אי נקיטת שתן הנו מצב של איבוד שתן בלתי רצוני, אשר יכול להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים מבחינה פיזית, נפשית, חברתית וכלכלית. עבודת שטח זו סוקרת את תופעת דליפת השתן מנקודת ראות מערבית וסינית ומציגה תיעוד טיפולי מפורט על שלוש נשים עם בעיות דומות.
מאת: מאיה קורן שכטמן - מטפלת שיאצו וטווינה
תקציר
אי נקיטת שתן (דליפת שתן ) הנו מצב של איבוד שתן בלתי רצוני, אשר יכול להשפיע באופן משמעותי על איכות החיים מבחינה פיזית, נפשית, חברתית וכלכלית. זהו מצב שכיח פי שבע בקרב נשים מאשר אצל גברים, ולמרות ששכיחותו עולה עם הגיל, עד שבגיל הזקנה סובלים ממנו כ- 50% מהאוכלוסייה, עדיין מתלוות לבעיה בורות רבה ותחושות אי-נוחות, השפלה וחוסר אונים, אשר מונעים מהסובלים לפנות מיד לעזרה.
גורמים רבים מעורבים בהתפתחותה של אי-נקיטת שתן, כגון- גיל, לידות, קושי ביציאות, סיבוכים בלידה, שומן עודף, ניתוחי אגן, ליקוי תפקודי, מחלה כרונית, ירידה באסטרוגן, מוצא והיסטוריה משפחתית.
מקרים רבים של אי-נקיטה הם בני-ריפוי או ניתנים לשליטה, בעיקר כשהטיפול מתחיל בשלב מוקדם. טיפולים התנהגותיים כגון ביו-פידבק, תרגול עצמאי ושינוי הרגלים יכולים להביא לשיפור משמעותי ואף לריפוי. קיימים גם מגוון טיפולים תרופתיים, אולם במקרים קשים שאינם מגיבים לטיפול השמרני- נוטים לבצע התערבות כירורגית.
בראיה הסינית דליפת שתן יכולה להתפתח על רקע קונסטיטוציה חלשה, גיל מבוגר, לידות, שיעולים כרונים, עודף יחסי מין, הלם/שוק לפני הלידה, בלידה או לאחריה. היא מתקשרת בעיקר למצבי חסר של הכליות, הטחול או הריאות. אולם יש גם דליפת שתן שנגרמת כתוצאה ממצבי עודף, כשהנפוצה מביניהם היא השתנת לילה בקרב ילדים.
אציין באבחנה המבדלת ארבעה מצבי חסר: חסר צ'י בריאות, חסר צ'י בטחול, חסר (צ'י) יאנג בכליות, חסר יין בכליות. ושלושה מצבי עודף: סטגנציית צ'י בכבד, אש הכבד חודרת מטה, לחות חמה.
בכל מצבי החסר יינתן טיפול מחזק באופן כללי, עם שילוב של חיזוק הכליות באופן ספציפי. רצוי לשלב טיפול במוקסה במצבי חסר צ'י בטחול ובחסר צ'י/יאנג בכליות. וכן להתאים תזונה נכונה לחיזוק הצ'י. במקביל, מומלץ להתאים תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, ותרגילי נשימה שבראיה סינית תורמים לחיזוק צ'י הריאות ובכך תורמים לחיזוק צ'י הכליות ולפתיחת חסימות. במצבי העודף יינתן טיפול מפזר ומניע במקביל לחיזוק האיברים החלשים.
בחלק המעשי השתתפו שלוש מטופלות שסובלות מדליפת שתן במאמץ ומתכיפות בהטלת שתן. טווח הגילאים נע בין 36-69. מטרת העבודה המעשית היא לבחון האם טיפולי שיאצו יקלו או יפתרו את דליפת השתן.
תוצאות הטיפול: בקרב המטופלות שסובלות מדליפת שתן קלה שנים ספורות בלבד, דליפת השתן נעלמה לאחר 5-11 שבועות. בתכיפות ההשתנה לא ניכר שינוי משמעותי.
שילוב של טיפול תומך, כתרגול עצמאי של שרירי רצפת האגן ותרגול נשימות, לא עמד למבחן בשל המוטיבציה הנמוכה, בקרב כל המטופלות, לבצעו.
מבוא
אי-נקיטת שתן, דליפת/בריחת שתן, שלפוחית רפה... אלו הם רק חלק מהשמות בהם משתמשים לתיאור בעיה של איבוד בלתי נשלט של שתן. מנגנון ההשתנה מערב מספר רב של מערכות בגוף, ביניהן: מוח, מערכת העצבים וחוט השדרה, כליות, שלפוחית שתן, שרירים סוגרים (ספינקטרים) ועוד. כל התהליך של החזקת שתן ושחרור שתן הוא מורכב, והיכולת לשלוט בהשתנה יכולה להשתבש בשלבים שונים של התהליך, מסיבות רבות. התוצאה של שיבושים אלו היא איבוד שליטה - אי-נקיטת שתן.
איבוד השליטה בשתן עלול לגרום לתחושות מבוכה, בושה ולפגיעהבביטחון העצמי. כאשר דליפת השתן הופכת להיות חמורה היא עלולה לגרום לפתולוגיות גופניות ורגשיות, בעלות השלכה התנהגותית, חברתית וכלכלית. אך למרות זאת חולפות שנים רבות עד שרוב האנשים שסובלים מהבעיה פונים לעזרה.
ישנן דרכים רבות, חלקן אף פשוטות, לטפל בדליפת שתן, וככל שפונים מוקדם יותר לטיפול- כך הפרוגנוזה טובה יותר.
בדפים הבאים אתן סקירה על דליפת שתן מבחינת הרפואה המערבית והרפואה הסינית ואבדוק השפעת טיפולי שיאצו על נשים שסובלות מהבעיה בדרגות חומרה שונות. מטרת העבודה היא בראש ובראשונה להעלות למודעות את הנושא ולעודד אנשים שסובלים מדליפת שתן לקבל טיפול מוקדם ככל האפשר.
בשל שכיחות הבעיה בקרב נשים וריבוי הנשים המטופלות בקליניקה שסובלות מדליפות שתן, נוטה העבודה להתמקד בנשים, תוך מתן דגשים ספציפיים לגבי פתולוגיות שמאפיינות גברים.
מבנה העבודה:
1. דליפת שתן מבחינת הרפואה המערבית: רקע אנטומי, אפידמיולוגיה, אבחנה מבדלת, בדיקות וטיפול.
2. דליפת שתן מבחינת הרפואה הסינית: אטיולוגיה, פתולוגיה, סינדרומים, המלצות לטיפול, פרוגנוזה ומפתח לאבחון.
3. תרגילים לטיפול בדליפת שתן והמלצות לתחזוק נכון של רצפת האגן.
4. הטיפול המעשי בשיאצו- מודל הטיפול, תשאולים וניתוחם, תקציר טיפולים וסיכום.
רקע מערבי
תלונות על הפרעות בשליטה במתן שתן שכיחות מאוד בקרב מיליוני אנשים בעולם, הןבגברים אך בעיקר בנשים.אי-נקיטת שתן הנו מצב בו איבוד שתן בלתי רצוני מהווה בעיה חברתית והיגיינית, ואשר ניתן להוכיחו אובייקטיבית
רקע אנטומי
הכליות מייצרות בהתמדה שתן הזורם דרך שני צינורות ארוכים (השופכנים) אל שלפוחית השתן, ומאוחסן שם. החלק הנמוך ביותר של שלפוחית השתן (הצוואר) מוקף בשריר (השריר הסוגר) שנותר מכווץ כדי לאטום את התעלה הנושאת שתן אל מחוץ לגוף (השופכה), כך שהשתן מוחזק בשלפוחית עד שהיא מתמלאת. בשלב זה, שדרים עוברים לאורך העצבים מהשלפוחית אל עמוד השדרה, ואחר-כך למוח, והאדם נעשה מודע לצורך להשתין. הוא יכול עתה להחליט בצורה מודעת ורצונית אם לשחרר שתן מהשלפוחית או להתאפק זמן מה. כשמתקבלת ההחלטה להתרוקן, השריר הסוגר נעשה רפוי ומאפשר לשתן לזרום החוצה דרך השופכה, ושרירי דופן השלפוחית מתכווצים כדי לדחוף את השתן החוצה. אפשר להאיץ את הדחיפה הזו על-ידי כיווץ שרירים בדופן הבטן ובקרקעית אגן הירכיים כדי להגביר את הלחץ על שלפוחית השתן. כל התהליך של החזקת שתן ושחרור שתן הוא מורכב, והיכולת לשלוט בהשתנה יכולה להשתבש בשלבים שונים של התהליך, מסיבות רבות. התוצאה של שיבושים אלו היא איבוד שליטה - אי-נקיטת שתן [3].
אפידימיולוגיה [4] ע"פ משרד הבריאות האמריקאי אחוז האוכלוסייה הסובלת מאי שליטה בדרכי השתן:
|
גיל
|
נשים
|
גברים
|
|
פחות מ-30
|
16-52%
|
6-10%
|
|
30-60
|
17-39%
|
2-12%
|
|
מעל 60
|
4.5-44%
|
4.6-24%
|
|
קשישים במוסדות
|
22-90%
|
22-33%
|
שכיחות הבעיה בקרב נשים גבוהה משמעותית מזו שבגברים נעוצה בעובדות הבאות [5]:
- מבנה האגן ורצפתו חלש יותר אצל הנשים.
- מערכת השתן שלהן תלויה בהורמונים ולפיכך מושפעת משינויים הורמונאליים.
- רצפת האגן של האישה נפגעת במהלך הלידות.
בקרב קשישים שכיחות התופעה עולה משמעותית, הן בשל שינויים פיסיולוגיים והן בגלל מחלות חריפות וכרוניות, מגבלות בניידות והפרעות קוגניטיביות.
כיום נוטים להתייחס לאי השליטה במתן השתן כאל סימפטום בעל פתרונות מגוונים ולא כאל מחלה. מעצם הגדרת התופעה כסימפטום בעל פתרון נוצרת מחויבות בקרב אנשי המקצוע לתת מענה בהתאם [5].
אבחנה מבדלת [3] סוגים של אי-נקיטת שתן נקבעים בהתאם לתשובה על השאלה האם אי-השליטה החלה לאחרונה ובאופן פתאומי, או התפתחה בהדרגה ומדובר בתופעה ממושכת. אי נקיטה המתחילה לפתע מצביעה לעיתים קרובות על בעיה בשלפוחית השתן. זיהום בשלפוחית (Cystitis) הוא הסיבה הנפוצה ביותר. רשימת סיבות נוספות כוללת תופעות לוואי של תרופות, הפרעות הפוגעות בניידות או גורמות לבלבול, צריכה מופרזת של משקאות המכילים קופאין או אלכוהול, ומצבים המגרים את שלפוחית השתן או את השופכה, כמו דלקת נרתיקית (Vaginitis) ניוונית ועצירות קשה.
אי נקיטה כרונית עשויה להיות תוצאה של שינויים במוח, שינויים בשלפוחית השתן או בשופכה, או בעיות בעצבים המולכים אל שלפוחית השתן או ממנה.
אי נקיטת שתן מסווגת, בהתבסס על דפוס התסמינים, למספר סוגים:
אי-נקיטת שתן שמלחץ/ דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence/Genuine Stress Incontinence)
אי-נקיטת שתן דחופה/ "שלפוחית רגיזה" (Instability Urge Incontinence/ Detrusor)
אי-נקיטת גלישה (Over Flow Incontinence)
אי-נקיטה מעורבת (Mixed Incontinence)
אי-נקיטה מלאה; אי-נקיטה פסיכוגנית ואי-נקיטה תפקודית
אי נקיטת שתן שמלחץ / דליפת שתן במאמץ
אטיולוגיה: חולשה של השריר הסוגר-השולט בזרימת השתן מהשלפוחית; שינויים אנטומיים בשופכה כתוצאה מלידות או ניתוח באגן הירכיים; בנשים- ירידה ברמת הורמון אסטרוגן (בתקופת המנופאוזה), בגברים-פגיעה בחלק העליון של השופכה או של צוואר שלפוחית השתן בזמן ניתוח לכריתת הערמונית.
מאפיינים קליניים:הפרשה בלתי נשלטת של שתן בעת שיעול, עיטוש, מאמץ, הרמת חפצים כבדים או ביצוע פעולה שמגבירה פתאומית את הלחץ התוך בטני. בעיה זו הנפוצה ביותר בקרב נשים.
אי נקיטת שתן דחופה
אטיולוגיה: זיהום בדרכי השתן, פעילות יתר של שלפוחית השתן והפרעות עצביות כמו שבץ או דמנציה (שיטיון) המשבשות את יכולתו של המוח לעקב את שלפוחית השתן, חסימה בזרימת השתן, אבנים וגידולים בשלפוחית השתן, תרופות (בעיקר- משתנות) וסמים.
מאפיינים קליניים- רצון דחוף להטיל שתן שבעקבותיו בא אובדן בלתי נשלט של שתן. שכיח בקרב קשישים.
אי-נקיטת גלישה / אי-נקיטה בשל מלאות יתר של השלפוחית
הדליפה מתרחשת בעת שהשלפוחית מתרחבת ונעשית חסרת רגישות מחמת אצירת שתן כרונית. הלחץ בתוך שלפוחית השתן גובר עד כדי כך שכמויות קטנות של שתן מטפטפות החוצה.
מאפיינים קליניים: דליפת שתן לסירוגין, לעתים קרובות ללא תחושת מלאות בשלפוחית.
אי-נקיטה מלאה
מתרחשת בעת שהשריר הסוגר אינו נסגר כיאות.
מאפיינים קליניים: מצב בו שתן מטפטף בהתמדה מהשופכה, ביום ובלילה.
אי-נקיטה פסיכוגנית
אי-נקיטה שנובעת מסיבות רגשיות, ולא פיסיות. גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים, החשד לסיבה פסיכולוגית מתעורר בעת שניכרים מצוקה רגשית או דיכאון, ונשללות סיבות אחרות לאי-נקיטה.
אי-נקיטה מעורבת
צירוף של הבעיות שהוזכרו לעיל. לדוגמה, ילד שסובל מאי-נקיטה הן כתוצאה מליקוי במערכת העצבים והן כתוצאה מגורמים פסיכולוגים; גבר יכול לסבול מאי-נקיטת גלישה כתוצאה מהגדלת הערמונית, וכן מאי-נקיטה דחופה כתוצאה משבץ, וכדומה.
בדיקות [3]
טיפול [3]
הטיפול האופטימאלי מותנה בברור זהיר של הבעיה אצל כל אדם, והוא משתנה בהתאם לאופי הספציפי של הבעיה. לעיתים קרובות הטיפול מחייב נקיטת כמה צעדים פשוטים בלבד לשינוי התנהגות כגון- השתנה במרווחים קבועים; הימנעות מחומרים המגרים את שלפוחית השתן; שתיית נוזלים בכמות מספקת וכיו"ב (להמלצות נוספות ראה/ראי עמודים 18-21).
הטיפולים נחלקים לטיפולים שמרניים וכירורגיים. הטיפולים השמרניים נחלקים לסוגים הבאים:
- טיפולים תרופתיים.
- טיפולים התנהגותיים [5]- תהליך חינוכי והתנהגותי למטרות שליטה על השלפוחית. כוללים אימון שלפוחית השתן (drilling) להתאפקות רצונית, ביופידבק, גירוי חשמלי של שרירי רצפת האגן לפיתוח יכולת כיווץ רצוני של הספינקטרים, הרגלי התרוקנות נכונים, טיפול בהיפנוזה, טיפול פסיכולוגי ועוד).
- עזרים למיניהם (פדים/טיטולים, קטטרים ועוד).
אי נקיטת שתן שמלחץ - בקרב נשים שימוש באסטרוגן (במשחה או בטבליות) עשוי לצמצם את חומרת הבעיה. שימוש בתרופות אחרות המהדקות את השריר הסוגר (כפנילפרופנולאמין או פסבדואפדרין) צריך להיעשות במשולב עם השימוש באסטרוגן. במקרה של שרירי אגן חלשים, אימון שרירי האגן (תרגילי קגל) עשוי לסייע. מאחר שלא קל ללמוד לבד כיצד לכווץ שרירים אלו, רצוי להיעזר באיש מקצוע ולהשתמש בביו-פידבק. טיפול ניתוחי מתבצע כשאין תגובה לטיפולים אחרים. בניתוח מרימים את שלפוחית השתן ומחזקים את המעבר.
אי נקיטת שתן דחופה - לעיתים קרובות ניתן לטפל באופן התנהגותי על-ידי השתנה במרווחים קבועים עוד לפני שהדחף מורגש. טכניקות לאימון השלפוחית, הכוללות ביו-פידבק ותרגילים לחיזוק השרירים של אגן הירכיים יכולות לסייע מאוד. טיפול בתרופות המרפות את השלפוחית (כ-פרופנתלין, אימיפראמין ועוד) יכול להפחית את רגישות השלפוחית ואת הדחפים החזקים להשתין, אך תרופות אלו יכולות לגרום לייבוש הפה או לאצירה מופרזת של שתן.
אי-נקיטת גלישה - במקרים של ערמונית מוגדלת או חסימה אחרת, יש בדרך כלל צורך בניתוח.
תרופות שונות יכולות לסייע אף הן בעיכוב גדילת הערמונית, הרפיית שרירי הסוגר או חיזוק התכווצויות השלפוחית- בהתאם לגורם לבעיה. לחץ עדין של הידיים המופעל מעל שלפוחית השתן, יכול גם הוא לסייע, בעיקר אצל אנשים שמתקשים לרוקן את השלפוחית לגמרי. לעתים קיים צורך בצנתור לריקון השלפוחית.
אי נקיטה מלאה - הטיפול יכול להיעשות במגוון הליכים ניתוחיים. לדוגמה, אפשר להחליף שריר סוגר שאינו נסגר כראוי, בשריר סוגר מלאכותי.
אי-נקיטה פסיכוגנית - הטיפול מורכב מפסיכותרפיה, בדרך כלל בלוויית שינוי התנהגותי (זמזם שמעיר את הילד למשל) או בלוויית תרופות המעכבות את התכווצויות שלפוחית השתן.
אך יש גם בריחת שתן שנגרמת כתוצאה ממצב עודף. זהו מצב שמתרחש בקרב ילדים, כאשר נוקטוריה אנורזיס מתרחשת לא כשתוצאה מחסר אלא בגלל אש בכבד שמשפיעה על שלפוחית השתן. בדרך כלל יופיע בקרב ילדים מאוד פגיעים ושסובלים ממתח [6]. מקליין וליטלטון מוסיפים שני מצבי עודף נוספים: דליפת שתן שמתרחשת כתוצאה מלחות חמה אקוטית או כרונית, ודליפת שתן בגלל סטגנציה בצ'י הכבד [7].
מצבי חסר
1. חסר צ'י בריאות
אטיולוגיה: אם הראות חלשות יכולים להיות שיעולים כרונים. שיעולים תכופים מעלים את הלחץ התוך בטני ויכולים לגרום לדליפת שתן. במטופלים מבוגרים בדרך כלל תהיה גם חולשת כליות. ישנו גם קשר אנרגטי בין הריאות לשלפוחית השתן. כאמור, הריאות מורידות ומספקות צ'י לכליות ולשלפוחית השתן. צ'י הריאות לוקח חלק בנוזלים (שמועברים על-ידי הטחול) לכליות לסינון, ולעור להזעה. אם אחת הדרכים אינה אפשרית (למשל- כאשר נקבוביות סגורות במזג אויר קר), הנוזלים יעברו בדרך השנייה (לכן רוב האנשים משתינים יותר בקור), באופן דומה כשצ'י הריאות חלש, ההזעה מוגברת והשתן פוחת.
מאפיינים קליניים
BL28 ו-BL53 מחזקות את תפקוד השלפוחית.
2. חסר צ'י בטחול
CV4- מחממת את הטחול, מחזקת כליות. הסבר על שאר הנקודות ניתן לראות בפתולוגיה קודמת.
3. חסר (צ'י) יאנג בכליות
אטיולוגיה: גיל מתקדם, מחלה כרונית, מזג אויר קר, מאמץ של הרמה או עמידה ממושכת. הגזמה ביחסי מין אצל גברים ועודף לידות אצל נשים.
מאפיינים קליניים: תכיפות, שתן שופע, צלול-חיוור, שתן יוצא בקילוח דק, נוקטוריה (התעוררות בלילה לצורך השתנה), נוקטוריה אנורזיס אצל ילדים, אי-נקיטת שתן בקרב מבוגרים. דליפת השתן עשויה להתגבר עם חשיפה לקור ולהחמיר בעמידה ממשוכת או בהרמה. כשהשתן עכור תהיה בצקת. בנוסף- תשישות, סחרחורת, טיניטוס, גב וברכיים חלשים וכואבים, קור. חשוב לזכור שבקרב ילדים, למעט האנורזיס, לא יופיעו אף אחד הסימפטומים שמאפיינים חסר בכליות, שמצוינים למעלה.
לשון- חיוורת, רטובה ונפוחה. דופק- עמוק ודק או איטי וחלש
עיקרון טיפולי: חימום, חיזוק יאנג כליות, פיזור נוזלים אם נדרש.
נקודות:BL23 Shenshu,GV4 Mingmen, KID7 Fuliu, CV4 Guanyuan, GV20 Baihui, CV6 Qihai, BL28 Pangguangshu, BL53 Baohuang, BL32 Ciliao, SP6 Sanyinjiao, HT7 Shenmen, Yintang
אסטרטגיה של חיזוק ושימוש במוקסה בכל הנקודות למעט HT7 ו-. Yintang
מקליין וליטלטון [7] מוסיפים את הנקודות הבאות: KID3 Tai Xi , KID11
הסבר על הנקודות:
BL23, GV4, KID7, CV4- עם מוקסה- מחזקות את יאנג הכליות
CV6 מחזק צ'י באופן כללי.
GV20 מעלה צ'י.
BL28, BL53- מאזנים את שלפוחית השתן
BL32 מחזקת את תפקוד השלפוחית. כמו כן זוהי נקודה מחזקת באופן כללי.
SP6 מחזקת את הכליות.
HT7 ו- Yintangלהרגעת הנפש. יעילות בקרב ילדים שסובלים מאנורזיס מלווה בפחדים וחוסר ביטחון.
KID3- מחזקת כליות, ג'ינג ויין- נקודת מקור.
KID11- מועילה למחמם תחתון.
4. חסר יין בכליות
KID6- מזינה יין כליות.
מצבי עודף
1. סטגנציה של צ'י הכבד [7]
PC6- להרגעה.
2. אש בכבד יורדת כלפי מטה [6]
BL28 - מחזקת את תפקוד השלפוחית. את כל הנקודות יש לפזר למעט BL28 אותה יש לחזק.
3. לחות חמה [7]
אטיולוגיה: לחות חמה במחמם התחתון יכולה גם להיגרם מכל מצב של חום במערכת לאורך זמן, כמו בחום שנגרם מחסר יין, סטגנציה, או סטגנציית לחות שנתקעה. לחות חמה בשלפוחית השתן יכולה להיות אקוטית או כרונית. כרונית יכולה להיגרם מלחות חמה פנימית (בעיקר מתזונה שומנית ואלכוהול) או לחות חמה פולשת שלא נפתרה. לחות חמה כרונית מציגה סימפטומים מתונים יותר. לחות חמה אקוטית נוצרת בד"כ כתוצאה מלחות חמה חיצונית שפולשת לשלפוחית השתן. מבחינה קלינית יכולה להיות קשורה להיגיינה נמוכה, או העברה על-ידי יחסי מין. לחות חמה בשלפוחית מובילה לתכיפות בהטלת שתן ובמקרים חמורים גם לדליפות שתן.
מאפיינים קליניים: במצבים אקוטיים- תכיפות במתן שתן,דליפת שתן, שריפה במתן שתן, ושתן מרוכז. תחושת חוסר התרוקנות, או טפטוף. במצבים כרונים- תחושת השריפה והדחיפות פחותים, יתכן גירוי, או תחושה של צורך תמידי להתרוקן. אם קיימת תכיפות בשתן- השתן מרוכז וכהה או עכור, ריח חזק. מלאות או אי-נוחות בבטן תחתונה, כאבים בגב תחתון. בנוסף- חוסר תיאבון, טעם מריר, צמא ללא רצון לשתות. לשון- חיפוי לבן עבה. דופק- מתגלגל ומהיר או רך ומהיר.
עיקרון טיפולי: סילוק ויבוש הלחות והחום.
תבניות שכיחות
אי-נקיטת שתן בד"כ מגיבה לטיפול של אקופונקטורה וצמחים בתוך חודשים ספורים, למעט במקרים של מחלות נוירולוגיות, כדוגמת טרשת נפוצה (MS -Multiple Sclerosis), שבמקרה זה לא תהיה כלל תגובה לטיפול, או תגובה מאוד איטית.
תרגילים והמלצות [5]
כאשר שרירי רצפת האגן מתכווצים, התחושה דומה ל"סגירה" של הפתחים (פתח צינור השתן, הנרתיק ופי הטבעת), וכן תחושה של "הרמה" של הפתחים ביחס למשטח עליו אנחנו יושבים.
את שרירי רצפת האגן אנחנו לא רואים בעיניים, אך ישנן מספר דרכים שיעזרו לנו לזהות את פעולתם:
2. דרך נוספת לזהות, היא לעשות "מבחן עצירת השתן": בשעת השתנה מנסים לעצור את מתן השתן בשיא הזרימה ל-2-3 שניות, ואז מסיימים את ההשתנה אך זוכרים את הפעולה. חשוב לציין שאין להשתמש בדרך זו כתרגול קבוע של שרירי רצפת האגן, משום שכיווץ תוך כדי השתנה כתרגול שגרתי יכול להזיק לשלפוחית השתן.
כיצד ניתן לתרגל את רצפת האגן [10]
את רצפת האגן יש "לתחזק" על בסיס קבוע, ברמה יומיומית, ועל המטפל להתאים את רמות התרגול למתעמל/ת (בהתאם לרמה שמכתיבה רצפת האגן שלו/שלה). תרגול ראשוני:
1. כיווץ מתמשך: לכווץ את שרירי רצפת האגן (סגירה ושאיבה פנימה) למשך 10 שניות, לשחרר ולנוח 10 שניות – לבצע את התרגיל 10 דקות לפחות ברצף. (אם כיווץ של 10 שניות זה קשה מדי, כלומר- לא חשים את ההרפיה ומהר מאוד גם לא את הכיווץ, יש לבצע כיווץ קצר יותר עם זמן מנוחה כפול בין כיווץ לכיווץ).
* לשחרר שרירי רצפת אגן.
4. תרגיל משולב עם שרירי בטן רוחביים + תרגיל/פעילות
* לכווץ שרירי רצפת אגן ולהחזיק מכווץ עד גמר התרגיל/פעילות
* לכנס בטן תחתונה ולהחזיק.
פעילות/תרגיל- להרים רגל לבטן, להרים ראש, להשתעל, לקום מהמיטה וכדומה. לאחר גמר הפעילות:
* לשחרר שרירי בטן.
* לשחרר שרירי רצפת אגן.
5. במקרה של דחף (למצבי תכיפות ודחיפות)- יש לבצע כיווצים קטנים ("קריצות") עד שעובר הצורך ולהימנע מחשיבה על הצורך להתרוקן.
הערות:
יש להשתדל לכווץ רק שרירי רצפת אגן, ללא שרירי עזר (שרירי בטן עליונה, ירכיים, ישבן).
להמשיך לנשום כרגיל ולא לעצור נשימה.
יש להקדים כיווץ לכלפעולה מאמצת: לפני הרמה, דחיפה, שינוי תנוחה, צעקה, שיעול, עיטוש- בצע/י כיווץמקדים של רצפת האגן ושריר הבטן הרוחבי, תוך התארכות הגו ונשיפתאוירכך אנו שומרים על רצפת האגן ואיברי האגן מפני נזק, ועל הגב מצרות ומכאבים.
המלצות לאורח חיים [9]
* התנוחה הנכונה להטלת צואה: הנח/ הניחי דרגש נמוך תחת כפות ברגליים והרכן/הרכיני את הגוף מעט קדימה. יש להרפות את הגוף, ובעת יציאת הצואה לנשוף בעדינות. להימנע מלחיצות וממאמץ.
המלצות לנשים בהריון ולאחר לידה [9]
במהלך ההיריון מתרחשים בגוף האישה כמה שינויים פיזיולוגיים המובילים לעומס רב על רצפת האגן וכתוצאה מכך להיחלשותה ולפגיעה בתפקוד השרירים בה. סקר שנעשה בארצות המערב בנשים הרות הצביע על שכיחות של 60% הפרעות בשליטה על השתן במהלך ההיריון, ומתוכן 20% מהנשים תשארנה עם ההפרעה גם לאחר הלידה. מובן שעם כל לידה נוספת וללא טיפול מתקן בין הלידות, הקושי גדל ומוביל להפרעה תפקודית קשה יותר. אולם עיקר הנזק לרצפת האגן (כ- 50%) מתחולל במהלך הלידה הראשונה. מניעת הנזקים לרצפת האגן מתחילה בעצם עוד לפני הלידה, נמשכת בתהליך הלידה, ומסתיימת לאחריה [5].
במשך כל התקופה חשוב מאוד להקפיד על תרגול ושימוש יומיומי בשרירי רצפת האגן.
* בתום ששת השבועות (שמונה שבועות לאחר ניתוח קיסרי)- ניתן לחזור בהדרגה לפעילות הגופנית השגרתית, כשרצפת האגן היא זו ש"מכתיבה" את הקצב.
המלצות למטפלים [10]:
1. תפקיד המטפל באנשים שסובלים מליקויים של רצפת האגן, כדליפת שתן, עצירות, טחורים, מאמצים להתרוקן בשירותים וכדומה, הוא קודם כל להעלות את הנושא למודעות.
2. במהלך איסוף הנתונים רצוי לברר:
סיכום העבודה המעשית
טכניקת העבודה: שיטת הטיפול הבסיסית הייתה שיאצו על-פי מצונגה ונמיקושי. אליה נוספו, בהתאם לצורך, אלמנטים של טווינא, קיו-שיאצו, עיסוי תאילנדי. בנוסף נעשה שימוש במוקסה, מגנטים, המלצות תזונה והמלצות לתרגול בבית. לכל המטופלות ניתן הסבר על רצפת האגן ובמקביל- לימוד שימוש נכון בשרירי רצפת האגן ונשימה נכונה.
סיכום העבודה המעשית - מאפיינים משותפים לכל המטופלות
כולן סובלות מתכיפות במתן שתן עם צורך להתרוקנות כל 45-60 דקות. שתיים מהן סובלות גם מדחיפות (קושי רב להתאפק לאחר שהחלה תחושת הצורך). כולן מתעוררות בלילה לצורך התרוקנות 1-3 פעמים.
מצאתי מספר קווי דמיון בולטים בסימנים הקליניים והנפשיים שמלווים את התופעה:
נשימה- לכולן נשימה שטוחה אל החזה, ולא נשימה סרעפתית.
גב תחתון- שתיים סובלות מכאבי גב תחתון שמאפיין חסר יאנג.
זיכרון לטווח קצר- נחלש בשנים האחרונות אצל כולן, כאשר המטופלת המבוגרת נמצאת בתהליך מתקדם של אובדן זיכרון.
יציאות- לכולן הרגליי התרוקנות קבועים, פעם ביום בשעות הבוקר. הצואה יוצאת בקלות ונוטה להיות רכה ובהירה. הן סובלות מגזים ורגישות לחלב.
הפרשות מהואגינה- לכולן. צבע ומרקם שונה בין אחת לשנייה (למטופלת המבוגרת כיום כבר אין אולם היו במשך שנים רבות).
לשון- לכולן לשון משוננת, נפוחה מעט ובעלת חריץ דק באמצע (אך מיקום החריץ שונה- אחת במחמם תחתון ושתיים במחמם האמצעי), עם חיפוי לבן או צהוב וללא חיפוי בצדדים.
דופק- חלש ועמוק בעמדות אחוריות. לשתיים כמעט אינו מורגש בעמדת kid yang.
אחד המרכיבים המרכזיים שמבדילים את המטופלות אחת מהשנייה הנו הגיל. כמו הסטטיסטיקה, גם כאן אפשר להבחין בהחמרת דליפת השתן עם הגיל.
אופי וסגנון הטיפול שניתן למצב של חסר צ'י או יאנג שבמקורו בחולשת כליות וטחול הוא בעיקרו טיפול איטי ומחזק: חיזוק עמוק של בטן תחתונה וטיפול בערוץ שלפוחית השתן בגב תחתון. טסובו עיקריים בהם השתמשתי לחיזוק יאנג הכליות הם BL23, CV4, CV6, KID3, KID7. מומלץ לשלב מוקסה בטיפול, בעיקר בטסובו CV4,6 ו-BL23. בנוסף, עבדתי בחיזוק לאורך הערוצים בטן וטחול, עם שילוב הטסובו: SP6+ST36, CV12 BL20, BL21.
תוצאות הטיפול: בקרב המטופלות שסובלות מדליפת שתן קלה שנים ספורות בלבד, דליפת השתן נעלמה לאחר 5-11 שבועות. בתכיפות ההשתנה לא ניכר שינוי. שתיים מהמטופלות בחרו להמשיך לסדרת טיפולים נוספת.
בעיות שעלו ונקודות דיון נוספות:
3. הטיפולים נערכו בתקופת האביב והקיץ. מאחר שחסר היאנג של הכליות דומיננטי, ייתכן שבתקופת החורף ייקח זמן רב יותר להגיע לאותם הישגים. כמו כן קיים סיכוי שדליפת השתן שנעלמה בקרב המטופלות בתקופת הקיץ, תשוב בחורף, בעיקר בהיעדר תרגול עצמאי.
סיכום
בראיה הסינית דליפת שתן מתקשרת בעיקר למצבי חסר של הכליות, הטחול או הריאות. אולם יש גם דליפת שתן שנגרמת כתוצאה ממצבי עודף, בעיקר של הכבד. ניתן להבחין בדליפת שתן בין מצבי העודף למצבי החסר, והטיפול ניתן לכל מקרה לגופו.
מקורות
מחברת העבודה: מאיה קורן שכטמן מטפלת שיאצו וטווינה בכירה.
מנחה: גלעד פסל, מטפל בכיר בשיאצו, טווינא ורפואה סינית
למידע נוסף
למידע אודות מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות
למידע אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) לימודי רפואה משלימה
למידע אודות מסלול לימודי דיקור סיני בתמורות
חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות הקליניקה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.