שיאצו במחול היא אמנות ישראלית מקורית, המבוססת על עקרונות הטיפול והתנועה של עולם הריפוי המזרחי. עקרונות הזרימה, המגע והמעברים סביב המטופל מתורגמים לתנועות מחול ססגוני ושונה מכל מה שראיתם. מאמר זה מביא את סיפורה של הופעה שנערכה בסוזן דלל, בליווי תמונות. מטפלים בשיאצו ו/או טווינה האוהבים תנועה מוזמנים להצטרף לחוג לשיאצו במחול.
מאת: צוות השיאצו במחול של תמורות
במאמר קודם הצגנו את אומנות השיאצו במחול.
במאמר זה אנו מביאים את סיפורה של ההופעה בסוזן דלל, ומציגים קטעים רלבנטיים מדברי הקריין המלווה את ההופעה:

הפולחן:

(מוזיקה: אניגמה)

בכל פולחן יש מידה של אמונה ומגיה. אין זה רע כאשר הוא בא להעשיר את חיינו ולאפשר לנו להתחבר אל משהו מעבר. אך יש בזה רע כאשר הוא בא להוות מקום מפלט מייאוש, וכאשר במקום לאפשר לאדם לצאת ממעגל הקושי שלו הוא מקבע אותו עוד יותר.

יש בזה רע כאשר הוא מהווה כלי שרת לאותוקראטים שהפולחן הפך להם לאמצעי, והייאוש של המאמינים, לכלי למילוי הסיפוקים שלהם. נוכל למצוא אותם בכל מקום ובכל מגזר: ואפילו בקרב הרפואה המשלימה אנו מוצאים עושי רוח המתיימרים להיות רוחניים, מדברים על אנרגיות אבל תורמים אותן לכיס ולא לחברה.

בקטע זה של המופע אנו רואים פולחן. אנשים סובבים את הקורבן ומבצעים בו טקס מסתורי. בתום הטקס הקורבן הופך להיות חלק מאותה חבורה. האם זהו פולחן בו הקורבן מנוצל והופך להיות חלק מהמערכת שמקבעת אותו במקומו, שגורמת לו להיסחף באקסטאזה אחר האין של כולם? ואולי זהו פולחן שיאצו, הסוגד לחלש, מחבק ומחזק אותו ומסייע לו להשתלב בין אילו שהנתינה ולא רק הקבלה, היא דרכם?

art_pulchan_big
אחד מי יודע?

(מוזיקה: סימה אופיר)

בפילוסופיה הסינית מדברים על הדאו – הדרך. לאו טצה, מגדולי הדאואיסטים פותח בספרו ואומר: ´הדרך אשר ניתן להביעה במילים אינה הדרך האמיתית´.

כך, לכל אחד דרך משלו. כל אחד צריך ללמוד את דרכם של אחרים כדי לצעוד בדרך שיועדה לו, ואך ורק לו, בחיפוש אחר האמת הפנימית שלו. אילו המטיפים את דרכם, לעתים תמורת כסף רב ולעתים תוך שיעבוד רוחני, פוסעים בדרך לא להם ומשכנעים אחרים לפסוע באותה דרך.

את השיר המלווה את הריקוד הבא, שרנו מאות בשנים, ואת השאלות הבאות, שאלנו אלפי שנים. רבים מאתנו שרו אותו בדבקות ורבים עוד יותר קיצרו אותו למען הארוחה שבדרך. אבל הקיצור המשמעותי ביותר נעשה במופע ´פעמוני היובל´.

הסינים היו שרים אותו, קרוב לוודאי, כך:

אחד מי יודע? אחד אני יודע! אחד הוא הדאו, הדרך הפנימית, שבשמיים ובארץ.
שניים מי יודע? שניים אני יודע, שניים הם היין והיאנג, הניגודים המשלימים.
שלושה מי יודע? שלושה אני יודע! שלושה הם שלושת האוצרות: דם המזין את הגוף, ג´ינג שהוא תמצית החיים ושן שהוא המוטיבציה, היצירתיות והתיאבון לחיים.
ארבעה מי יודע? ארבעה אני יודע! ארבעה הם ארבע הרמות הקיימות בין העור לאיברים הפנימיים, ומקיימות את הקשר בין הפנים לסביבה.
חמישה מי יודע? חמישה אני יודע! חמישה הם חמש הפאזות: אש ששורפת ויוצרת אפר-אדמה. האדמה שבתוכה מגלים מתכות. המתכת שאוגרת מים. המים שמזינים את העץ. והעץ שמלבה את האש. כל אלה מייצגים את הדינאמיקה של הטבע.
שישה מי יודע? שישה אני יודע! שישה הם שש השכבות המקשרות את ערוצי האנרגיה של הגוף.

וכן הלאה והלאה…

וגם אצלנו נתן למצוא סמלים:

אחד אלוהינו שהוא האין סוף,
שני לוחות הברית שהם החוקה הישראלית הראשונה,
שלושה אבות וארבע אמהות שהם סמל למורשת וחיבור לעבר,
חמישה חומשי תורה ושישה סדרי משנה שהם ההוראות והפרשנות שנעצרה אי שם בדרך,
שבעה ימים שהם סמל לסדר הטבע ועוד ועוד…

מי שמנשל את השיר מסמליו, מי שמנכס את השיר להבנתו, ומי שנכנע ומוותר למנכסי השיר, גורם לקיפאון ופוגע במה שהשיר מסמל יותר מכל: דינאמיקה של עבר והווה, תנועה זרימה והתפתחות.

אנו מציגים עוד הסבר לשיר, משהו המחבר אותנו למציאות הישראלית, עולם השיאצו מול עולם הכוחניות.
אחד מי יודע בביצוע המקורי של תמורות, ושלא כמו בהופעה של פעמוני היובל - אנחנו - הולכים עד הסוף!

art_echad_big
תמונות בתערוכה

(מוזיקה: מוסורסקי)

תמונות רבות חולפות בחיינו, שמחות ועצובות, אמיתיות ודמיוניות. לעתים החיים הם תערוכה ואילו המופיעים בה אינם ערים לאילו המתבוננים. גם אילו המתבוננים אינם ערים לכך שלדמויות המופיעות יש חיים משל עצמן.

ומה קורה כאשר במוזיאון ישן תמונה אחת מתחילה לחיות? ואפילו להתערב בנעשה מחוץ לתמונה? האם המתבוננת בה תרגיש את ההבדל? ואם משהו ירגיש, האם יבחר להאמין או להתכחש.
תיירת אנגליה ושומר משועמם ליד תמונה מהחיים.

art_tmunot_big
ברית עולם

(מוזיקה: מתי כספי)

´ דודי לי בין שדי ילין… הביאוני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני´…

´דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותיי מור עובר על כפות המנעול, פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדברו בקשתיהו לא מצאתיהו קראתיו ולא ענני… ´

לא, זהו לא שיר של יונה וולך, קטע זה נלקח מתוך שיר השירים פרק ב´ וה´. יש האומרים שזוהי הברית בין השכינה לאדם, אהבה טהורה בין האדם לאלוהיו. חוקרים שונים סבורים שזהו שיר מחאה פוליטי וקשה נגד נטל המסים שהעלה שלמה המלך . ואנו, האנשים הפשוטים, רואים בספר זה את שירת האהבה הגדולה מכולן, זו ששום פרק אחר בתנ´ך לא יכל לה, את ברית העולם.

כמו בשיאצו, לעתים לא ברור מהו המטפל ומהו המטופל. אך שלא כמו בשיאצו - נתנו כאן דרור לטכניקות מתקדמות מן המזרח הרחוק אשר לא כולן נלמדות בקורסים. אנו מדגישים אספקט זה למען חלק מהצופים המודאגים: לא הכל נלמד בקורסים!!! לא הכל מבוצע בשיאצו… 

art_brit_big
פרח הלוטוס

(מוזיקה: עפיפונים של נקמת הטרקטור)

´אהבת פרח הלוטוס´ הוא המפורסם במגילות. פרח הלוטוס הוא סמל סיני חשוב לטבע: הוא נפתח ביום ונסגר בלילה. שורשיו במים אך פרחיו אל השמיים. הוא משמש גם למזון וגם לנוי. כל אלו, ניגודים משלימים של היין והיאנג, הובילו את פרח הלוטוס לדרגת חשיבות גבוהה.

או כדברי השיר:

´מה עצום הוא הקיסר!
מה חדה היא חרבו,
מה מוצקה היא חניתו.
כבוד ויקר בכל מעשיו.
בהינף זרת יניע צבא אלפים,
ירים יד- וחומות תיפולנה.
נהרות יסיט ממסלולן,
הרים יעתיק ממקומם.

מה עצום כוחה של בת הכפר,
יפה כפרח לוטוס במלוא פריחתו.
אך ייראנה הקיסר,
רוחצת את גופה במים מבושמים,
או מהלכת בשביל הפרחים,
ושדוד ייפול בין ירכיה הצחורות,
ישפיל חרב וגם חנית,
כדי ללגום מעסיס אהבתה.´

וכמו פרח הלוטוס, בקטע זה נצפה בעלי הכותרת ועלי גביע המחוללים סביב העלי והשחלה. בהתחלה הם רק מניצים, אך עם התקדמות המחול הם נובטים וצומחים כלפי מעלה, עד שהם מגיעים לשיא בשלותם, לפרי הגבוה מכל.

art_afifonim_big
ריקוד האש

(מוזיקה: ´יין יאנג´ של Step Ahead ).

Ming Men הוא מושג סיני הבא לציין את אש שער החיים. זוהי האש הנמצאת בכליות ומזינה את כוח הרצון שלנו, את האנרגיה המולדת ואת היאנג של הכליות. על פי התפיסה הסינית, אנו רוכשים אנרגיה מהסביבה, דרך נשימה, תנועה והזנה, אך גם מקבלים סך אנרגיה מולדת מההורים. אנרגיה זו היא מעין סוללה המזינה כל תהליך ופעילות בחיים. אין דרך להטעין אותה, אך ניתן להאט את קצב ההתכלות שלה.

התפיסה הסינית טוענת שכל מה שמתרחש במיקרו מתרחש גם במקרו, ולהפך. על פי תפיסה זו ניתן לדמות עם, לבן אדם בודד. גם לעם יש אנרגיה מולדת שתשמר שנים רבות, אם נקפיד לא לבזבז אותה. אך הימנעות משימוש באנרגיה זו אינה מביאה לאריכות ימים אלא לקיפאון והכחדה. כדי לשמר את האנרגיה של איש החיים, את המינג מן, העם חייב להמשיך להזין את עצמו ולרכוש אנרגיה מהאוויר תוך כדי תנועה. דינאמיקה, התפתחות והזנה מחדשים את מאגרי הצ´י של העם, מצמצמים את איבוד הצ´י המולד ושומרים על איזון ועוצמה.

הקטע האחרון של המופע מבוסס על תנועות מעולם השיאצו והמסז´ הרפואי התאילנדי. זוהי דוגמא לאש החיים, שלהבות הנפתחות ונסגרות, חום ועוצמה.

art_fire_big
במאמר קודם הצגנו את אומנות השיאצו במחול. מטפלים בשיאצו ו/או טווינה האוהבים תנועה מוזמנים להצטרף לחוג לשיאצו במחול.