תקציר מחקר: השפעת השיאצו/טווינא על הפרקינסון

מחלת הפרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים. מחלה זו מתפתחת בהדרגתיות ובאיטיות ומורכבת מתסמינים תנועתיים כמו ירידה ואיטיות בתנועה (היפוקינזיה), נוקשות שרירים (ריג´ידיות), רעד במנוחה, חוסר שווי משקל וקושי בהליכה. בנוסף לכך, החולים סובלים מתסמינים לא מוטוריים כמו שינויים מנטאליים ורגשיים, הפרעות שינה ועייפות, בעיות במערכת האוטונומית, כמו שליטה במתן שתן, בעיות עיכול ובתפקוד מיני.

בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, יכולת הדיבור והבליעה נפגעת, הדיבור הופך איטי, מונוטוני ולא ברור וקולו של החולה נחלש.

המחלה נגרמת מאיבוד נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) בשם דופאמין, החיוני בתפקידו כמבקר על התנועות האוטומטיות של הגוף. הסיבה לאובדן זה אינה ידועה עדיין, אך ידוע כי היא קשורה למוות של תאי החומר השחור במוח, Substantia Nigra.

מחקרים מראים כי בהתפתחות המחלה מעורבים גורמים גנטיים וסביבתיים, כמו חשיפה ממושכת למתכות, למשל נחושת ומנגן, אורח חיים, תזונה עשירה בשומן מן החי, חבלות ראש ומאפיינים אישיותיים.

הטיפול במחלה מבוסס על מתן תרופות משלושה סוגים:

תרופות המחדירות דופאמין בצורה מלאכותית לגוף, ממשפחת L-DOPA, כמו "דופיקר".

תרופות המעכבות את התפתחות המחלה, כמו "סלג´ילין".

תרופות הפועלות על שחרור דופאמין, כמו Amantadine. " פריטרל", "פי.קיי- מרץ".

טיפול נוסף במחלה הוא ניתוח DBS, Deep Brain Stimulation, אשר במהלכו משתילים באזורים ממוקדים של המוח אלקטרודות השולחות גירויים חשמליים, ובעזרת קוצבי מוח ניתן לווסת את ההתערבות החשמלית.

הרפואה הסינית רואה בפרקינסון ביטוי לדיסהרמוניה של הכבד, היות שרעד מתקשר לרוח, שזו פתולוגיה של הכבד. תופעות של רעד ועוויתות הן הביטויים הקליניים של רוח פנימית, והן בעצם "ניעור" של הגידים עליהם שולט הכבד.

הן מצבי חסר והן מצבי עודף גורמים לעליית רוח הכבד. מצבי החסר הנפוצים ביותר הם חסר דם בכבד, חסר Yin בכבד/כליות או שילוב של שלושתם.

מצבי העודף הנפוצים ביותר הם חום קיצוני, עליית Yang  הכבד, התפרצות אש הכבד, ליחה חמה וסטגנציית צ´י ודם.

מתח נפשי, צריכת אלכוהול מופרזת, תזונה עשירה ושומנית, עבודת יתר ועודף פעילות מינית בקרב גברים גורמים אף הם לעליית רוח הכבד.

טכניקות הטיפול כוללות שיאצו וטווינה שהן שיטות מגע יעילות לפתיחת סטגנציות והרגעה, הן משמרות את יכולת התנועה ומשפרות את טווח התנועה. שיטת העבודה הייתה על שילוב של טכניקות מצונגה, נמיקושי וקיו שיאצו.

מטרת העבודה הייתה לבדוק את מידת ההשפעה של טיפולי שיאצו וטווינא על חולי פרקינסון.

החלק המעשי בעבודה כלל  טיפול בשלושה חולי פרקינסון, כאשר שניים טופלו על ידי והשלישי טופל על ידי טליה בן אריה. הטיפולים ניתנו בין השנים 2007- 2008.

המטופלים דיווחו על שיפור במצב הרוח, בחלקם יותר ופחות, שיפור בגמישות המפרקים ובתנועתיות, אך לצד כל זאת, בעיית העצירות לא נפתרה באופן משביע רצון. מומלץ לאמץ פרוטוקולים ידועים לטיפול בבעיות עצירות כגון טיפולי שיאצו וטווינה לסובלים מעצירות.

ישנה חשיבות גדולה לטיפולי השיאצו וטווינא , אך הם לבדם אינם יכולים לפתור את הבעיות העמוקות יותר.

ישנה חשיבות רבה לכל סוגי הטיפולים, אך חשיבות גדולה יותר יש לעצם המפגש של המטפל עם החולה באופן קבוע, ויכולתו לראות את השינויים הקטנים ביותר העוברים על המטופל.

העבודה במגע תורמת רבות לחולה, יחד עם זאת יש לשלב תחומים נוספים בעבודה, כמו צמחים ודיקור שיכולים לסייע בטיפול הן בתופעות של המחלה עצמה והן בתופעות הלוואי של התרופות.

מספר המטופלים אמנם קטן מכדי להסיק על כלל חולי פרקינסון, אולם מצאתי כי יש תועלת רבה בקבלת הטיפולים. טכניקות המגע משפרות את טווח התנועה וגמישות המפרקים ומעלות את מצב הרוח. עם זאת, לדעתי יש צורך בשילוב צמחים ודיקור על מנת לייעל את העבודה, שיאצו וטווינה אינם מספיקים לשם כך.

הטיפולים בחולי פרקינסון אפשרו לי ללמוד על המחלה ועל האדם העומד מולה, ובעיקר על חשיבות תמיכת המשפחה. החולים מתמודדים עם תופעות נפשיות ורגשיות קשות הנלוות לתופעות הגופניות של המחלה. בנוסף לכך, עליהם להתמודד עם קשיים כלכליים הנובעים מכך שהטיפול הרפואי לא תמיד מסובסד על ידי המדינה.

המלצתי למטופלים להמשיך בשגרת הטיפולים במסגרת קרובה יותר לביתם ובעלות נמוכה יותר על מנת לשמר את אשר הושג במהלך הטיפולים.