הרפואה היוונית היוותה תשתית להתפתחות הרפואה המערבית כפי שאנו מכירים אותה כיום. החל מהיפוקרטס שטבע את יסודות האתיקה הרפואית והמשך בעקרונות רפואיים המייחסים למחלה גורמים טבעיים ומנקים ממנה אמונות כמו שכר ועונש, קללה או גורם על טבעי. הרפואה הרומית שילבה לרוב את גישתו של היפוקרטס עם עירוב מאגי ודתי. אך הרומאים גם קידמו באופן משמעותי את הרפואה המונעת ע´י פיתוח מערכות ביוב והשקיה וע´י בידוד חולים בעת מגפה.
מאת: צוות ההדרכה של תמורות

הרפואה היוונית

אמפדוקלס היווני מאגריגנטום החל, עוד מן המאה החמישית לפה´ס ללמד שהחיים מבוססים על ארבע יסודות - אדמה, אויר, אש ומים. יסודות אילו נקשרו בהקבלה לנוזלי הגוף (הומור): מרה שחורה, דם, מרה צהובה וליחה. המרפאים היוונים התבססו על ההנחה שבריאות טובה תלויה באיזון שבין ארבע מרכיבים אילו.

תיאוריה זו תפסה לראשונה את המחלה כפועל יוצא של חוסר איזון טבעי ולא כתופעה על טבעית. 2000 שנה ויותר לאחר הרפואה המזרחית הגיעה הרפואה המערבית להנחה שמקור המחלה אינו פועל יוצא של עונש, קללה או התערבות גורם על טבעי. עד היום אנו מציינים אדם בעל חוש ´הומור טוב´ או רע.

היפוקראטס (460-370 לפה´ס) נחשב עד היום לאבי הרפואה המודרנית בזכות שיטותיו היעילות הבוחנות את תגובותיו הספציפיות של החולה למחלתו ומציעות שימוש בכוחות הריפוי הפנימיים שלו לתיקון חוסר איזון זה.
הטיפול הותאם ליחיד וכלל תזונה מתאימה, עיסוי, הידרותיראפיה (ריפוי במים), מנוחה, כל זה בשילוב צמחי מרפא. אפילו למרפאים היוונים המוצלחים ביותר לא היה ברור אופן פעולת הצמחים, אך הם צפו בקפידה אחר תגובות המטופלים ופיתחו את כישוריהם. במאה השלישית לפה´ס תוארו 455 צמחי מרפא ע´ תיאופראסטוס בליווי הסברים כיצד להכין ולהשתמש בהם. קרוב לוודאי היה זה ספר צמחי המרפא המערבי הראשון אשר רבים מן הצמחים המתוארים בו בעלי ערך רפואי עד היום.

הרפואה הרומית

הרפואה הרומית שילבה לרוב את גישתו של היפוקרטס עם עירוב מאגי ודתי. אך הרומאים קידמו באופן משמעותי את הרפואה המונעת ע´י פיתוח מערכות להובלת מי שתייה טהורים ופיתוח מערכות ביוב עוד במאה השישית לפה´ס. כמו כן הם נהגו לבודד אנשים חולים בעת מגפה בהבינם שהזיהום יכול להתפשט.

במאתיים השנים הראשונות לספירה אנו מכירים שלושה מרפאים רומאים חשובים אשר השפיעו על התפתחות הרפואה: צלסוס כתב מדריך מפורט על הפרקטיקה הרפואית אשר כלל מינראלים כמו כספית, ארסן ועופרת שהיו בשימוש אצל הרופאים המצרים. דיוסקורידס הוציא את אחד המדריכים היותר מפורטים לצמחי מרפא בזמנו, הכוללים 600 צמחים מתוארים ומאוירים בצבע. בין תיאוריו המסבירים כיצד לרקוח ולאכסן צמחים אנו מוצאים הסבר כיצד לרשום למטופל ערבה לבנה (מקור ראשוני של אספירין) לכאבים.

לגאלן הייתה אפילו השפעה מבורכת יותר, אך אליה וקוץ בה: הוא עודד את הממסד הרומאי לבקר את איכות התרופות תכולתן אך במקביל פיתח תרופות מסובכות אשר הכילו לא פעם, למעלה מ 100 מרכיבים. תרופות גאלניקניות אילו היו מבוססות על מרשמים מצרים ויוונים ונמכרו במחירים מרקיעי שחקים כתרופות פלא המרפאות כל. תרופות אילו הידועות בשמן הגנרי: תרופות טריאקיות (מלשון אנטידוט ביוונית), היו נפוצות בתקופה ההיא והובילו להתפתחות מסחר לא הוגן, רמאות וחמדנות בשטח זה במשך מספר מאות אח´כ.

המאמר הבא בסדרה:
היסטוריה של הרפואה האסלאמית ותקופת הרנסאנס
מאמר המבוא להסטוריה של צמחי מרפא

להפניות
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
להסבר אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) ניתן ללחוץ כאן: המסלול המשולב

חומר זה מוגש כשירות ע"י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.