התפתחות הרפואה המערבית במאות השנים האחרונות

המאבק הממסדי ברפואת הצמחים

שלוש מאות השנים הבאות ברפואה המערבית, עד למאה ה 19, נחשבו לחלום בלהות ממושך. במקביל לזינוק והרחבת הידע על הגוף, זינקה והתרחבה גם אוכלוסיית הערים. מים מעופשים, ביבים נגועים, צפיפות ועוני חברו יחדיו להכנסת אורחים חמה מגוון המחלות. טיפולים דרסטיים כמו הקזות דם, שימוש בכספית וארסן היו דבר שבשגרה. עם זאת, המאה ה 16 וה 17 היו מקור לפרסום ספרות רחבה בנושא צמחי המרפא.

התפתחות הדפוס אפשרה הפצת תרגומים של ספרות יוונית קלאסית ועבודות רפואיות אחרות. אירופה תרמה ידע בנושא צמחי מרפא משלה, כולל תרגומים אנגלים קלאסיים ע´י ויליאם טארנר (1568), ג´ון ג´רארד (1597 ) ג´ון פארקינסון (1640 ) וניקולאס גאלפרר (1652). באותה תקופה פרסמו הספרדים עבודות מן העולם החדש, בעוד שסופר פורטוגזי חיבר רשימות על רפואה אינדיאנית דרום אמריקאית. למרות שרוב התרופות היו מבוססות על צמחי מרפא, נכללו ברשימותיו גם הרבה תרופות שמוצאן מן החי כמו בשר נחשים, שלשולים, אבני מרה מיונקים שונים וקרני צבי.

לאורך תקופה זו רכשו הרופאים כוח הולך וגדל אשר העמיד את המרפאים העממיים בצל. הם השתמשו בכוחם כדי לחוקק חוקים אשר הפכו את מקצוע הרפואה למקצוע סגור. הפער בין הרופאים למרפאים העממיים התרחב. תפקיד הרוקחים, שבעבר הלא רחוק נחשבו לחנוונים אשר סיפקו את התרופות המבוקשות ע´י הרופא, קיבל משמעות רחבה יותר. לאחר המאה ה 17, בה נערך המאבק במונופול של המרפאים, קיבלו הרוקחים רשות מלכותית לעבור הכשרה רפואית ומתן עצות, אך נשמרה להם זכות לקבלת תמורה עבור התרופות בלבד.

הרפואה בת ימינו – פנים לעתיד

במשך 90 השנים האחרונות תפסה תעשיית הרוקחות את מיקומה של הרפואה הטבעית בכל המדינות המתועשות. שנים אילו העניקו לרפואה האורתודוכסית את לפיד המנהיגות בזכות הצלחותיה בטכניקות כירורגיות, חיסונים, הנהגת היגיינה ושמירת בריאות הציבור והנחלת רפואה מונעת. אך אנשים רבים מוצאים, שעדיין אין ברפואה המקובלת בכדי לענות על תשובות רבות. הרבה בעיות נשארו כשהיו: תרופות רבות עוצמה עלולות להביא לתופעות לוואי חמורות, למרות שלא תמיד תרפאנה את החולה. האם יש לראותן כעליונות על התרופות המסורתיות? והאם עלינו להמשיך להתרכז בהדברת המחלה במקום לדאוג לחיזוק כוחות ההגנה של החולה?

בנוסף, ברוב שיטות הרפואה הלא אורתודוכסית מהווה התזונה חלק בלתי נפרד ובעל ערך דומה לזה התרופתי. המאה ה 20 הביאה לזיהוי מדעי של מרכיבי מזון חיוניים וסיעה לרופאים אתר מצבי חסר תזונתיים ולתכנן דיאטה מאוזנת. אך זהו שטח מחקר חדשני ועוד חסר הרבה ידע אשר נתן למצאו בין המרפאים הטבעיים המתבססים על ניסיון. למשל, ב 1897, הבחין רופא הולנדי שמחלת הברי-ברי (דלקת של קצות העצבים) נגרמה בשל חסר במרכיב מזון חיוני, אך הסינים זיהו מחלה זו וידעו איזה מזון יש לספק כבר במאה השלישית לספירה. כן, המזון מכיל מרכיבים רבים החיוניים לתהליכי ההתחדשות בו. מזונות כאילו כוללים מרגיעים כגון תה הבבונאג, מעוררים כמו קפה, תה או שוקולד, מזרזי עיכול שמוצאם מצמחים מרים כמו הצ´יקוריה (עולש) והרבה אחרים. מה העתיד טומן בחובו? המודעות הציבורית המתעוררת לגבי יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו עשויים להוביל ליתר הערכה כלפי תרופות ממקור טבעי. למעשה, הרבה תעשיות רוקחות שולחות חוקרים ומדענים ליערות הטרופים באזורים שונים בעולם בחיפוש אחר תרופות חדשו. יותר ויותר אנשים פונים לשיטות אחרות של רפואה כמו הומיאופתיה, רפואה סינית וצמחי מרפא, בחיפוש אחר מזור למחלתם.

זהו המאמר המסכם בסדרת המאמרים על ההסטוריה של צמחי המרפא.

למאמר הראשון בסדרה:
מאמר המבוא להיסטוריה של צמחי מרפא

למידע נוסף:
למאמר אודות תמורות ומייסדיה ניתן ללחוץ כאן: אודות תמורות
למידע אודות מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות
למידע אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) לימודי רפואה משלימה
למידע אודות מסלול לימודי דיקור סיני בתמורות
למידע אודות מסלול לימודי שיאצו בתמורות
למידע אודות מסלול לימודי טווינא בתמורות
למידע אודות מסלול קורס עיסוי בתמורות