שיעור זה מהווה המשך לשיעור הדן באירוע מוחי. שיעור זה מתמקד במצבי חוסר הכרה וגורמים שכיחים. שיעורים אילו חשובים במיוחד למטפלים ברפואה סינית משום שפעמים רבות אנו נדרשים לשקם מטופלים שעברו פגיעות ראש מסוגים שונים. נושא השיקום מרתק אך ידון במסגרת לימודי הרפואה הסינית והטווינה. כאן נתרכז בהבנת התופעה ובגישה הקונבנציונאלית להתמודדות איתה.

צוות תמורות מאחל לכם למידה פורייה, הנאה ועניין.
בהצלחה!

שלב א' - מצבי חוסר הכרה - Coma

איך נדע אם האדם מחוסר הכרה (ולא סתם נרדם)?
א - בעיה בתגובה לגירויים מילוליים - אנו פונים אליו מילולית והוא לא מגיב.
ב - בעיה בתגובה לגירויים פיזיים - אנו נוגעים בו ואם הוא לא מגיב אז ניתן להפעיל לחץ (שפשוף) על הסטרנום.

חוסר הכרה הוא מצב שמחייב בירור מידי. להבדיל מהתעלפות שחולפת תוך כדקה, חוסר הכרה יכול לסמן נזקים למוח. קיימות סיבות רבות לירידה ברמת ההכרה או אף, לאיבוד המלא שלה, רובן מתקשרות למצבים בהם יש פגיעה באספקת דם וחמצן לרקמת המוח:
אירוע מוחי או טראומה המתבטאת בדימום או בהפסקת אספקת דם לאזור מסוים.
זיהום יכול להוביל לחום גבוה, רעלנים או ירידה בלחץ הדם שעלולים לפגוע במוח.
* לגז חד תחמוצת הפחמן זיקה חזקה יותר להמוגלובין מאשר לחמצן (פי 200!). הוא תופס את מיקומו של החמצן ומונע חמצון תקין של המוח והרקמות.
דלקת כבד חריפה עלולה להוביל להרעלת המוח בעוד שאי ספיקה כלייתית לרוב מטופלת בהצלחה בדיאליזה.
היפוגליקמיה הוא מצב מסוכן המדרדר במהירות לחוסר הכרה.
היפרגליקמיה עלול להוביל לשינוי בהכרה, התהליך איטי יותר ופחות שכיח.
סיבות נוספות: רעלים ותרופות, אלכוהול, היפרתרמיה (מעל 42 מעלות) או היפותרמיה (מתחת ל 31 מעלות), הפרעות פסיכיאטריות שונות.

הערה: סינקופה היא התעלפות. התעלפות יכולה להתרחש בשל צניחה פתאומית של לחץ הדם, התרגשות או כאב חזק. התעלפות נמשכת שניות אחדות (עד חצי דקה), אחרת היא כבר נחשבת לחוסר הכרה.

שאלה א
סיבות המתקשרות לירידה ברמת ההכרה כוללות:
א - אירוע מוחי
ב - טראומה לראש או זעזוע מוח
ג - זיהום
ד - כל הנ"ל

סעיף ד'
שינויים במצב ההכרה יכולים להתרחש בכל מצב שיש פגיעה באספקת דם וחמצן לאזורים מסוימים במוח. פגיעה זו מתרחשת כאשר חל אירוע מוחי או טראומה המתבטאת בדימום או בהפסקת הספקת דם לאזור מסוים. כמו כן זיהום יכול להוביל לחום גבוה, רעלים או ירידה לחץ דם העלולים לפגוע במוח.
שאלה ב
מה נכון לגבי פגיעה ברמת ההכרה?
א - CO חוסם את יכולת ההמוגלובין לשאת חמצן ולפיכך פוגע במוח
ב - באי ספיקה כלייתית רמת הסיכון לשינויים בהכרה גבוהים יחסית לאי ספיקה כבדית
ג - היפרגליקמיה מדרדרת את מצב ההכרה מהר יותר מהיפוגליקמיה
ד - סינקופה הוא מצב הנמשך דקות אחדות
סעיף א'
לגז חד תחמוצת הפחמן זיקה חזקה יותר להמוגלובין מאשר לחמצן (פי 200!). לכן הוא תופס את מקומו של החמצן ומונע חמצון תקין של המוח והרקמות.
אי ספיקה כבדית נחשבת לבעיה חמורה בהרבה מאי ספיקה כלייתית ומשפיעה באופן שכיח יותר על מצב ההכרה. דלקת כבד חריפה עלולה להוביל להרעלת המוח בעוד שאי ספיקה כלייתית לרוב מטופלת בהצלחה בדיאליזה (אחרת גם היא הייתה נחשבת לגורם משמעותי המוביל לשינוי בהכרה).
היפוגליקמיה הוא מצב מסוכן המדרדר במהירות לחוסר הכרה. היפרגליקמיה עלול אף הוא להוביל לשינוי בהכרה, אף שהתהליך איטי יותר וצפוי פחות.
סינקופה היא התעלפות. התעלפות נמשכת שניות אחדות (עד חצי דקה), אחרת היא כבר נחשבת לחוסר הכרה.
סיבות נוספות לחסר הכרה כוללות רעלים ותרופות, לרבות אלכוהול, היפרתרמיה (מכת חום, חום גבוה מעל 42 מעלות) או היפותרמיה (חום מתחת ל 31 מעלות) והפרעות פסיכיאטריות שונות, כל אילו יכולים להוות חלק מהאבחנה המבדלת של שינויים במצב ההכרה.
שאלה ג
מהי הגישה הטיפולית המידית למטופל חסר הכרה?
א – פתיחת דרכי אוויר, בדיקת סימנים חיוניים, בדיקה נוירולוגית
ב – CT או MRI וניקור מותני   L.P
ג – פתיחת דרכי אוויר, חמצן, עירוי לווריד עם סוכר
ד – שאיבת קיבה, מתן נאלוקסן ותיאמין
סעיף ג'
הפעולה הראשונה שיש לבצע במטופל חסר הכרה הוא לשמור אותו בחיים! לכן בשלב ראשון יש לוודא אם דרכי הנשימה שלו פתוחות: הפה פתוח, הלשון משוחררת ואין הפרשות הסותמות את דרכי הנשימה. בכל מקרה אחר יש לפתוח את הפה, לסלק הפרשות ובמידת האפשר להכניס לחלל הפה מתווך פלסטי המאפשר שמירת פה פתוח ומניעת צניחת הלשונית (אפיגלוטיס) בשם Air Way. בכל מקרה מקובל לתת למטופל העשרה בחמצן מתוך הנחה שעד שלא יהיה ברור מה סיבת חסר ההכרה, חמצן לא יזיק.

במידה וקיימת חסימה בדרכי האוויר הרופא יכול להכניס צינור עד לריאות בשם טובוס. לפעולה זו קוראים אינטובציה. במידה והרופא נחשל באינטובציה עליו לשקול פתיחת קנה הנשימה דרך סחוסי הגרון בפרוצדורה הנקראת טרכאוסטומיה (סטומיה = פה, טרכאו = קנה). דרך צינור זה ניתן להנשים את המטופל.

intub_tracheo300
מקובל לפתוח וריד, כלומר להכניס צינורית קטנה לוריד. המטרה היא לא החזרת נוזלים (הנהוגה בהלם) אלא השארת צינורית המאפשרת החדרת תרופות שונות בעת חירום. במקרה וסיבת חוסר ההכרה לא ברורה יש לתת עירוי נוזלים עם סוכר, מתוך הנחה שהוספת סוכר לא תפגע ואולי תפצה את המוח במידה ויש מחסור. מובן שאם סימני חוסר ההכרה מלווים בסימני עודף סוכר, נצטרך לתת אינסולין.

במקביל לפעולות קריטיות אלו יש לבדוק את המטופל הן מבחינת מצב ההכרה שלו והן מבחינת סימנים חיוניים כמו דופק, מספר נשימות, איכות הנשימות ולחץ דם. בדיקה נוירולוגית משלימה יכולה לתת תמונה נוספת על מצב המטופל, אך בדיקות כמו CT נדחות לאחר ייצוב מצב המטופל מבחינה נשימתית.

שאלה ד
איזה טיפול נוסף מתאים למחוסר הכרה עם הסימנים הבאים:
א – למטופל המדיף ריח אלכוהול ינתן תיאמין
ב – למטופל עם סימני הזרקה בורידי היד ינתן נאלוקסן
ג – למטופל עם היסטוריה של ניסיונות התאבדות תבוצע שטיפת קיבה
ד – כל הנ"ל

סעיף ד'
לבד משמירה על דרכי נשימה פתוחות, חמצן ועירוי לווריד יש לבצע פעולות משלימות בהתאם לחשדות המתעוררים לגבי הסיבות לחסר הכרה. אם הסיבה היא טראומה אז מובן שיש לערב נוירוכירורג. אם הסיבה היא CVA אז יש לערב נוירולוג ובמידת הצורך גם נוירוכירורג.
אם המטופל מגיע עם סימני הרעלת אלכוהול, הרי שלבד מן הנוזלים יש לתת ויטמין תיאמין B1 המסוגל לאושש אותו מן המצב הבלבולי או מחוסר ההכרה. נאלוקסן היא תרופה הסותרת (מעכבת תחרותית) מורפיום או הרואין ולכן מתאימה לשימוש בנרקומנים.
היסטוריה של התאבדויות שמקורן בבליעת תרופות שונות מחייבת שטיפת קיבה מהירה. לשטיפה יש מספר יתרונות: בדיקה מעבדתית של תוכן הקיבה הנשאב יכולה לגלות את החומר המרעיל. השטיפה מסלקת שאריות של הרעל שעדיין לא נספגו בגוף. השטיפה היא גם פעולה לא נעימה שיכולה למנוע מהמטופל לחזור לנסות להתאבד (או לבחור בדרך יותר חלקה).

שלב ב' - שטפי דם במוח

דימום - hemorrhage תוך-גולגולתי יכול לגרום להיקוות דם - hemorrhage והוא מתחלק לשני סוגים:

א - דימום תוך-מוחי (פנים-אקסיאלי): דימום המתרחש ברקמת המוח או בחדרי המוח.

ב - דימום חוץ-מוחי (חוץ-אקסיאלי): דימום המתרחש בתוך הגולגולת אך מחוץ למוח. סוג זה מתחלק לשלושה תת-סוגים: דימום אפידורלי, דימום סאב-דוראלי ודימום סאב-ארכנואידי.

שאלה א
זהו את קרומי מוח (meninges) השונים

meninges550
את המוח עוטפים שלושה קרומים. הקרומים נמצאים בין המוח לגולגולת ונמשכים עד לסוף עמוד השדרה (מח השדרה).
החיצוני : הקרום הקשה - Dura mater. צמוד לגולגולת. מכיל הרבה עצבים ורגיש לכאב.
האמצעי: הקרום העכבישי - Arachnoid mater . מכיל סיבים בצורת קורי עכביש. בינו לבין הקרום הקשה יש CSF.
הפנימי: הקרום העדין - Pia mater. דבוק למוח. עשיר בנימים.
כל דימום במוח, תוך מוחי או חוץ מוחי, נלכד בגולגולת ומעלה את הלחץ התוך גולגלתי (ICP). עליה בלחץ פוגעת גם בעצב הואגוס (שכזכור, "תועה" בכל מקום במוח) ולכן יופיעו סימני "האטה". סימני פגיעת מוח יכולים לכלול:
* כאב ראש וסחרחורת
* סימני חבלה חיצונית (אם היתה)
* שינויים במצב ההכרה
* בחילות והקאות
* האטת נשימה וחרחורים
* האטת דופק
* אישונים לא שווים או מורחבים
* שיתוקים בהצלבה
* אי שליטה על סוגרים

* ועוד

שאלה ב
בטבלה שבשאלה, מצורפות שלוש אפשרויות לכל תיאור. השלימו את הטבלה על פי מפתח הנתונים שבהמשך, לפי הידע הקיים, לפי ההיגיון ולפי התמונה להלן. לאחר השלמת הטבלה, קראו את התשובה בעיון.

 

 

מיקום
*   דימום בין הקרום הקשה  - דורה-מטר לעצמות הגולגולת
* דימום בין הקרום העכבישי - ארכנואידי לקרום הקשה
* דימום בין ה Pia matter, לקרום העכבישי - ארכנואידי
סוג כלי דם
* עורקיקים
* בעיקר ורידים
* עורקים
גורמים
* טראומה, לרוב נפילה
* מפרצת או A-V Malformation
* טראומה, תאונה או מכה
מראה בהדמיה
* המטומה בצורת עדשה, מבנה קמור
* נוכחות דם ב CSF
* המטומה בצורת חצי סהר שמתרחב לאורך המוח
קצב
* לאורך שבועות עד שלחץ הדימום מגיע למסה קריטית
* מהיר וחזק. התמוטטות תוך דקות עד השיא תוך 8 שעות
* כאב ראש חזק ומידי. אחרי כמה שעות מתחיל קשיון עורף
טיפול
* ניקוז הדם ע"י קדיחת חור קטן בגולגולת
* ניקוז הדם או ניתוח
* ניתוח, אלא אם הדימום נספג מעצמו
נסיבות
* בעיקר ממכה או שבר בעצם הגולגולת, לרוב באזור הרקה. יטרוגני באזור השדרה
* טראומה מנפילה, בעיקר בקשישים, באלכוהוליסטים ובאנשים המקבלים נוגדי קרישה
* אירוע אקוטי. מאפיין גיל 25-50.
פרוגנוזה
* מוות של 15-20% בעת הפציעה.
* במצבים חמורים 60-80% מוות. לפעמים ללא סימנים וללא אבחנה
* 10-15% מתים לפני הגעה לטיפול. 50% שורדים
סוג
המטומה אפידורלית
Epidural hematoma
המטומה סאב-דוראלית
Subdural hematoma
המטומה סאבארכנואידית
Subarachnoid hematoma
מיקום
סוג כלי דם
גורמים
מראה בהדמיה
קצב
טיפול
נסיבות
פרוגנוזה
סוג
המטומה אפידורלית
Epidural hematoma
המטומה סאב-דוראלית
Subdural hematoma
המטומה סאבארכנואידית
Subarachnoid hematoma
מיקום
דימום בין הקרום הקשה  - דורה-מטר לעצמות הגולגולת
דימום בין הקרום העכבישי - ארכנואידי לקרום הקשה - דורה-מטר
דימום בין ה Pia matter, לקרום העכבישי - ארכנואידי
סוג כלי דם
עורקים
בעיקר ורידים
עורקיקים
גורמים
טראומה
טראומה, לרוב נפילה
דימום פתאומי בשל מפרצת או A-V Malformation
מראה בהדמיה
סריקת מוח מראה דימום בצורת עדשה, מבנה קמור.
סריקת מוח מעידה על התנקזויות דם בצורת חצי סהר שמתרחב לאורך המוח.
CT עם חומר ניגוד או   LP לבדיקת נוכחות דם ב CSF. אחרי כמה ימים עדיף MRI .
קצב
מהיר וחזק. התמוטטות תוך דקות עד השיא תוך 8 שעות.
מתון. מתפתח לאורך שבועות אבל כשלחץ הדימום מגיע למסה קריטית, תתרחש התמוטטות.
כאב ראש חזק, חד ומיידי. תוך שעות מזמן תחילת הסימפטומים מתחיל קשיון עורף.
טיפול
קידוח חור לגולגולת להפחתת הICP.
בהמשך: ניתוח, לפי הצורך.
ניתוח, אלא אם הדימום נספג מעצמו (אם הוא היה קטן).
ניקוז של הדימום ע"י קדיחת חור קטן בגולגולת (ביר הולץ).
נסיבות
בעיקר ממכה או שבר בעצם הגולגולת, לרוב באזור הרקה.
יכול להיות יאטרוגני בהרדמה אפידורלית בעמוד השדרה אך אז זה פחות מסוכן.
טראומה מנפילה, בעיקר בקשישים, באלכוהוליסטים ובאנשים המקבלים נוגדי קרישה, כי הורידים נוטים להיות שבירים.
אירוע אקוטי. מאפיין גיל 25-50.
כאבים איומים עם בחילות והקאות בגלל עליית ICP.
פרוגנוזה
מוות של 15-20% בעת הפציעה. יכול לגרום להרניאציה של גזע המוח. לפעמים חזרה זמנית להכרה.
במצבים חמורים 60-80% מוות. בלא חמורים (עד ס"מ), פחות מ 22% ניזוקים. לפעמים לא יאובחן.
10-15% מתים לפני הגעה לטיפול. 50% שורדים (ובחלקם תישאר נכות).

תזכורת: יש לעבור על התמונות המופיעות במצגת. הן חשובות להשלמת התמונה ולהמחשה.

שאלה ג
מה מאפיין שטף דם סאבארכנואידי?
א - דימום פתאומי בין המוח לקרום העכבישי
ב - לרוב מאפיין חבלה באזור הרקה
ג - שכיח בילדים או בקשישים
ד - א + ב נכונים

סעיף א'
למוח שלושה קרומים. הדורה-מטר, הארכנואיד-מטר והפיה-מטר. החלל התת עכבישי ממוקם בין הארכנואיד-מטר לקרום הרך המצפה את המוח, הוא הפיה-מטר. הדימום לתוכו לרוב פתאומי ויכול לנבוע על רקע קריעה פתאומית של כלי דם חלש בשל A-V Malformation או מפרצת (אנאוריזמה). ברוב המקרים התופעה מופיעה בגילאים 25-50 אך היא יכולה להופיע לאחר טראומה לראש.
שאלה ד
סימנים מבשרים של מפרצת מתאפיינים ב?
א - לרוב אין סימנים מבשרים
ב - כאבי ראש, כאבים בפנים, הפרעות ראיה
ג - מופיעים דקות או שבועות לפני הקרע
ד - כל התשובות נכונות
סעיף ד'
למרות שמפרצת מוחית אינה מבשרת על התפקעותה, הרי שלעתים דליפה קלה של דם מאזור המפרצת יכול לסמן אזהרה. סימנים אלו כוללים כאבי ראש או כאבי פנים שלא היו קודם או בעיות ראיה שונות. מסיבה זו יש לפנות בהקדם לרופא כיוון שאיתור מוקדם של סכנת המפרצת יכול להציל חיים בעזרת ניתוח המתקן את כלי הדם שבסיכון.
פגיעה דומה לזו של Aneurysm היא A-V Malformation. מלפורמציה היא מבנה לא תקין, לרוב ממקור מולד. כלי הדם העורקי מחובר לורידי שלא דרך נימים תקינים ולכן האזור הורידי חשוף ללחץ דם גבוה יותר המוביל לשינויים במבנה כלי הדם ולבסוף להתפקעותם. גם תופעה זו דורשת אבחון מוקדם וניתוח.
בדיקה של MRI מאתרת את האזור הנגוע ומאפשרת טיפול בו. במידה וחלה התפרצות של דימום יש לבצע ניתוח. רוב הרופאים מעריכים שהניתוח צריך להתבצע בשלושה ימים הראשונים מאז האירוע למרות סכנת הדימום החוזר והסיבוכים שלו. עם זאת, בשל הסיכונים הכרוכים בניתוח ושיעור התמותה הגבוה, ישנה לעתים התלבטות אם בכלל לנתח.
שאלה ה
מה אינו נכון לגבי ההבדל בין המטומה אפידורלית והמטומה סאבדוראלית?
א – המטומה אפידורלית נובעת מדימום מהעורק העובר בין קרומי המוח לגולגולת, כלומר מעל הדורה-מטר. המטומה סאבדורלית נובעת מדימום בוורידים סביב המוח ומתחת לדורה-מטר.
ב – המטומה אפידורלית נגרמת לרוב בגלל שבר בעצמות הגולגולת ומתפתחת במהירות, המטומה סאבדורלית נגרמת בגלל פגיעת ראש, גם מתונה, ויכולה להתפתח לאט, אפילו לאורך שבועות.
ג – הטיפול בהמטומה אפידורלית הוא המתנה עד לספיגת הדם. הטיפול בהמטומה סאבדורלית הוא ניתוח מידי.
ד – הסימנים של שתי התופעות יכולים להיות דומים, למעט קצב התקדמות הבעיה היכולה להיות מהירה יותר בהמטומה אפידורלית.
סעיף ג'
טראומה יכולה לגרום לדימום תוך גולגלתי. בדימום אפידורלי, הטראומה פוגעת בכלי דם עורקיים המצויים בין הגולגולת לדורה-מטר. הדימום יכול להיות מהיר וחזק יותר (כי בעורקים לחץ הדם גדול יותר). לכן סימני ההתמוטטות יכולים להופיע תוך דקות עד שעות. הטיפול דחוף ובמידה שאובחן מקור הדימום ( על ידי CT ) מבוצע קידוח חור לגולגולת אשר מאפשר הפחתת הלחץ התוך גולגלתי. ניתוח לעצירת העורק המדמם נעשה בשלב מאוחר יותר, לפי הצורך.
דימום סאבדוראלי מאפיין בעיקר ורידים. מדובר בפגיעות ראש השכיחות יותר בקשישים, משום שהורידים שלהם נוטים להיות שבירים. תופעה דומה אנו מוצאים אצל אלכוהוליסטים. שתי אוכלוסיות אילו עלולות להתעלם מפגיעות ראש מתונות ולא לשים לב לסמנים המתפתחים במשך שבועות. סריקת מוח יכולה לגלות הצטברות דם המנוקזת לרוב, באמצעות ניתוח.
לפעמים המטומות סאבדורליות נספגות מעצמן, אך הגדולות יותר גורמות לתסמינים דומים לאילו של כל דימום המגביר את ה ICP .

שלב ג' - טראומה

שאלה א
מהי הגישה הטיפולית לאדם שעבר Concussion ?
א – אספירין למניעת כאבי ראש
ב – טיפול פסיכולוגי דחוף למניעת טראומות בהמשך
ג – מעקב אחר מצב המטופל לכ 24 שעות מזמן האירוע
ד – כל הנ"ל

סעיף ג'
הסכנה העיקרית בזעזוע מוח = Concussion הוא פגיעה פנימית המלווה בקרעים מזעריים של כלי דם. הדימום המצטבר יכול לגרום להגברת הלחץ התוך גולגלתי וברגע מסוים לפגיעה נוירולוגית קשה. מסיבה זו יש להשגיח על המטופל ולוודא שלא חלים שינויים במצב ההכרה (בעיית זיכרון, החרפת כאב ראש, בחילות או הקאות, בלבול, ישנוניות יתר) או כל סימן המעיד על התגברות הלחץ התוך גולגלתי = ICP . בעיות כאילו יכולות להתפתח גם אחרי ימים אחדים אבל אז הן תתפתחנה לאט וניתן יהיה להגיע בזמן לטיפול (או לצורך שלילת חשד).
אספירין ניתן לתת לאחר מספר ימים אך לא סמוך לאירוע, כיוון שהוא מונע קרישת דם. טיפול פסיכולוגי אכן נדרש לפעמים כדי לעבור את הטראומה הנפשית או להקל על הנזקים הנפשיים הנלווים לפרקים לתופעות כמו זעזוע מוח. אך זו לא פעולה דחופה.
שאלה ב
מהי Head contusion ?
א - זעזוע מוח
ב - חבלה בגולגולת הגורמת לפגיעה ברקמת המוח
ג - עליית לחץ תוך גולגלתי
ד - סוג של הרניאציה
סעיף ב'
זעזוע מוח הוא concussion. עלייה בלחץ תוך גולגלתי הוא ICP. כל אחד מהתופעות לעיל יכולה להוביל להרניאציה או לשינויים במצב ההכרה ללא קשר להרניאציה. את מידת הנזק ניתן לאמוד בעזרת ממצאים קליניים (אנמנזה ובדיקה פיזיקלית) ובעזרת CT או MRI.
תזכורת: הרניה = יציאת רקמה ממקומה וחדירתה לאזור אחר. הרניה יכולה להיות במוח, בתעלת המפשעה, בטבור, בסרעפת ועוד.
שאלה ג
הרניאציה מוחית היא?
א - דחיקה של המוח הקטן וגזע המוח לכיוון עמוד השדרה
ב - מום מולד שיכול להתפתח בגיל מבוגר על רקע שטף דם
ג - נזק מוחי המתבטא לרוב בגמגום ושינוי תחושות בראיה ובשמיעה
ד - כל התשובות לעיל נכונות
סעיף א'
קופסת הגולגולת של המוח משמשת כמגן יעיל אך בנסיבות מסוימות עלולה להפוך למלכודת מוות. הקופסה סגורה מכל עבריה והמקום היחידי שיכול המוח להתרחב או להדחק כלפיו זה החלק התחתון, אל הנקב הגדול שבבסיס הגולגולת, משם יוצאים העצבים לחוט השדרה. בבסיס הגולגולת מצויים המוח הקטן וגזע המוח, כך שלחץ על רקע שטף דם או בצקת יכול לדחוק את המוח לשם. זוהי תופעה של עלייה בלחץ התוך גולגלתי המכונה ICP = Intra cranial Pressure. מדובר בפגיעה בחלקים האחראיים על תפקודים חיוניים כמו קצב לב, לחץ דם ונשימה. הרניה פירושה כניסת רקמה או איבר למקום שאינו שייך לו, תופעה שמאפיינת את התמונה הנוכחית.
שאלה ד
מה מאפיין דקורטיקציה?
א – דורסיפלקציה של הגו ופשיטה (אקסטנציה) של הגפיים
ב - פגיעה במסילות המובילות לגזע המוח
ג – פלקציה של האמות וכפות הידיים ואקסטנציה של גפיים תחתונות
ד – אקסטנציה של אמות ורוטציה חיצונית של כפות הידיים עם אקסטנציה של גפיים תחתונות
decortic480_1
 
סעיף ג'
מצב של דקורטיקציה (פגיעה בקורטקס) מוביל למנח קבוע של כיפוף אמות וכפות ידיים תוך פשיטה של גפיים תחתונות. מצב זה מתייחס לקשישים עם גידולים במוח או לפגיעות טראומטיות ויכול להיות איפסילטרלי (צד אחד) או בילטרלי.
מצב בו חלה פגיעה באזור מעל גזע המוח נקרא דצרברציה (מלשון צרבלום = המוח הקטן). מצב זה מוביל לפשיטת גו וגפיים עליונות ותחתונות כאחד. תופעות אילו מאפיינות מצבים אקסטרה פירמידלים ויכולים להתייחס לגידולים כמו גם לטראומות.
בבדיקת הכרה נראה גם התרחבות אישונים או אישונים לא שווים (בפגיעה חד צדדית נראה אישונים לא שווים) או לא מגיבים לאור. כמו כן הרופא יבדוק רפלקסים, בדיקות דם ובדיקות נוספות.
שאלה ה
מצב של צמח מאפיין:
א – פגיעה קשה בקורטקס
ב – פגיעה קשה בתלמוס
ג – פגיעה קשה בגזע המוח
ד – כל הנ"ל
סעיף א'
פגיעה קשה בקורטקס יכולה להוביל את האדם למצב בו הוא לא בהכרה למשך תקופה ארוכה, כלומר מצב וגטטיבי. במצב זה המטופל לא מודע למצבו אך פעולות אוטונומיות שונות מחזיקות אותו בחיים ובטיפול נכון הוא יכול להחזיק כך חודשים ושנים. אמנם הסיכוי הסטטיסטי הולך ופוחת ככל שמשך הזמן מאיבוד ההכרה נמשך, אך ידועים מקרים של תגובה או התעוררות לאחר שנים.
מצב שונה ואכזרי יותר הוא מצב של נעילה מבפנים = Locked in. זהו מצב בו גידול או נזק נגרם לבסיס הפונטין, אזור במוח האחראי להעברת המסלולים המוטורים מטה, אך לא נפגעים המסלולים המעבירים את המסרים הסנסורים מעלה. האדם מבין את הסובב אותו אך נעול מפנים ללא יכולת להגיב. פגיעה קשה בגזע המוח גורמת בדרך כלל למוות ולא למצבי צמח או נעילה מבפנים.
שאלה ו
מה הסיכוי להופעת פרכוסים בנפגעי מוח?
א – 10% בקרב הנפגעים ללא פגיעת ראש חודרת
ב – 40% בקרב נפגעים עם פגיעת ראש חודרת
ג – 60% בקרב נפגעים לאחר שנה מזמן האירוע
ד – א + ב נכונים
סעיף ד'
פגיעת ראש עלולה להוביל להופעת אפילפסיה. ההתקפים עלולים להופיע גם זמן רב לאחר הפגיעה ומטופלים באותו אופן שמטפלים באפילפסיה על רקע אחר. ב 10% בקרב הנפגעים ללא פגיעת ראש חודרת וב 40% בקרב נפגעים עם פגיעת ראש חודרת תיתכן הופעת אפילפסיה לאורך זמן.

שלב ד' - פיציאליס על רקע Bell´s palsy

התבססו על המאמר הגישה לפציאליס על רקע Bell's palsy למטפלי טווינא ושיאצו מתקדמים וענו על השאלות הבאות:  

שאלה א
אצל מי התופעה של שיתוק על שם בל שכיחה יותר?
א - באנשים שכותבים עם יד שמאל (איטרים).
ב - במבוגרים זכרים ובעיקר בחולי סוכרת.
ג – בנשים שלא היו בהריון (נשים לא הריוניות).
ד - ביוצאי עדות אשכנז.

סעיף ב'
השיתוק על שם בל הוא תופעה שכיחה יחסית המתרחשת בכ- 0.2% מהאוכלוסייה (1 לכל 5000 אנשים). הפגיעה יכולה להתרחש באחד מצדי הפנים (ללא העדפה סטטיסטית לצד מסוים). פגיעה דו-צדדית בו-זמנית נדירה למדי.
הפגיעה יותר שכיחה במבוגרים זכרים אך גם ילדים נפגעים לעתים (ומשתקמים יותר בקלות).
התופעה שכיחה פי ארבעה בחולי סוכרת, ושכיחותה גדולה יותר בשליש האחרון של ההריון ובקרב חולי איידס.
התופעה חוזרת אצל 9-14% מהאנשים בטווח של 10 שנים. יותר מקרים מתרחשים בתקופת האביב והסתיו, בעת חילופי העונות, מה שמתאים לתופעת "הרוח" על פי הרפואה הסינית.
שאלה ב
מה נכון מבחינת הפרוגנוזה של המטופל עם שיתוק על שם בל?
א - כמעט כולם יחלימו תוך שבוע שבועיים
ב - לכמעט כל מי שנפגע ישארו נזקים עצביים לכל החיים
ג - חצי מהמטופלים יחלימו תוך מספר ימים והרוב ישתפר תוך שנה
ד - מי שלא החלים תוך מספר ימים ישאר עם נזקים לתמיד
סעיף ג'
קרוב ל 50% משתקמים ספונטאנית תוך זמן קצר (ימים) ו 35% משתפרים בטווח של שנה. הגישה לשיקום מתייחסת ל- Bell´s palsy כאל טראומה זמנית לעצב הפנים אשר דורשת זמן התאוששות. עוצמת הטראומה מצביעה על תוצאות ההחלמה.
משך שיקום ממוצע נמשך מימים ספורים ועד מספר חודשים. העצב מחדש את עצמו בקצב של 1-2 מילימטר ליום, דבר העלול להמשך לעתים גם חודשים.
שאלה ג
מה נחשב לסיבה הפחות שכיחה (גם אם אפשרית) לשיתוק על שם בל?
א - התפרצות הרפס
ב - וירוס של מחלת הנשיקה
ג - חצבת או אבעבועות רוח
ד - לופוס
סעיף ד'
סיבות אפשריות לשיתוק העצב הפציאלי:
הרפס סימפלקס
מניחים כי וירוס זה מהווה את הגורם השכיח ביותר לשיתוק על שם בל. כשהווירוס מתעורר לפעולה (כלומר מתחיל להתרבות בתאי הגוף), המערכת החיסונית מתגייסת למאבק בו. כתוצאה מכך נוצרת דלקת (הנחשבת לתגובת ריפוי טבעית), אלא שדלקת בעצב גורמת לנפיחות ולכן לדחיסתו כלפי רקמות בסביבה. לחץ זה גורם לשיתוקו.
וירוסים אחרים
הווירוסים CMV או EBV גורמים לתופעות כמו מונונוקלאוזיס (מחלת הנשיקה), אדמת או חצבת (מחלות ילדים) או מחלת האיידס
מחלות פנימיות
קיימות מחלות רבות אחרות אשר ייתכן וגורמות לשיתוק על שם בל, אך התופעה לא שכיחה.
לדוגמא: לופוס (זאבת), שיוגרן, טראומה, גידולים וציסטות, מחלות תיירואיד, סוכרת ועוד. כל המחלות הללו נחשבות לפנימיות סיסטמיות (כלל מערכתיות).
שאלה ד
מהו אינו נחשב לטיפול קונבנציונלי מקובל במצבים של
Bell´s Palsy?
א - טיפול בדלקת ומניעת בצקת סביב העצב
ב - סטרואידים
ג - מנוחה, הסברה
ד - אימון אינטנסיבי של שרירי הפנים לצורך מניעת אטרופיה
סעיף ד'
המטרה הראשונית היא לסלק את הגורם לבעיה. ברוב המקרים הגורם לא מזוהה אך ידוע שדלקת בעצב עלולה להחמיר את הבצקת וכך להחמיר את דחיסתו אל הרקמות בסביבה. לחץ ממושך עלול לפגוע בתקינות העצב ולהוביל לנזקים לא הפיכים. מסיבה זו הטיפול ממוקד בהקלה על הלחץ וצמצום הדלקת טרם חולף חלון ההזדמנויות לטפל בבעיה. הטיפול בבצקת נעשה באמצעות סטרואידים אשר גם ממתנים את התגובה הדלקתית, במידה וקיימת.
כמו כן, מקובל לאפשר לגוף מנוחה בימים הראשונים. המנוחה כוללת גם את מנוחת שרירי הפנים. בניגוד לשאר שרירי הגוף, אשר אי הפעלתם מוביל לאטרופיה (דלדול נפח השריר) כבר מההתחלה, שרירי הפנים אינם ניזוקים כל כך מהר וניתן  לאפשר להם לנוח.
יש להקפיד על היגיינת חלל הפה, ועל שמירת לחות העין במקרה שהעפעף נפגע.
במקרים מסוימים יש לנקוט בפעולות הסברה לסביבה.
אפשר להתחיל בהתעמלות פנים מתונה ביותר והפעלה פסיבית (בפיזיותרפיה, טווינה או עיסוי) כבר מהיום הראשון, אך יש להיזהר מהתעמלות אינטנסיבית מדי, אשר תחזק את השרירים שלא ניזוקו על חשבון אלו שנפגעו.
  
facialis400

אדם עם Bell´s Palsy. בתמונה אנו רואים פציאליס. צד שמאל משותק ולכן החיוך מתאפשר רק לצד ימין. בגלל שאין טונוס שרירים המושך את זווית הפה שמאלה, החיוך סוטה לצד ימין.

שלב ה' - נזקים מאלכוהול

הערה: שיעור זה יורחב במסגרת הדיון על סמים בחטיבת הפסיכיאטריה

שאלה א
אמנזיה של קורסאקוף מאפיינת:
א – אלכוהוליסטים כבדים
ב – פגיעה בזיכרון קצר טווח
ג – פגיעה הקשורה לחסר ויטמין B12
ד – כל התשובות לעיל נכונות

סעיף א'
אלכוהול פוגע בויטמין B1 - התיאמין, ולכן גורם לנזק מוחי. נזק זה יכול להגרם גם לאחר פגיעת ראש חמורה, דום לב, אנצפאליטיס (דלקת המוח) או כל גורם אחר הפוגע באספקת החמצן למוח. בסוג שכחה (אמנזיה) זה המטופל יכול לנהל שיחה חביבה עם אדם אך דקות לאחר שהלך הוא אינו זוכר מי היה ואינו זוכר אפילו שנפגש איתו. זיכרונותיו מוגבלים לתחומים מן העבר בלבד, מה שאומר שגם הוא נתקע בגיל מסוים ובעבר מסוים.
brain_alcohol200
משמאל: מוח של תינוק בריא. מימין: מוח של תינוק שנולד לאם אלכוהוליסטית
שאלה ב
מהי תסמונת ורניקה – קורסקוף?
א – פגיעה בזיכרון ארוך טווח עם מצב בלבולי
ב – מצב הנובע משתייה כרונית של אלכוהול או תת תזונה קשה
ג – מצב המטופל על ידי הזקת תיאמין
ד – כל הנ"ל
סעיף ד'
תסמונת ורניקה – קורסקוף מאופיינת על ידי מצב בלבולי הכולל שטף מילים לא ברור, אמנזיה לטווח הרחוק ותופעות נוירולוגיות כמו הליכה לא יציבה, דיפלופיה (ראיה כפולה), ניסטגמוס (ריצוד עיניים) או נמנום.
תיאמין הוא ויטמין B1 , מתקן את הבלבול באופן כמעט מידי (כלומר את תסמונת ורניקה) אך אינו פותר את האמנזיה מסוג קורסקוף. לכן מקובל לתת לכל אלכוהוליסט המגיע למיון זריקת ויטמין B1 . לפעמים חלק מהתסמינים משתפרים עם הזמן, ובלבד שהאדם הפסיק לשתות אלכוהול.

שלב ו' - סיכום

אז מה למדנו בשיעור זה?
כיצד מזהים חוסר הכרה ומהן הסיבות האפשריות לכך?
 סוגים של שטפי דם שונים במוח: המטומה אפידורלית, סאבדורלית וסאבארכנואידית
 טראומה והנזקים למוח. מה ההבדל בין Concussion ל Contusion ?
 פציאליס על רקע Bell´s Palsy, סיבות, מנגנון וטיפול
 נזקים מאלכוהול למוח

סיום שיעור נוירולוגיה על מצבי חוסר הכרה ופגיעות ראש

חטיבת רפואה מערבית - תמורות

חומר זה מוגש כשירות עי צוות ההדרכה של תמורות    © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.