מאת: השפים של תמורות


קיימת סתירה בין הטעם למראה: ככל שהמרק סמיך יותר כך המראה פחות מלבב. ומה יכול להיות מלבב בקדירה הרוחשת תמיסה סמיכה ומהבילה בצבע ירקרק ג´לי וגבשושיות קטנות פוגעות בהומוגניות שלו. אלא שלא כמו בבדיחה בה מתנפל משהו על קיאו של חבר כי הוא מעדיף לאכול את האוכל חם... כאן דרושה אסוציאציה יותר מפרועה (ובזכותנו קבלתם אותה) ומאידך – הטעם – כזה שלא כדאי לוותר.

אנרגטיקה:
אפונה יבשה שבושלה מחזקת את הטחול ואת הכליות. יחד עם הירקות הכתומים, היא מחזקת את הטחול. הקוואקר מקורו משיבולת שועל. הוא נחשב למזון חשוב המחזק את הטחול והריאות ובמקביל מסלק ליחה חמה. כיוון שמרכיבי המרק אינם ליחתיים, מדובר במזון מאוזן, מחזק שאינו מכביד למרות סמיכותו. שילוב הדגנים עם הקטניות מוביל לחלבון שלם, דבר שתומך ביאנג צ´י במקביל.

חומרים:
שתי כוסות אפונה יבשה שהושרת לילה במים
6 גזרים בינוניים או 3 גזרים ובטטה גדולה
צרור שמיר שטוף היטב
חצי כוס קוואקר
אבקת מרק צח או שתי כפות אבקת שמרי בירה
מלח / רוטב סויה לפי הטעם
כפית ג´ינג´ר מרוסק

כלים:
מעבד מזון
סיר לבישול המרק

הוראות:
להשרות משך לילה את האפונה היבשה.
לשטוף במים ולבשל בסיר כל המרכיבים למעט הקוואקר.
להוציא את כל הירקות והאפונה ולרסק עם מעבד מזון.
להחזיר לסיר המרק, להוסיף את הקוואקר עד הסמכה ולתבל לפי הטעם.

לעזאזל עם האנרגטיקה:
אני יודע שזה לא ממש חדש לכם המוזרות הזו, אבל שקית במבה גדולה מומסת בתוך המרק מפתיעה, עשירה ופשוט עושה את העבודה. מאידך, צריך לזכור (ואפילו לחשוש) מהשומנים הרוויים שבמבה. אז בשביל הכיף - לכו על זה. ליום יום - עדיף שלא.