מָה שֶׁכֵּן הִפְלִיא אֶת רֵעוּת הָיוּ הַצְּעָקוֹת וְהַקְּלָלוֹת שֶׁהִיא שָׁמְעָה מִתַּחַת לְקֶשֶׁת. מִכֵּיוָון שֶׁאֲנַחְנוּ אֲנָשִׁים תַּרְבּוּתִיִּים לא נְפָרֵט אֶת הַקְּלָלוֹת אֲבָל בּוֹאוּ נַגִּיד שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְאוֹד הִרְגִּיז שָׁלוֹשׁ מְכַשְּׁפוֹת שָׁם לְמַטָּה. רֵעוּת הִתְכּוֹפְפָה מִבַּעַד לַקֶּשֶׁת וְהֵצִיצָה. הִיא הוּפְתְעָה לִרְאוֹת אֶת שָׁלוֹשׁ הַמְכַשְּׁפוֹת רוֹכְנוֹת לְיַד קְדֵרָה עֲנָקִית מְלֵאָה בִּתְמִיסָּה מְבַעֲבַּעַת מָבְחִילָה וְאֶת אַחַת הַמְכַשְּׁפוֹת שׁוֹלֶפֶת בְּעֶזְרַת מַצֶּקֶת לְמָרָק מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם מִתּוֹךְ הַקְּדֵרָה.
- זוֹ אַתְּ, טִיפְּשָׁה שֶׁכְּמוֹתֵךְ! אָמַרְתִּי לָךְ לא לֶאֱכוֹל לְיַד הַקְּדֵרָה, עַכְשָׁיו קִלְקַלְתְּ אֶת הַשִּׁיקּוּי עִם הַכָּרִיךְ שֶׁלָּךְ! אָמְרָה הַמַּכְשֵׁפָה הָרִאשׁוֹנָה.
- וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁזּוֹ לא אֲנִי. הִנֵּה, תִּרְאִי, זֶה חֲתִיכַת לֶחֶם עִם חוּמוּס וַאֲנִי הֲרֵי אוֹכֶלֶת כָּרִיךְ רַק עִם מִמְרָח עַכְבִישִׁים. אָמְרָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁנִיָּה.
- בָּאֱמֶת? אָז אֵיךְ הִגִּיעָה חֲתִיכַת הַלֶּחֶם הַזּוֹ לַקְּדֵרָה שֶׁלָּנוּ? מֵהַשָּׁמַיִים? חָזְרָה וְהִתְוַוכְּחָה הַמַּכְשֵׁפָה הָרִאשׁוֹנָה.
- בּוֹאוּ לא נָרִיב. הֲרֵי גַּם הַנַּעַל הִגִּיעָה קוֹדֶם מֵהַשָּׁמַיִים. יֵשׁ לָנוּ בְּעָיָה מִלְּמַעְלָה, אָמְרָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁלִישִׁית.
שָׁלוֹשׁ הַמְכַשְּׁפוֹת הֵצִיצוּ לְשָׁמַיִים אַךְ מִכֵּיוָון שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה לְמַעְלָה הֵן הִסְתָּנְוְורוּ וְלֹא רָאוּ אֶת הַקֶּשֶׁת. הֵן נִרְאוּ מְאוֹד מְאוּכְזָבוֹת וְהֶחְלִיטוּ לְהָכִין אֶת הַשִּׁיקּוּי כּוּלּוֹ מֵהַתְחָלָה.
בֵּינְתַיִים רֵעוּת בֵּירְכָה עַל מַזָּלָהּ הַטּוֹב וְהִבְטִיחָה לְעַצְמָהּ שֶׁתָּמִיד תָּמִיד תֵּדַע לְהַפִּיל אֶת הַכָּרִיךְ עִם הַחוּמוּס שֶׁל אַבָּא וְלֶאֱכוֹל רַק אֶת זֶה עִם הַנָטֶלָה. הִיא מִהֲרָה לָרֶדֶת מֵהַקֶּשֶׁת. בִּקְצֶה הַקֶּשֶׁת הִיא הִרְגִּישָׁה קְצָת מְבוּכָה כִּי לא יָדְעָה לְאָן לְהַמְשִׁיךְ אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהֵרִימָה אֶת הָרֶגֶל עִם נַעַל הַקְּסָמִים, הוֹפּ, הָרֶגֶל כִּיוְּונָה אוֹתָהּ לְאָן שֶׁצָּרִיךְ, כָּךְ שֶׁתּוֹךְ זְמַן קָצַר הִיא הִגִּיעָה לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָיוּ הַמְכַשְּׁפוֹת.
הֵן עֲלוּלוֹת לִהְיוֹת מְסוּכָּנוֹת, חָשְׁבָה רֵעוּת, כְּדַאי שֶׁאֶסְתַּתֵּר וְאֶבְדוֹק מָה קוֹרֶה אִתָּן.
הַמַּרְאֶה הָיָה מַצְחִיק וּמְשׁוּנֶּה: הַמְכַשְּׁפוֹת עָסְקוּ בִּצֵיד יַתּוּשִׁים חֲדָשִׁים. כֹּל מְכַשֵּׁפָה רָדְפָה אַחֲרֵי עָנָן יַתּוּשִׁים עִם רֶשֶׁת וְשַׂקִּית נַיְלוֹן. נִרְאֶה שֶׁהַיַּתּוּשִׁים לא מַמָּשׁ רָצוּ לְהִיתָּפֵס, אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלּא רָצוּ לְגַדֵּל זָנָב, וּבִמְקוֹם זֶה הֵן עָקְצוּ אַתְּ הַמְכַשְּׁפוֹת מְכָל עֵבֶר. עַד שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת הִצְלִיחוּ לֶאֱסוֹף שַׂקִּית מְלֵאָה בִּיַתּוּשִׁים הֵן הָיוּ עַקוּצוֹת וּנְפוּחוֹת בְּכָל חֵלֶק מִגוּפַן.
- אָי, מְגָרֵד. אָמְרָה מְכַשֵּׁפָה אַחַת.
- יֵשׁ לָךְ מִשְׁחָה נֶגֶד עֲקִיצוֹת? שָׁאֲלָה מְכַשֵּׁפָה שְׁנִיָּה.
- אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵין כָּזֶה דָּבָר מִשְׁחָה נֶגֶד יַתּוּשִׁים, עָנְתָה מַכְשֵׁפָה שְׁלִישִׁית. רַק הַדְּמָעוֹת שֶׁבְּבַקְבּוּקוֹן יְכוֹלוֹת לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מְהָגֵרוּדִים וְהָעֲקִיצוֹת.
- אֲבָל אֲנַחְנוּ זְקוּקוֹת לְבַקְבּוּקוֹן כְּדֵי לְיַיצֵּר אֶת שִׁיקּוּי הָעֶצֶב. אַחֶרֶת בִּשְׁבִיל מָה רָדַפְנוּ אַחֲרֵי יַתּוּשִׁים?
- נָכוֹן, נְאַלֵּץ לְהִתְאַפֵּק וּלְהִתְגָּרֵד, הָעִיקָּר שֶׁשִּׁיקּוּי הָעֶצֶב יִהְיֶה מוּכָן בְּיָדֵנוּ. עָנְתָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁלִישִׁית.
וְכָךְ, הַמְכַשְּׁפוֹת הִמְשִׁיכוּ לַהִתְגָּרֵד וּלְהִתְקַדֵּם בִּמְזִימָּה שֶׁלַּהֵן. הֵן הָלְכוּ לְפִי הַהוֹרָאוֹת בְּסֵפֶר הַכִּישּׁוּפִים שֶׁלַּהֵן וְהִתְחִילוּ לְכַשֵּׁף כֹּל יַתּוּשׁ בְּנִפְרָד עַל מְנַת שֶׁיַּצְמִיחַ זָנָב. לַמְרוֹת שֶׁהֵן הָיוּ שָׁלוֹשׁ מְכַשְּׁפוֹת זוֹ הָיְיתָה מְשִׁימָה מְאוֹד מוּרְכֶּבֶת וַאֲרוּכָּה וְלָקַח לַיְלָה שָׁלֵם עַד שֶׁהֵן סִיְּימוּ אוֹתָהּ. עִם בּוֹקֶר הָיוּ לַהֵן אֲלְפֵי יַתּוּשִׁים עִם זְנָבוֹת בְּתוֹךְ כְּלוּב, אַךְ הֵן הָיוּ עֲיֵיפוֹת מְאוֹד וְלָכֵן נִרְדְּמוּ.
זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי, הֶחְלִיטָה רֵעוּת. עָלַי לִגְנוֹב מָהֵן אֶת בַּקְבּוּקוֹן הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן הָיָה קָטָן מְאוֹד, הָיָה קַל מְאוֹד לִמְצוֹא אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁנָּעַל הַקְּסָמִים כִּיוְנָה אֶת רֵעוּת צַעַד אַחַר צָעַד עַד שֶׁהִשִּׂיגָה אוֹתוֹ. הִיא הִכְנִיסָה אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן לְתוֹךְ הַכִּיס שֶׁלָּהּ וּפָנְתָה לָלֶכֶת.
רֵעוּת לא הִסְפִּיקָה לְהִתְרַחֵק כְּשֶׁהִיא שָׁמְעָה אֶת אַחַת הַמְכַשְּׁפוֹת צוֹעֶקֶת. ´הִיא כְּנִרְאֶה הִתְעוֹרְרָה וְגִלְּתָה שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן נֶעֱלַם´ הֵבִינָה רֵעוּת.
הַמְכַשְּׁפוֹת הָאֲחֵרוֹת הִתְעוֹרְרוּ וּכְשֶׁהֵבִינוּ שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן נֶעֱלַם וְהֵן לא תּוּכַלְנָה לְסַיֵּים אֶת הֲכָנַת שִׁיקּוּי הָעֶצֶב הֵן פָּרְצוּ בְּבֶכִי נוֹרָאִי.
- אוֹי, אוֹי, אוֹי. סְתָם רָדַפְנוּ אַחֲרֵי יַתּוּשִׁים וְנֶעֱקַצְנוּ. בָּכְתָה הַמַּכְשֵׁפָה הָרִאשׁוֹנָה.
- אוּיוּיוּי, יְלָלָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁנִיָּה, עַכְשָׁיו לֹא נוּכַל לְהַשְׁלִים אֶת הַשִּׁיקּוּי שֶׁלָּנוּ וּלְהַעֲצִיב אֶת הָעוֹלָם.
- אוֹיוּיוֹיוּי, יְבָבָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁלִישִׁית. עָבְדוּ עָלֵינוּ וְגָנְבוּ לָנוּ אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן. אֵין בְּרֵירָה, בּוֹאוּ נְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.
רֵעוּת מְאוֹד חָשְׁשָׁה שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת יְגַלּוּ אוֹתָהּ אֲבָל הִיא סָמְכָה עַל נַעַל הַקְּסָמִים שֶׁתַּרְאֶה לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִתְרַחֵק. הַנַּעַל אָכֵן כִּוְּנָה אֶת רֵעוּת אַךְ בִּמְקוֹם לְהַרְחִיק אוֹתָהּ מֵהַמְכַשְּׁפוֹת כִּוְּנָה אוֹתָהּ דַּוְוקָא לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַמְכַשְּׁפוֹת יָשְׁבוּ רֶגַע קוֹדֶם וּבָכוּ. בַּמָּקוֹם, לְיַד הַקְּדֵרָה הָיְיתָה שְׁלוּלִית דְּמָעוֹת גְּדוֹלָה, מְלֵאָה דְּמָעוֹת שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע צָץ בְּמוֹחָה שֶׁל רֵעוּת רַעְיוֹן מַדְהִים. הִיא רוֹקְנָה אֶת בַּקְבּוּקוֹן הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ לַבַּקְבּוּק שֶׁל הַמַּיִם שֶׁקִּבְּלָה מֵהַפֵּיוֹת (אֲבָל אֶת הַמַּיִם שָׁתְתָה קוֹדֶם לָכֵן) וּבִמְקוֹם דִמְעוֹתֵיה הִיא יָצְקָה דְּמָעוֹת שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת. מִיָּד אַחַר כָּךְ הִיא הֶחֱזִירָה אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן עִם דְּמָעוֹת הַמְכַשְּׁפוֹת אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם מִמֶּנּוּ לָקְחָה אוֹתוֹ בַּתְּחִילָּה וְחָזְרָה לְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ.
הַמְכַשְּׁפוֹת חָזְרוּ אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה עֲצוּבוֹת וּמְדוּכָּאוֹת מִשּׁוּם שֶׁלּא מָצְאוּ אֶת מִי שֶׁלָּקַח לַהֵן אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן וְהֵנָּה מָה רַבָּה הַפְתָעֲתַן וּשִׂמְחַתַן:
- הַבַּקְבּוּקוֹן, צְעָקָה הַמַּכְשֵׁפָה הַשְּׁנִיָּה בְּהִתְרַגְּשׁוּת, הַבַּקְבּוּקוֹן הָיָה כָּל הַזְּמַן כָּאן.
- אֵיזוֹ מְבוּלְבֶּלֶת אַתְּ, הֲרֵי הוּא הָיָה כָּל הַזְּמַן כָּאן וּבִגְלָלֵךְ נִבְהַלְנוּ כָּל כָּךְ, קָרְאָה הַמַּכְשֵׁפָה הָרִאשׁוֹנָה.
- בּוֹאוּ לא נַאֲשִׁים זוֹ אֶת זוֹ, הָעִיקָּר שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן כָּאן וְנוּכַל לְהַשְׁלִים אֶת הַשִּׁיקּוּי תּוֹךְ רֶגַע.
אַחֲרֵי שֶׁהַמְכַשְּׁפוֹת סִיְּימוּ לְבַשֵּׁל אֶת כָּל הַזְּנָבוֹת שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים (אֶת הַיַּתּוּשִׁים עַצְמָם הֵן שִׁחְרְרוּ מִשּׁוּם שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁאוּלַי הֵן תִּצְטָרֵכְנָה בְּעָתִיד עוֹד יַתּוּשִׁים לְעוֹד זְנָבוֹת...) הֵן הוֹסִיפוּ אֶת תְּמִיסַּת הַדְּמָעוֹת הַמְזֻיֶּפֶת שֶׁבִּרְשׁוּתָן. הֵן הָיוּ מְאוֹד מְרוּצּוֹת מִזֶּה שֶׁהִצְלִיחוּ סוֹף סוֹף לְסַיֵּים אֶת הַמְּשִׁימָה בְּלִי שֶׁשּׁוּם נָעַל אוֹ כָּרִיךְ חוּמוּס יִפּוֹל לַהֵן מֵהַשָּׁמַיִים וְהָלְכוּ לְפַזֵּר אֶת שִׁיקּוּי הָעֶצֶב עַל כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר אֲנָשִׁים וִילָדִים.
אֲבָל אֲבוֹי לַהֵן. כּל אָדָם שֶׁרִסְּסוּ עָלָיו אֶת הַשִּׁיקּוּי הֵחֵל לִשְׂמוֹחַ וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְכוּלָּם שֶׁדְּמָעוֹת עֶצֶב שֶׁל אֲנָשִׁים מְבִיאִים יוֹתֵר עֶצֶב לָעוֹלָם, אוּלָם דְּמָעוֹת עֶצֶב שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת רָעוֹת מְבִיאוֹת אַךְ שִׂמְחָה לָאֲנָשִׁים. וְזוֹ, הֲרֵי, הָיְיתָה הַתָּכְנִית שֶׁל רֵעוּת! הָמוֹן יְלָדִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל וְחֶלְקָם אֲפִילּוּ בָּכָה מֵרוֹב צְחוֹק וְאוֹשֶׁר.
רֵעוּת לא הִתְעַצְּלָה וְיָשָׁר אָסְפָה כַּמּוּת מְכוּבֶּדֶת שֶׁל דְּמָעוֹת אוֹשֶׁר כָּאֵילוּ. כָּךְ נִצַּל הָעוֹלָם מֵהַמְּזִימָּה שֶׁל הַמְכַשְּׁפוֹת וְנִמְצְאוּ הַחוֹמָרִים לְהָקִים קֶשֶׁת מוּפְלָאָה אֲשֶׁר תְּגָשֶׁר בֵּין עוֹלָם הָאֲנָשִׁים לְעוֹלָם הַפֵּיוֹת.
רוֹצִים לָדַעַת מָה יִקְרֶה כְּשֶׁקֶּשֶׁת דְּמָעוֹת הָאוֹשֶׁר תְּגָשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת?
הַאִם הַמְכַשְּׁפוֹת תַּפְסֵקְנָה לְהַטְרִיד אֶת הָאֲנָשִׁים וְאֶת הַפֵּיוֹת?
אִם תִּכְתְּבוּ לִי רַעֲיוֹנוֹת לְהֶמְשֵׁךְ, אֲנִי מַבְטִיחַ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַסִּיפּוּר. וְעַד אָז- לְהִתְרָאוֹת בְּסִיפּוּר הַבָּא...
נושאים לדיון והפעלה עם ההורים
א - למה בני אדם בוכים והחיות לא? (כל החיות יכולות להיות עצובות אבל רק בני האדם יכולים לבכות. שאר החיות מייללות, נאנחות או גועות אבל לא בוכות. גם לקופי העל יש צינור דמעות אך בניגוד לאדם הם משתמשים בדמעות לניקוי עדשת העין. התינוקות בחודשיהם הראשונים בוכים ללא דמעות. גילו שתינוקות שאינם חושבים (פגועים במוחם) יכולים עדיין לבכות, וזה מה שמבדיל ביניהם לבין שאר בעלי החיים.
דמעות באות לשמש מספר סיבות: הן שוטפות ומנקות את העין מאבק וחלקיקים שחדרו פנימה. הן נוצרות כאשר יש לנו גירוי חיצוני מבצל, למשל ולהבדיל אלף הבדלות, הן נוצרות כאשר אנו במצב רגשי חריג. קיימת תאוריה שהדמעות מכילות הורמונים שונים המופרשים מהגוף (בעיקר ACTH ) וכך, בעת סטרס רגשי (לרע ולטוב) עודפי ההורמונים מופרשים מהגוף. ייתכן שהפרשת ההורמונים מן הגוף מווסתת את פעילותו.
הנחה אחרת מדגישה את הדמעות ככלי תקשורת בין אנשים. מחקרים מצביעים שאנשים עם דמעות נתפסים כרגישים יותר או עצובים. גם ההורים יכולים לחוש אם הילד עצוב באמת או שמדובר במניפולציה רגשית ואז הוא יבכה ללא דמעות).
ב - האם יש הבדל בין דמעות עצב לדמעות אושר או צחוק? (כנראה שאין הבדל ממשי בין דמעות עצב לדמעות אושר, תכולת הדמעות דומה ועוצמת ההשפעה הרגשית די זהה. עם זאת, דמעות צחוק עלולות להופיע בעקבות כיווץ שרירי הפנים ונראה שהפרשתן יותר קרובה למנגנון המכאני מאשר לרגשי)
ג - איך נוצרת קשת בענן (באמת)? (מיליוני טיפות הגשם מתפקדות כמו מנסרות קטנות (גופים עם זוויות) ושקופות דרכן קרני האור (שלרוב מקורן מהשמש) משתברות. כאשר אנו עומדים עם גבנו לשמש וגשם יורד בחלק הנגדי של השמיים אנו חוזים בצורת הקשת (שלא בהכרח מופיעה בין עננים)
ד - אילו חלקים מהסיפור דמיוניים לגמרי ואילו מבוססים על אמת? (שאלה שנועדה לאפשר לילד להבדיל בין דמיון למציאות. הכוונה לא לקלקל את הדמיון והפנטזיה אלא לעשות אבחנה בין הרגיל ללא רגיל. רגיל שילד יחתך ויבכה. לא רגיל שאפשר יהיה לטפס על קשת בענן. רגיל שילד יזרוק כריך שהוא לא אוהב. לא רגיל שזה יקלקל את שיקוי זנבות היתושים של המכשפות...)
להפניות
למידע אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
לסיור מודרך עם מצגת על תמורות
לסיפורים נוספים עבור ילדים ונוער
חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.