בדיקה פיזיקלית מאפשרת חידוד האבחנה המבדלת ולעתים היא מספיקה וחוסכת בדיקות מסובכות ויקרות. הבדיקה הפיזיקלית כוללת הסתכלות, האזנה, מישוש ולפעמים גם הרחה. העור הוא כלי אבחוני חשוב. הרפואה הסינית טוענת כי רעלים מנסים לפרוץ החוצה או נהדפים על ידי כוחות הגוף ולכן מתבטאים בעור. בשיעור זה נלמד איך לאבחן על פי העור כאשר ילווה אותנו הדגש המערבי. נקדים ונציין כי רבות מהמחלות המוזכרות בשיעור זה הוזכרו גם בעבר.
מבוא
בדיקה פיזיקלית מאפשרת חידוד האבחנה המבדלת ולעתים היא מספיקה וחוסכת בדיקות מסובכות ויקרות. הבדיקה הנעשית על ידי רופא דורשת מיומנות ונסיון אך גם שיטתיות. לעתים הרופא בוחר לבדוק דברים שאינם קשורים לתלונה העיקרית מתוך מחשבה שגילוי מוקדם יכול להציל את המטופל מנזקים עתידיים. למשל רופא משפחה יכול לבצע בדיקה נוירולוגית גם אצל מי שמתלונן על כאב גב פשוט. עם זאת, לרוב, על הרופא להחליט על אילו בדיקות לוותר משום שלא ניתן לבדוק כל מטופל שמגיע אלינו את כל הבדיקות. בדיקה "יסודית" כזו עלולה להימשך שעות ארוכות.
הבדיקה הפיזיקלית כוללת הסתכלות, האזנה, מישוש ולפעמים גם הרחה (לפחות הטעם נחסך, אבל בעבר הרחוק הרופאים היו טועמים את השתן כדי לבדוק אם הוא מתוק והחולה סובל מסוכרת…).
העור הוא כלי אבחוני חשוב. הרפואה הסינית טוענת כי רעלים מנסים לפרוץ החוצה או נהדפים על ידי כוחות הגוף ולכן מתבטאים בעור. למעשה, ההסבר לא לגמרי רחוק מהמציאות. העור הוא חלק מהמערכת החיסונית וכל בעיה פנימית עלולה להתבטא גם במראה ומרקם העור.
בשיעור זה נלמד איך לאבחן על פי העור כאשר ילווה אותנו הדגש המערבי. נקדים ונציין כי רבות מהמחלות המוזכרות בשיעור זה הוזכרו גם בעבר. מחלות עור רבות שייכות לפרק האימונולוגיה, אלרגיות, ראומטולוגיה ומערכות נוספות. שיעור זה מהווה ליקוט, העמקה והרחבה של חומר שחלק גדול ממנו נלמד בעבר. כעת נעשה את האינטגרציה.
שלב א – הבדיקה הפיזיקאלית הכללית
שאלה א
מה יכול לשנות סדר בדיקה פיזיקאלית של מטופל אצל רופא ותיק ומיומן?
א – גילוי קשריות לימפה מוגדלות
ב – שיתוף הפעולה של המטופל
ג – משך הזמן המוקצב עד לסיום התור
ד – כל התשובות לעיל נכונות
סדר הבדיקה הפיזיקאלית משתנה בהתאם לצרכים ובהתאם להרגליו של הבודק. אם הרופא מגלה קשרית לימפה נפוחה הוא ישר יכוון לבדיקת קשריות באזורים נוספים, גם אם הוא לא תכנן זאת מלכתחילה, משום שברצונו לשלול אפשרות של לימפומה. גם כתמים מסוימים על העור יכולים לכוון לבעיה סרטנית שתוביל לבדיקת קשריות הלימפה באזורים השונים בגוף.
לרוב הרופא יבחר לבדוק מטופל בסדר קבוע שהגדיר לעצמו מראש. רבים בוחרים לבדוק בשיטתיות את המטופל מהראש עד הרגליים כאשר בדיקות לא נעימות נשארות לסוף (למשל בדיקה רקטלית).
הרופא נאלץ להגביל את הבדיקה בזמן ולכן ידלג על בדיקות שלא נראות לו רלבנטיות או על אילו שאינן נוגעות לתלונה עמה הגיע המטופל.
Problem oriented – פירושו שהרופא מכוון את בדיקותיו לבעיה עליה מתלונן המטופל. אם הוא מחליט לתת תרופה או טיפול שישפיעו רק על איבר מסוים אז מדובר באיבר מטרה, כלומר Target organ . לצורך קביעת האבחנה הרופא קובע (לעתים בראשו) רשימת מחלות שיכולות להתאים לסימפטום שהמטופל מתלונן עליו. זוהי האבחנה המבדלת, ה DD . ונזכיר ש Status post פירושו מחלות העבר.
סעיף ד
אף שהבדיקה מבוצעת לאחר האנמנזה, הרי שחלק ממנה מתקיים עוד במהלכה: הסתכלות (צבע עור, יציבה), האזנה (לפי שמיעה ובעזרת סטטוסקופ להערכת עוצמת קול, נשימה, שיעול וגם קולות לב), מישוש (בלחיצת יד ניתן להרגיש זיעה, טמפרטורה וכוח גס). הרופא רושם אותם לאחר האנמנזה אך מתרשם מהם לפני ותוך כדי התשאול.
לפעמים הרופא יכול להפסיק את האנמנזה לזמן מסוים כדי לבדוק משהו ספציפי. למשל המטופל מתלונן על כאב בכתף, הרופא יכול למשש את הכתף כדי להגדיר את מיקום הכאב במדויק.
ברוב המקרים, עיקר הבדיקה הפיזיקאלית תיעשה בתום האנמנזה.
הערה: גם ברפואה הסינית מבצעים תשאול – אנמנזה לפני בדיקה פיזיקאלית. במהלך התשאול אנו משתמשים בהערכת המצב החיצוני (צבע, מראה, יציבה ועוד). את בדיקת הגב, בטן, לשון, דופק וכו' משאירים לאחר האנמנזה ולבסוף מצליבים מידע זה עם המידע האנמנסטי וקובעים אסטרטגיה טיפולית.
שאלה ד
מהו סדר הפעולות שהרופא צריך לבצע לפני הבדיקה ובמהלכה (סדרו את הסעיפים לפי הסדר הנכון שלהם)?
1 – הרופא ניצב לימין המטופל כדי לבדוק בנוחות את הבטן והלב
2 – הרופא מדווח למטופל שברצונו לבצע בדיקה גופנית
3 – הרופא מציין שהבדיקה מקיפה לא רק את האזור הכואב אלא את כלל הגוף
4 – הרופא מוודא את יכולת שיתוף הפעולה של המטופל
5 – הרופא מבקש מהמטופל להישאר בביגוד מינימלי אך שומר על פרטיותו וצניעותו
6 – הרופא מוודא את גילו הביולוגי ומצבו הכללי של המטופל
7 – הרופא מסיים את הבדיקה ומשלב את הממצאים באנמנזה
8 – הרופא מלווה את הבדיקה במילות הרגעה או הסבר
ח – [7] המטפל מסיים את הבדיקה ומשלב את הממצאים באנמנזה
הערה: סדר שלבי הבדיקה תואמים היטב את הנעשה בקליניקה של מטפל ברפואה סינית. ההבדלים מתמקדים בעיקר בתוכן של כל סעיף ומתבטאים במספר רבדים:
שלב ב – צבע העור
במהלך ההסתכלות על העור יש לבדוק את כל חלקי הגוף (רופא בודק את כל הגוף, מטפל סיני מתמקד בעיקר באזורים החשופים). יש להעריך את צבע העור, הופעת נימים על העור, פריחה, בצקת ורטיבות, טמפרטורה, רציפות העור ומרקמו, תנועתיות העור וטורגור (המהירות בה קפל עור חוזר למצבו הקודם).
צבע העור יכול להיות חיוור, אדום, צהוב, כחול-ציאנוטי וכן צבעים מקומיים הנובעים משינויים בפיגמנטציה. בשלב זה נדון בצבעים שמאפיינים את כלל הגוף ולא רק חלקים מסוימים שלו.
שאלה א
כאשר אנו דנים בחיוורון אנו צריכים להגדיר אם מדובר בחיוורון אקוטי או כרוני. מה יכול להתאים לחיוורון אקוטי?
א – התקף לב
ב – אנמיה
ג – היפותיירואידיזם
ד – הריון
חיוורון יכול להיות צבע נורמאלי המאפיין אנשים מסוימים. במידה והחיוורון מתייחס לבעיה של זרימת דם, יש להסתכל תחת העפעפיים והציפורניים. כל הסעיפים בשאלה זו מכוונים לחיוורון אלא שאנמיה, היפותיירואידיזם והריון מכוונים לתופעה כרונית בעוד שהתקף לב הינו תופעה אקוטית. התקף לב מתאפיין בסימנים כמו כאב חזה חזק, קוצר נשימה, זיעה קרה מפושטת, גפיים קרות.
שאלה ג
היפוגליקמיה היא תופעה אקוטית שנגרמת על רקע נפילות ברמות הסוכר בדם. התופעה שכיחה בעיקר בסוכרתיים שמזריקים לעצמם מינון לא מתאים של אינסולין. התופעה מלווה ברעב, סחרחורת, בלבול, הפרעה בדיבור ואובדן הכרה, אך משתפרת לאחר השבת הסוכר למטופל.
מחלות המאפיינות חיוורון כרוני כוללות:
תולעי מעיים [אנמיה על רקע תולעי מעיים אופיינית יותר בארצות טרופיות]
שאלה ד
התאימו לכל תיאור קליני את המחלה הגורמת לחיוורון על פי מפתח המילים הבא:
Pernicious anemia , אנורקסיה נרבוזה, צליאק, היפותיירואיד
א – בת 30 סובלת מתחושת קור. קולה צרוד ושערה ועורה יבשים. בנוסף, היא מתלוננת על עצירות, עייפות וקושי לשמור על המשקל.
ב – בת 20 הסובלת מפרסטזיות (נימול בגפיים), חסר יציבות, גלוסיטיס, עייפות ותלונות על בעיות זיכרון ומצב רוח.
ג – ילד שמתלונן על כאבים ונפיחות בטנית, בעיקר לאחר אכילת עוגות או לחמים. הילד רזה וקומתו מעט נמוכה מהצפוי (על פי גובה בני המשפחה האחרים). יש לו נטייה לשלשולים.
ד – בת 16, מצטיינת בלימודים ובספורט אך מתלוננת על אובדן ווסת והופעת הירסוטיזם (שיעור יתר). היא נראית רזה במיוחד אך לא מוכנה לשמוע ביקורת על כך.
סיבות נוספות לציאנוזיס כוללות שאיפת גוף זר וחנק, מומי לב מולדים, תופעות יטרוגניות בעיקר על רקע מתן תרופות המדכאות את מרכז הנשימה והרעלות (ציאניד).
שאלה ז
לפניך רשימת מחלות. יש למיין את המחלות לפי הטבלה להלן:
הפטיטיס, חסר אלפא 1 אנטי טריפסין, תסמונת ריינו, כולליתיאזיס, חנק, פגיעה יאטרוגנית על רקע עודף אקמול, מפרצת, הפטו-קרצינומה, כולנגיוקרצינומה, מחלת אגירת גליקוגן, אנאפילקסיס.
|
חיוורון
|
כיחלון
|
צהבת
|
| חיוורון |
כיחלון
|
צהבת
|
|
מפרצת
אנאפילקסיס
לאוקמיה
|
תסמונת ריינו
חנק
שאיפת גוף זר
|
הפטיטיס
חסר אלפא 1 אנטי טריפסין
כולליתיאזיס
פגיעה יאטרוגנית מאקמול
הפטו-קרצינומה
כולנגיוקרצינומה
מחלת אגירת גליקוגן
|
יאטרוגני – נזק שנגרם על ידי הרופא כמו במתן תרופות. למשל תרופות כמו מתיל-דופה לפרקינסון, איזוניאציד לשחפת, אצטאמינופן לחום וכאבים, פניטואין לאפילפסיה).
חסימת דרכי מרה – למשל מאבני מרה בכיס המרה ( כולליתיאזיס) או בדרכי המרה (כולדוכוליתיאזיס), טפילים בכיס המרה, מחלה אוטואימונית בדרכי המרה (כולנגיטיס סקלרוטי) או מסרטן בדרכי המרה. חסימה עם פרוגנוזה רעה היא חסימת ציוריות המרה על רקע גידול בראש הלבלב. המטופל מצהיב במהירות. ניתן לטפל בצהבת אבל הטיפול בסרטן מוגבל מאוד.
פגיעה בכלי דם – גם פגיעות בדרכי דם יכולות לגרום לפגיעה קשה בכבד עד כדי צהבת.
בעיות מטבוליות – המדובר בעודף או חסר אנזימים. למשל חסר מולד של החלבון אלפא 1 אנטי טריפסין גורם לכך שאנזימים שונים, בניהם טריפסין, לא מעוכבים ואז אנזימים כמו אלסטאז מפרקים את חלבוני הריאה וגורמים לאמפיזמה. במקרים מסוימים החסר עלול לגרום להצטברות חלבון לא תפקודי בכבד, מה שיוביל לנזק ולצהבת.
סרטן – סרטן בכבד, כלומר הפטו-קרצינומה, סרטן בדרכי המרה, כלומר כולנגיוקרצינומה או גרורות המגיעות לכבד יכולות לפגוע בתפקודיו ולהתבטא בצהבת. כמו כן, כפי שהזכרנו, חסימת דרכי המרה על ידי גידול מראש הלבלב (קרצינומה של הפנקראס) מתבטאת בצהבת קשה. במקרה זה ניתן לסלק את החסימה אך לא את הגידול והפרוגנוזה אינה טובה.
לסיום שלב ב
ברפואה מקובל לציין, בתחילת תיאור של מטופל ובאנמנזה הרפואית של כל אדם המגיע לאשפוז, כך:
כח"ץ פירושו כיחלון, חיוורון, צהבת. עצם אזכור שלושת הצבעים הללו מדגיש עד כמה הם מסייעים באבחנה המבדלת של המטופל ובהגדרת מחלתו.
שלב ג – מבנה העור והשיער
שאלה א
מה אינו נחשב לתפקיד של העור?
א – הגנה מפני פגיעה מכנית וכימית
ב – מניעת התייבשות
ג – משתתף בויסות הטמפרטורה של הגוף
ד – מסייע בייצור ויטמין E
האפידרמיס מתחבר לדרמיס ע"י עוגנים. פגיעה בהם עלולה לגרום להפרדת שתי השכבות וליצירת שלפוחיות.
B – הדרמיס
הדרמיס מורכב בעיקר מסיבי חלבון בשם קולגן. יחד איתם ישנם סיבים אלסטיים המעניקים לעור תכונת הגמישות. רקמה זו מהווה את רקמת החיבור [4] התומכת בעור כולו. בניהם עוברים רשת כלי דם שטחית ועמוקה הבנויה מוורידונים ונימים קטנים [5]. בנוסף, קיימים גם כלי לימפה וסיבי עצבים [10] המעבירים תחושות כאב ולחץ. גם השיער עובר משם ובוקע דרך האפידרמיס החוצה. לשיער יש שריר קטן המכונה שריר זוקף שערה – Hair erector muscle [7]. כך השערות סומרות בקור או בפחד. זקיק השיער [3] מתחיל באזור שבין השכבה הדרמית להיפודרמית והשערה [12] חוצה את הדרמיס עד שיוצאת דרך האפידרמיס.
באזור הדרמיס התחתון קיימות גם בלוטות זיעה [6] ובלוטות חלב [11] עליהן נפרט בהמשך.
C – ההיפודרמיס
זוהי השכבה העמוקה ביותר של העור. היא נקראת גם Subcutaneous tissue (ןגם פאניקולוס). היא בנויה מאשכולות של תאי שומן [8] המופרדים בניהם במחיצות. בשכבה זו עוברים ורידונים ועורקיקים [9] המזינים את העור.
שאלה ג
מה נכון לגבי העור?
א – שכבת האפידרמיס נותנת את החוזק והאלסטיות של העור
ב – שכבת האפידרמיס מכילה פיברובלאסטים רבים
ג – שכבת הדרמיס מכילה סיבי קולגן גמישים וחזקים
ד – שכבת התת עור מכילה את המלנוציטים
טפולות העור הן המרכיבים הלא עוריים הנמצאים בעור: השיער, בלוטות החלב ובלוטות זיעה מסוגים שונים.
בעור ישנן מספר בלוטות להפרשה. בלוטות החלב צמודות לבסיס השערות ומפרישות בעיקר טריגליצרידים וכמויות קטנות של שומנים אחרים. החלב מתנקז דרך פתח הזקיק אל העור וחומציותו מגנה מפני זיהומים. בלוטות החלב נמצאות בכל שטח הגוף למעט כפות ידיים ורגליים, עפעפיים, שפתיים, ערלה ופטמות
בלוטות זיעה אפוקריניות: מתפתחות מזקיק השערה ונמצאות בעיקר בבתי שחי והמפשעות, אך גם בפי הטבעת, הפטמות, עפעפיים ותעלת השמע החיצונית. כתגובה לשינויים הורמונליים (למשל גיל ההתבגרות) הבלוטות מפרישות חומר צמיד המכיל חלבונים, פחמימות, אמוניה ושומנים שונים. ההפרשה עוברת פירוק ע"י חיידקים (שניזונים ממנה) ומכאן הריח האופייני. לא ברור תפקיד הבלוטות האפוקריניות באדם (ידוע שהן פועלות יותר בזמן התרגשות ופחד), אך בחיות הוא משמש לזיהוי, משיכה מינית ודחיית תוקפים.
הערה: ראוי לציין כי קיימים הבדלי מין וגזע באשר לריכוז הבלוטות האפוקריניות. כך למשל, לאסיאתיים יש הרבה פחות בלוטות (וגם פחות שיעור) והרבה פחות ריח בהתאמה.
שלב ד – שיער הגוף והראש
|
להעשרה ולסיפוק הסקרנות…
למה שיערות הגוף אינן ארוכות כמו שיערות הקרקפת?
באדם ממוצע יש 70-120 אלף שערות. קצב צמיחת השיער הוא כשליש מ"מ ליום. השערה צומחת מתוך זקיק השערה, שם מתחלקים תאי השערה. לצמיחת השיער ישנם מחזורים כאשר השערה החדשה דוחפת את הישנה עד לנשירתה. החלק שנמצא מחוץ לעור או לקרקפת מכיל תאים מתים בלבד שאין ביכולתם להתרבות. כיוון שלכל שערה מחזור שנים שמתחיל בתקופה אחרת הכוללת צמיחה ומנוחה נראה לנו כאילו ראשנו (לפחות אילו שאינם סובלים מהתקרחות) תמיד שופע אותו שיער. בדיקת הכרית או מברשת השיער מגלה שמדי יום אנו משירים מספר מסוים של שיערות (50-300 זה נחשב בנורמה) ואחרות צומחות במקומן.
מחזור שיער הגוף קצר יחסית. כחודשיים. לכן שיערות הגוף אינן מתארחות יותר מידי. לעומת זאת, מחזור חיי שיער הקרקפת ארוך במידה מספקת לגדל שיערות ארוכות במיוחד.
למה לחלקנו יש שיער מתולתל ואיך מים ומרכך משפיעים עליו?
השערה בנויה מחלבון בשם קראטין. מולקולות הקראטין קשורות בקשרי מימן זו לזו ולכן מים יכולים לפרק את הקשרים ולהקל על הסרוק. סוג קשרים אחר הם קשרים דיסולפידים (בין שני אטומי גופרית). אטומים אילו נמצאים בחומצה האמינית ציסטאין שהשיער עשיר בה. ניתן להשפיע על נוחות הסירוק על ידי חומרים "מרככי שיער" שמתערבים בקשרים אילו ומתירים אותם. עם זאת, רמת הקרזול נקבעת עוד בשלב הצמיחה (בהשפעת הגנים המייצרים את חלבוני השיער) ולא בשלב שבו השערה כבר בצבצה מהקרקפת.
|
מהי התקרחות נורמלית?
Alopecia – כאשר חלה נסיגת קו השיער הקדמי, דלדול שיער של חלקה העליון של הקרקפת או איבוד נפח של השיער, מדובר בהתקרחות. זוהי תופעה נורמלית במבוגרים ולרוב, היא על רקע גנטי. כאשר התופעה אינה משויכת לגנטיקה, יש לשקול אפשרויות נוספות.
מהו שיעור יתר?
Hirsutism – הוא מצב בו יש יותר שיערות מן המקובל לאוכלוסיה או לגזע אליו האדם שייך. למשל, לאוכלוסייה הים תיכונית יש יותר נטיה לשיעור בעוד שלאסיאתיים יש נטיה לפחות. אם משהו מהם יפתח שיעור כמו באזור הים תיכוני, התופעה תוגדר כשיעור יתר. ברוב המקרים, שיעור יתר הינה תופעה גנטית ואינה מעידה על מחלה, אך תמיד יש לשקול אפשרויות נוספות.
שאלה א
מיינו את הבעיות הבאות לפי מפתח המילים ועל פי הדוגמא של הטבלה להלן:
שחלות פוליציסטיות, אקזמה, פסוריאזיס, אקרומגליה, תת פעילות של ההיפופיזה, יאטרוגני, אנמיה, מצבים לאחר לידה, מחלה או תסמונת קושינג, אמינוריאה, תסמונת טרנר, היפותיירואיד, חסר ברזל, גזזת, היפרפלאזיה של האדרנאל, תורשה (מצב קונסטיטוציונאלי), האלופציה אראטה
|
Alopecia – התקרחות
|
Hirsutism – הירסוטיזם
|
|
* תורשה – מצב קונסטיטוציונאלי
|
* תורשה – מצב קונסטיטוציונאלי
|
|
Alopecia – התקרחות
|
Hirsutism – הירסוטיזם
|
|
* תורשה – מצב קונסטיטוציונאלי
* אנמיה, חסר ברזל, אחרי לידה
* Halopecia areata
* הורמונלי: היפותיירואידיזים, תת פעילות של ההיפופיזה, מנופאוזה
* מחלות עור: גזזת – Tinea capitis, אקזמה, פסוריאזיס
* איידס
|
* תורשה – מצב קונסטיטוציונאלי
* אמינוריאה
* תרופות (יאטרוגני): סטרואידים, גלולות, נוגדי אפילפסיה, מינוקסידיל
* מחלת קושינג
* תסמונת טרנר
* היפרפלאזיה של האדרנאל
|
ב – אקזמה לא ספציפית
ג – גזזת
ד – התקרחות תורשתית
ב – קושינג
ג – אקרומגליה
ד – שחלות פוליציסטיות
ה – תסמונת טרנר
שלב ה – נגעים בעור
נגעי עור יכולים להצביע על שינוי טבעי בפיגמנטציה של העור או נטיה תורשתית לגידולי עור שונים (למשל "פלולות") אך גם על מחלות עור שונות ובניהן מחלות פנימיות. אנו נוהגים להבדיל בין נגעי עור ראשונים שנובעים אך ורק בגלל תהליך שמתרחש בעור לבין נגעי עור שניוניים שנגרמו עקב בעיה נוספת. למשל פריחה יכולה להיות נגע עור ראשוני אך סימני הגרד והזיהום הנלווה אליו יהיו כבר נגעי עור שניוניים.
לפנינו איורים של נגעי עור ראשוניים. אנו יכולים לראות כאן דרגות שונות של חדירה לעור. בהמשך נגדיר את החשובים שבהם ונתייחס גם לנגעים נוספים.
נתייחס קודם לנגעים ראשוניים בעור:
Macule = כתם (מקולה)
Papule = פפולה
נגע בקוטר עד 5 מ"מ הנוצר עקב התרוממות האפידרמיס. הפפולות יכולות להתמזג לרבדים רחבים.
שאלה א
הסתמכו על האיור שלפניכם ותארו את ההבדלים בין מקולה לפפולה (שימו לב למיקום ההיסטולוגי של הנגע)?
Pustule – פוסטולה
נגע אפידרמלי (של האפידרמיס) בקוטר של עד 5 מ"מ המכיל מלכתחילה נוזל מוגלתי (יכול להיות נוזל סטרילי).
שאלה ב
הסתמכו על האיור שלפניכם ותארו את ההבדלים בין פוסטולה לנודולה (שימו לב למיקום ההיסטולוגי של הנגע)?
Bulla – בועה
זוהי שלפוחית של יותר מ 5 מ"מ.
שאלה ג
הסתמכו על האיור שלפניכם ותארו את ההבדלים בין וסיקולה לבולה (שימו לב למיקום ההיסטולוגי של הנגע)?
מקובל לא לפוצץ אותן כדי לא לגרום לזיהום ולנגע שניוני. אפשר לנקז אותן באופן סטרילי אך רבים (בעיקר חיילים בצבא) מעדיפים להצמיד להן פלסטר הדוק שמונע את החיכוך עם קרקעית הנעל ומאפשר להם להמשיך במסע עד תומו.
הפרק על תגובות עוריות באלרגיה חשוב מאוד! מי שלא עבר על פרק "למידה מרחוק – אימונולוגיה – אלרגיות ורגישויות" שבמערכת הלמידה מרחוק > רפואה מערבית שנה א, מוזמן לעשות זאת מיד עם סיום שיעור זה (ובוודאי לפני מבחן הגמר ברפואה מערבית).
שאלה ד
נסכם את המושגים שלמדנו על נגעים ראשוניים בעור. הציבו בטבלה את סוג הנגע בהתאם לתיאור הנגע, על פי מפתח המילים להלן:
|
סוג הנגע
|
תיאור הנגע
|
|
שינוי בצבע העור ללא הרמת השוליים.
|
|
|
נגע בקוטר עד 5 מ"מ הנוצר עקב התרוממות האפידרמיס.
|
|
|
נגע מורם, מוצק, הנובע כתוצאה מתסנין בדרמיס.
|
|
|
נגע אפידרמלי בקוטר של עד 5 מ"מ המכיל, לרוב, נוזל מוגלתי.
|
|
|
נגע אפידרמלי רופף או מוצק המורם עד קוטר של 5 מ"מ המכיל נוזל.
|
|
|
שלפוחית של יותר מ 5 מ"מ.
|
|
|
בצקת מקומית עם גרד של העור בגדלים שונים. מתפתחת תוך דקות.
|
|
סוג הנגע
|
תיאור הנגע
|
|
Macule – כתם (מקולה)
|
שינוי בצבע העור ללא הרמת השוליים.
|
|
Papule – פפולה
|
נגע בקוטר עד 5 מ"מ הנוצר עקב התרוממות האפידרמיס.
|
|
Nodule – קשרית
|
נגע מורם, מוצק, הנובע כתוצאה מתסנין בדרמיס.
|
|
Pustule – פוסטולה
|
נגע אפידרמלי בקוטר של עד 5 מ"מ המכיל, לרוב, נוזל מוגלתי.
|
|
Vesicle – שלפוחית
|
נגע אפידרמלי רופף או מוצק המורם עד קוטר של 5 מ"מ המכיל נוזל.
|
|
Bulla – בועה
|
שלפוחית של יותר מ 5 מ"מ.
|
|
Urtica – Wheal
|
בצקת מקומית עם גרד של העור בגדלים שונים. מתפתחת תוך דקות.
|
ועתה נתייחס לנגעים שניוניים בעור:
שאלה ה
מהו הנגע המוצג בתמונה?
Ulcer – כיב: חסר ברציפות או שלמות העור כך שהדרמיס נשאר חשוף. נרפא עם צלקת.
מהו הנגע המוצג בתמונה?
crust = גלד : קליפה הנוצרת מקרישה של הפרשה.
אם זו הפרשה של סרום, הגלד יהיה צהבהב.
אם זו הפרשה של דם, הגלד יהיה חום.
מהו הנגע המוצג בתמונה?
סעיף ג
Keloid – קלואיד: צלקת מורמת שמקבלת צבע עור ואינה חולפת, מעבר לגבולות גובה הפצע. אופיינית לאנשים עם עור כהה.
Scar – צלקת: החלפה של חלק מרקמת הדרמיס על ידי רקמה פיברוטית (סיבית), לרוב בעקבות פציעה ודלקת מקומית.
Scale – קשקש: זהו חומר קרן המופיע על פני העור והוא ביטוי לנשירה מסיבית של תאי קרן.
מהו הנגע המוצג בתמונה?
Excoriation – שריטה: נגרמת בגלל פעולה מכנית הפוגעת בעיקר באפידרמיס. מופיע בעיקר בעקבות גרד קשה.
Erosion – גלע: חסר ברציפות או שלמות האפידרמיס. מתפתח לאחר טראומה או בקיעת שלפוחית. נרפא ללא צלקת.
Fissure – פיסורה: קרע קווי שעובר את האפידרמיס אל תוך הדרמיס
מהו מאפיין את הנגע המוצג בתמונה?
Atrophy – אטרופיה: הפחתה בעובי העור על רקע התדלדלות נפח התאים שבו. מתאים לזקנה או לשימוש ממושך בסטרואידים.
ונזכיר גם:
Erosion – גלע: חסר ברציפות או שלמות האפידרמיס. מתפתח לאחר טראומה או בקיעת שלפוחית. נרפא ללא צלקת.
Fissure – פיסורה: קרע קווי שחוצה את האפידרמיס אל תוך הדרמיס
מהו הנגע המוצג בתמונה?
Lichenification – ליכניפיקציה היא התעבות גסה של האפידרמיס כך שחריצי העור יהיו מודגשים. (ליכן = הצמח חזזית שיש לו מראה מחוספס על הסלעים).
|
סוג הנגע
|
תיאור הנגע
|
|
חסר ברציפות או שלמות העור כך שהדרמיס נשאר חשוף. נרפא עם צלקת.
|
|
|
קליפה הנוצרת מקרישה של הפרשה. יכול להיות צהוב, חום או שחור.
|
|
|
רקמה פיברוטית שמתקנת נזק בדרמיס, לרוב בעקבות פציעה ודלקת מקומית.
|
|
|
צלקת מורמת שמקבלת צבע עור ואינה חולפת, מעבר לגבולות גובה הפצע.
|
|
|
חומר קרני המופיע על פני העור והא ביטוי לנשירה מסיבית של תאי קרן.
|
|
|
נזק בשל פעולה מכנית הפוגעת בעיקר באפידרמיס, לאחר גרד קשה, למשל.
|
|
|
חסר ברציפות או שלמות האפידרמיס. לאחר טראומה או בקיעת שלפוחית.
|
|
|
קרע קווי שחוצה את האפידרמיס אל תוך הדרמיס.
|
|
|
הפחתה בעובי העור על רקע התדלדלות נפח התאים שבו.
|
|
|
התעבות גסה של האפידרמיס כך שחריצי העור יהיו מודגשים.
|
|
סוג הנגע
|
תיאור הנגע
|
|
Ulcer – כיב
|
חסר ברציפות או שלמות העור כך שהדרמיס נשאר חשוף. נרפא עם צלקת.
|
|
Crust – גלד
|
קליפה הנוצרת מקרישה של הפרשה. הפרשה של סרום – גלד צהבהב. הפרשת דם – גלד חום. נמק – גלד שחור.
|
|
Scar – צלקת
|
החלפה של חלק מרקמת הדרמיס על ידי רקמה פיברוטית (סיבית), לרוב בעקבות פציעה ודלקת מקומית.
|
|
Keloid – קלואיד
|
צלקת מורמת שמקבלת צבע עור ואינה חולפת, מעבר לגבולות גובה הפצע. אופיינית לאנשים עם עור כהה.
|
|
Scale – קשקש
|
זהו חומר קרן המופיע על פני העור והא ביטוי לנשירה מסיבית של תאי קרן.
|
|
Excoriation – שריטה
|
נגרמת בגלל פעולה מכנית הפוגעת בעיקר באפידרמיס. מופיע בעיקר בעקבות גרד קשה.
|
|
Erosion – גלע
|
חסר ברציפות או שלמות האפידרמיס. מתפתח לאחר טראומה או בקיעת שלפוחית. נרפא ללא צלקת.
|
|
Fissure – פיסורה
|
קרע קווי שעובר את האפידרמיס אל תוך הדרמיס.
|
|
Atrophy – אטרופיה
|
הפחתה בעובי העור על רקע התדלדלות נפח התאים שבו. מתאים לזקנה או לשימוש ממושך בסטרואידים.
|
|
Lichenification – ליכניפיקציה
|
התעבות גסה של האפידרמיס כך שחריצי העור יהיו מודגשים. (ליכן = הצמח חזזית שיש לו מראה מחוספס על הסלעים).
|
שלב ו – סיכום
הערה: מומלץ להכין רשימת מונחים שסוקרת את כל פרק הלמידה הזה. ניתן לארגן אותה בטבלה (או בגיליון אקסל) בדומה לטבלאות המוצגות בשאלות ד' ו-יא' שבשלב השיעור האחרון.
אז מה למדנו בשיעור זה?
.png)
הבדיקה הפיזיקאלית הכללית – מושגי יסוד על בדיקת המטופל
צבע העור. חיוורון, כיחלון וצהבת.
מבנה העור והשיער
שיער הגוף והראש וגם פתולוגיות הקשורות להתקרחות ולשיעור יתר
נגעים ראשוניים בעור כמו פפולה, מקולה, אורטיקה, נודולה, פוסטולה, וסיקולה ובולה
נגעים שניוניים בעור כמו כיב, צלקת, אטרופיה, קלואיד, גלע, קשקש, גלד, שריטה, פיסורה וליכניפיקציה
חטיבת רפואה סינית – תמורות
חומר זה מוגש כשירות עי צוות ההדרכה של תמורות © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.