שיעור זה הינו המשך של השיעור הקודם אשר מפאת אורכו פוצל לשניים. גם כאן אנו דנים בעבודת האורתופד בדגש על בדיקות פיזיקאליות ובדיקות נוספות שהרופא מבצע. השיעור מסכם את עבודת האורתופד מול המטופל אך גם מרחיב לתחומים הנמצאים יותר בשליטת הפיזיותרפיסט. בתום שיעור זה יהיו בידינו מספיק כלים להתמודד עם מכתבים רפואיים ותיאורי מקרה אורתופדיים.

שלב א - בדיקת כוח גס של השריר

בדיקת כוח גס של שריר (כלומר, בדיקת היכולת של השריר לבצע פעולה) מבוצעת על ידי רופאים נוירולוגים, אורתופדים ובעלי מקצוע פרה-רפואי כדוגמת פיזיותרפיסטים. מטפלי שיאצו אינם אמורים לבצע בדיקת שריר למטרות אבחנה אולם הכרת הבדיקה מעניקה כלים חשובים לטיפול.

אז למה חשוב שמטפלי שיאצו ידעו לבצע בדיקת כוח גס של שריר?
* יכולת להעריך מגבלות ופתולוגיות במטופל והפנייה לרופא בעת הצורך
אם המטפל יזהה הבדל משמעותי בין כוח גס של שריר מסוים לשריר המקביל לו בצד השני או שיזהה התדרדרות בכוח הגס של שריר מסוים, נכון יהיה להפנות את המטופל לבדיקת נוירולוג או אורתופד.
* יכולת לאמוד הבדלים בין צד ימין לשמאל
שוני מהותי בין צד ימין לשמאל יכול להצביע על חולשה של שריר מסוים, תופעה שיכולה להתרחש על רקע נזק עצבי או פגיעה ישירה בשריר. זיהוי זה מחייב הפנייה לבדיקה רפואית ובנוסף, מאפשר לנו לבחור בפעולות חיזוק (למשל לחיצות שיאצו ממושכות תוך נשימה אל הנקודה) הצד החלש או פיזור הצד החזק.
* יכולת להעריך התקדמות מטופל
שיפור כוח גס לאחר מספר טיפולים יכול להעיד שהטיפול בכיוון הנכון. כמו כן, כאשר הכוח הגס של שריר מסוים הגיע לרמתו הרצויה אנו יכולים להתמקד בבעיות אחרו שנותרו.
* יכולת לשפר את היענות המטופל לטיפול ולתרגילי הבית שלו

ככל שהמטופל רואה שיפור בכוח הגס הוא עובר חווית הצלחה המעודדת אותו, לא רק להתמיד להגיע לטיפול אלא גם להתמיד בביצוע התרגילים וההנחיות שנמסרו לו על ידי המטפל.

איך נשפיע על צדדים לא מאוזנים של הגוף?
א - ניתן לחזק בשיאצו את הצד החלש. הישארות ממושכת על כל נקודה (משך ארוך מנשימה) תורמת לחיזוק השריר. לעומת זאת, פעולות מהירות וקצביות כמו טווינא יכולות לפזר ולהניע את הצ'י באזור ולכן מתאימות יותר למצבי עודף.
ב - ניתן לזהות את המרידיאן העובר על השריר החלש ולחזקו באמצעות מוקסה ישירות על נקודת האסוציאציה של המרידיאן (מוקסה בחיזוק, למשל על עיתון). לעומת זאת, One finger rotation בטווינא או כוסות רוח על נקודת האסוציאציה של המרידיאן שבעודף יכולים לפזר את הנקודה.

הערה: בעולם הטיפולי של השיאצו, קיימות שיטות שונות להעריך הבדלים בין צד ימין לשמאל, בניהן: השוואת כוח גס בין הצדדים, השוואת טווחי תנועה בין הצדדים, השוואה במתח בין הצדדים על פי שיטת המרידיאנים של מצונאגה או אבחנה לפי שיטת אקבנה. שיטות נוספות כוללות למשל, בדיקת מרידיאנים, בדיקת נקודות אסוציאציה ובדיקת דופק.
שיטת אקבנה לאבחנת ההבדלים האנרגטיים שבין צד ימין לשמאל
אם אנו חושדים בהבדל מהותי בין צד ימין לשמאל של הגוף (דרך השוואת מרידיאנים או בכל דרך אחרת), ניתן לבדוק זאת בצורה פשוטה.
אנו משווים את תגובת נקודות הקצה של המרידיאנים (הנקודות בקצות האצבעות) לחום. נבחר, כדוגמא, הנחיה על השוואה בין שני מרידיאני הריאה.
נחמם עם מקל אקבנה (או מקל קטורת רגיל) את Lu-11 עד שהמטופל אומר שחם לו מידי ונספור כמה שניות עברו. עכשיו נבדוק זאת בדיוק באותה נקודה של היד השניה. יש להקפיד על מרחק דומה מהנקודה ועל סילוק האפר (אחרת זה מתחמם פחות).
נניח שבצד ימין המטופל הגיב לאחר 6 שניות ובצד שמאל, לאחר 9 שניות. זהו הבדל משמעותי (הבדל של שניה אחת מקורו, לרוב, בטעות). זה אומר שאו שבצד ימין יש עודף או שבשמאל יש חסר. את ההחלטה על כך ניתן להשלים באמצעות בדיקת המרידיאנים או נקודות אסוציאציה והתראה.
ואיך מטפלים? אם צד ימין בעודף נפזר את נקודת האסוציאציה על הגב, כלומר UB-13, עם טווינא, כוסות רוח או מחט. במקביל נחזק את הנקודה שבצד שמאל באמצעות מוקסה ושיאצו. אחרי מספר טיפולים יש להשוות שוב באמצעות אותה בדיקה ולבחון שינויים.
טיפול טוב נוסף לבעיות חסר איזון בין צד ימין לשמאל הוא טיפול בטן. בבטן יש לנו את רוב האיברים הפנימיים בהם נפגשים המרידיאנים מצד ימין עם אילו שמשמאל, כך שהנעת הצ'י יעילה שם במיוחד.
הערה: אין צורך לבדוק את כל הנקודות (לוקח הרבה זמן) אלא רק את המרידיאנים החשודים בחוסר איזון.
לא לשכוח לתעד בתיק המטופל!
שאלה א
האם יכול להיות למטופל טווח תנועה מקוצר בעוד שהכוח הגס שלו חלש מאוד?
א - לא סביר שכן טווח תנועה מקוצר מצביע על עודף בעוד שכוח גס מוחלש מצביע על חסר
ב - ברפואה יכול להיות כל דבר גם אם זה לא הכי שכיח
ג - אילו שתי בעיות שאינן קשורות זו לזו ולכן יכולות להתקיים ביחד
ד - טווח תנועה מקוצר דווקא יכול להתקשר לכוח גס מוחלש במקרים רבים
סעיף ד'
כאשר טווח התנועה מקוצר האדם מצמצם את פעילות השרירים של אותו מפרק ולכן אילו נחלשים עם הזמן. אנו מכירים דוגמאות רבות מעולם הנוירולוגיה והאורתופדיה, למשל בפרקינסון או לאחר אירוע מוחי המטופל נמנע משימוש בגפה הפגועה. כתוצאה מכך טווחי התנועה של המפרק מתקצרים והכוח הגס הולך ונחלש.
תופעה זו מוסברת היטב ברפואה הסינית. חסר זרימת צ'י ודם לאזור הגפה, למשל, גורם להחלשת השרירים באזור ובמקביל, פוגע בלחלוח והזנת גידים ורצועות, מה שמוביל לקונטרקטורות, כלומר לקיצורי גידים.
שאלה ב
הציעו טיפול לאדם שבועט בכדור בעוצמה עם רגל ימין אך מתקשה לעשות זאת עם רגל שמאל. בהצעה פרטו את תהליך הבדיקה, מה נשלול ומה נציע לאותו אדם.
בדיקות
- ראשית, עלינו לוודא אם הבעיה נובעת מכוח גס מוחלש של שרירי רגל שמאל ולא מבעיית קואורדינציה. לכן נבצע בדיקת כוח גס לשתי הרגליים ונשווה בניהן.
- בעיטה מתקשרת לשרירים הקדמיים של הרגל העוברים במסלול מרידיאן הקיבה. לכן, נבדוק אם מרידיאן הקיבה בחוסר בצד החלש (או בעודף בצד החזק).
- את הבדיקה המשלימה נבצע על ידי הנחת הרגל במנח St של מצונגה. ניתן גם לבדוק בבדיקת בטן אם מרידיאן הקיבה נמצא בחסר. כמו כן, התשאול יכול להראות לנו אם קיימות הפרעות במרידיאן הקיבה (אך לרוב מדובר בבעיה של מרידיאן ולא של איבר פנימי ולכן לא תמיד נמצא קשר בניהם).
- אפשר גם לבדוק נקודות אסוציאציה או נקודות אזהרה (למי שמכיר) ולראות אם הן בחסר או לא.
טיפולים והנחיות
- אפשר ללחוץ זמן ממושך על הרגל שבחוסר כדי לחזק אותה. מובן שהטיפול יקיף את כל הגוף אך ההתמקדות תהיה ברגל שמאל.
- אפשר להניח את הרגל במנח על פי מצונאגה ולבצע שיאצו עמוק ואיטי תוך שילוב נשימות.
- אפשר לבצע עיסוי תאילנדי בקצב איטי. בשלבי המתיחות ניתן לבקש מהמטופל להפעיל התנגדות כדי לחזק את השריר.
- במידה ונאתר חסר משולב בקור ניתן לחזק את המרידיאן ואת נקודת האסוציאציה שלו על הגב באמצעות מוקסה.
- נמליץ למטופל על תרגילים שיכולים לחזק רגל זו. אילו יכולים להיות תרגילים שהומלצו על ידי הפיזיותרפיסט (במקרה זה נבקש מהמטופל להראות לנו את התרגילים ואנו נקפיד איתו שיקיים אותם בין מפגש למפגש אצל הפיזיותרפיסט).
הערה: בשנה הבאה, במסגרת לימודי טווינא מתקדמים, אנו מקבלים כלים חשובים לטיפול בבעיות נוירולוגיות.

שלב ב - תרגול בדיקת כוח גס של שריר

בבדיקה פיזיקאלית ניתן לבדוק ולאמוד את רמת הכוח גס של השריר על פי הדירוג הבא:
0= ללא תנועת שריר כלל (שיתוק מלא).
1 = רמז להתכווצות. שריר מסוגל לנוע בכיוון כוח המשיכה.
2 = כוח חלש. שריר עובד כנגד כוח המשיכה אך לא כנגד התנגדות.
3 = שריר יכול לנוע כנגד התנגדות חלשה ביותר.
4 = הזזת גפה חלקית כנגד כוח המשיכה כנגד התנגדות מתונה.
5 = הזזה נורמאלית. כוח גס תקין.

הערה: כפי שניתן להבין, הבדיקה אינה מהימנה כל כך ולעתים, מטפלים שונים יעריכו את כוח השריר בסטיות קטנות מעל או מתחת לניקוד שנבחר. עם זאת, זוהי בדיקה מספיק טובה להערכה כללית של מצב השריר, במיוחד אם ניתן להשוות לצד השני (של הגפה, למשל).

ישנם רופאים אשר פותרים בעיית ההתלבטות בין שתי דרגות כוח גס על ידי כך שהם נותנים ניקוד ביניים. אם למשל הם מתרשמים שהשריר יכול לנוע כנגד התנגדות, אך זו לא חלשה במיוחד, הם מעריכים את תוצאת הבדיקה בין רמה 3 לרמה 4. במקרה זה הם ינקדו את כוח השריר כ 3+ או כ 4- .

הדרכה:

נניח שאנו בודקים את הכוח הגס של הבייספס. לבייספס פעולה של פלקציה של האמה. אנו מבקשים מהנבדק לישר את האמה שלו (מנח אקסטנציה) ולבצע פלקציה (כיפוף) ככל שיוכל.
- אם המטופל אינו מסוגל לעשות זאת בכלל - רמה 0/5 (אפס מתוך חמש)
- אם המטופל מצליח להניע מעט את השריר אך אינו מצליח לכופף את האמה - רמה 1/5
- אם הוא מצליח לכופף את האמה בעצמו אך לא כשמתנגדים אליו - רמה 2/5
- אם הוא מצליח לכופף את האמה תוך התנגדות מלאה של המטפל - רמה 5/5 (חמש מתוך חמש)

- את רמה 3 ורמה 4 יש להעריך באופן הבא: מול התנגדות ממש חלשה זו תהיה רמה 3/5  ומול התנגדות מתונה זו תהיה רמה 4/5.

צריך גם להפעיל פרופורציות והיגיון. זוהי לא תחרות כיפוף מרפקים! על המטפל להפעיל כוח פרופורציונלי לכוחו של הנבדק. כאמור, השוואה בין הגפיים תאפשר לנו לדעת אם כוח גס של צד אחד שונה משמעותית מהשני.

משימה א

היעזר בתמונה ובהוראות לעיל ובחן את הכוח הגס של אדם אחר (יכול להיות קרוב משפחה או עמית לקורס וכו').
שימו לב: לרוב משתתפי קורס השיאצו צריך להיות כוח גס תקין (כלומר 5), גם אם הם אינם חזקים במיוחד. אנו לא עושים כאן תחרות כפיפת מרפקים...

בדיקת כוח גס של שרירי המרפק:

א - biceps. ב - brachioradialis. ג - triceps.   ד - supinator.

משימה ב

היעזרו במצגת: פרקים באורתופדיה לשיאצו שנה ג' חלק ב ובחרו שלושה שרירים מאזורים שונים בגוף. בדקו את כוח השריר שלהם בצד ימין ובצד שמאל. מלאו את הטבלה הבאה והגישו למרכז/ת הקורס.
שם השריר
הערכת כוח גס מצד ימין
הערכת כוח גס מצד שמאל

שלב ג - בדיקה באמצעות מישוש

מישוש הוא שלב חשוב בבדיקת האורתופד. באמצעות שלב זה ניתן להבחין בנפיחות, איזורי רגישות, שינוי מבנה (דפורמציות), דלדול שרירים ועוד.

שאלה א
לפניך שתי תמונות המצביעות על שלבים שונים במחלת הראומטואיד ארתריטיס (מחלה אוטואימונית שפוגעת במפרקים).

התמונות מאפיינות מצב של מטופלת הסובלת מכאב, נוקשות בוקר (כלומר המפרק יותר נוקשה אחרי שנת הלילה), עייפות ונפיחות וחום באזור המפרקים.

היעזרו בביאורי המושגים שלפניכם ושבצו את התיאורים המופיעים בטור השמאלי של הטבלה במקום הרלבנטי לכל תמונה.

ביאורי מושגים (מושגים אילו מוכרים לכם מהלימודים בתמורות אך לנוחותכם, הם מוזכרים כאן פעם נוספת):

PIP - Proximal Interphalangeal Joints, כלומר המפרקים הקרובים שבין פלאנגות האצבעות.
DIP - Distal Interphalangeal Joints, כלומר המפרקים הרחוקים שבין פלאנגות האצבעות.
MCP - Metacarpophalangeal Joints, כלומר המפרקים שבין האצבעות לעצמות המטטרסליות של כף היד.
שימו לב שלכל אצבע שלושה מפרקים (למעט האגודל שיש לו שניים): יש מפרק דיסטאלי (אל הפלאנג של הציפורן), מפרק אמצעי ומפרק המחבר את הפלקנג הפרוקסימלי אל כף היד.
אטרופיה - דלדול שריר
Thenar eminence - "הגבעה" שנוצרת כאשר מקרבים את האגודל אל האצבע המורה. זהו אזור LI-4.
Abductor pollicis brevis - השריר המקרב את האגודל אל האצבע המורה.

Opponens pollicis - השריר המקרב את האגודל אל הזרת.

 
נושא
תמונה א (משמאל)
תמונה ב (מימין)
מפתח מושגים
משך המחלה
שלבים ראשונים.
שלבים מתקדמים.
נפיחות באצבעות
מראה מטעה של נפיחות בגלל השינויים במבנה העצם.
נפיחות באצבעות, בעיקר ב - PIP.
אין רקמות רכות ונפוחות.
תחושה של רקמות רכות.
מצב כף היד (האזור המטטרסלי)
עדיין ללא שינויים מבניים.
דפורמציות.
פריקת אצבעות במפרקי MCP.
כיוון האצבעות יחסית לכף היד
סטייה אולנרית של האצבעות.
ישר ותקין.
תחושת המגע בקצות העצמות המטקרפליות
קצוות העצמות המטקרפליות מרגישות כמו בליטות גרמיות.
רגיל עד נפיחות.
נפח השרירים
תקין.
אטרופיה (דלדול) ה Thenar eminence.
 
נושא
תמונה א (משמאל)
תמונה ב (מימין)
משך המחלה
שלבים ראשונים
שלבים מתקדמים
נפיחות באצבעות
נפיחות באצבעות, בעיקר במפרקים האינטרפלקג'יאליים PIP.
תחושה של רקמות רכות.
מראה מטעה של נפיחות בגלל השינויים במבנה העצם. אין רקמות רכות ונפוחות.
מצב כף היד (האזור המטטרסלי)
עדיין ללא שינויים מבניים
דפורמציות
פריקת אצבעות במפרקי MCP
כיוון האצבעות יחסית לכף היד
ישר ותקין
סטייה אולנרית של האצבעות
תחושת המגע בקצות העצמות המטקרפליות
רגיל עד נפיחות
קצוות העצמות המטקרפליות מרגישות כמו בליטות גרמיות.
נפח השרירים
תקין
אטרופיה (דלדול) ה Thenar eminence (אזור LI-4 ): פגיעה בשרירים של Abductor pollicis brevis   ו-   Opponens pollicis.
 
איך מבדילים בין כאב ראומטי לבין כאב של דלקת בגיד (טנדיניטיס)?
בבעיה על רקע של דלקת בגיד או בשריר אין החמרה בכאב בזמן של תנועה פסיבית (כלומר, כשמטפל מניע את המפרק). במצב ראומטי, כל תנועה, פסיבית כאקטיבית, תחמיר את הכאב.
המטפל מניע את המפרק כאשר המטופל פסיבי (לא עושה כלום). אם אין בשלב זה כאב, אך הכאב מופיע כאשר הוא מתבקש להניע את המפרק בעצמו או מול הפעלת התנגדות של המטפל, אנו מסיקים שמדובר בדלקת בשרירים או בגידים.
אם קיים כאב כל הזמן ובכל פעולה, אנו מסיקים שמדובר בכאב על רקע מחלה דלקתית במפרק עצמו.

הערה להעשרה (למי שלמד את הנושא):
ראומטואיד ארתריטיס מתחיל לפגוע ב PIP ובשלב מאוחר יותר חל דלדול ודפורמציות.

אוסטראוארתריטיס מתחיל לפגוע ב DIP . בשלב מאוחר יותר מופיעות דפורמציות ונודולות.

העשרה: בשקפים 8-10 של המצגת הנלוות לשיעור זה תוכלו לראות בדיקת כף רגל.

שאלה ב
מה מתייחס לבדיקה במגע?

א - טמפרטורה
ב - רגישות
ג - תחושת רטט
ד - כל הנ"ל
סעיף ד'
למה עוד הרופא יתייחס בבדיקה למגע? לכאב, לתחושת טמפרטורה, למגע עדין ולתחושת ויברציה (רטט). פגיעה בכל אחד מגורמים הללו מצביעה על בעיה בעצב, כלי דם או על הקרנה של כאב מאזור מרוחק יותר.
הערה: בראיה סינית, כל כאב הוא סוג של סטגנציה אך זו יכולה להיגרם מסיבות רבות ומגוונות.

שלב ד - בדיקת רפלקסים ומצבי הליכה

הערה: חלקים משלב זה של השיעור נועדו להעשרה ואינם כלולים בחומר הנלמד. תלמידי השיאצו יכולים (אם הם רוצים) לדלג עליהם.
רפלקס, או החזר בעברית, הוא פעולה עצבית מהירה המתרחשת בתגובה לגירוי מסוים ללא החלטה מודעת. קיימים רפלקסים מולדים ורפלקסים נרכשים.

שאלה א
מה אינו נחשב לרפלקס?
א - תגובת מציצה של תינוק כאשר מקרבים אליו פטמה או בקבוק
ב - תגובת היסוס לכניסה לבריכה עם מים קרים במיוחד
ג - תגובת רתע כאשר אנו נדקרים בקוץ
ד - תגובת לחיצה על בלם המכונית כאשר אנו רואים כלב מתפרץ אל הכביש

סעיף ב'
כאמור, רפלקס היא פעולה לא מודעת. ישנם רפלקסים מולדים. למשל היכולת של תינוק להגיב במציצה כאשר מקרבים אליו מקור מזון (ולמעשה גם כל דבר אחר), או אחיזת חפץ (או אצבע מושטת) על ידי סגירת האגרוף סביב אותו חפץ. רפלקסים מולדים אילו מלווים אותנו מספר חודשים ואז חולפים ונעלמים.
רפלקסים מולדים שנשארים איתנו הם רפלקסים הגנתיים שונים. למשל עצימת עיניים כאשר מופנה אלינו אגרוף (מגן על העיניים) או רתיעה ממגע עם משהו חם או חד במיוחד. גם כאן הפעולה אוטומטית משום שקודם אנו נרתעים ורק אחר כך חושבים: "אופס, זה היה מה זה דוקר / חם...".
ישנם רפלקסים נרכשים כמו התאפקות ממתן צרכים (הרפלקס המולד הוא זה שמאפשר לנו להטיל שתן וצואה בלי לחשוב פעמיים). רפלקס נרכש חשוב אחר הוא בלימה של רכב כאשר אנו רואים גורם שחוצה את דרכנו. גם כאן אנו בולמים בלי לחשוב פעמיים ורק אחרי שהרגל לחצה על דוושת המעצור, חולפת במוחנו מחשבה על כך שאיזה מזל שבלמנו בזמן.
שאלה ב
נגענו במגהץ חם והרחקנו את היד במהירות. היעזרו בתמונה להלן וסדרו את סדר הפעולות ברפלקס ההרחקה.

היד נגעה במגהץ > המוח פרש את החום ככאב והסביר מה קרה > עלתה תובנה איך להתמודד עם הבעיה (למשל לנתק את המגהץ או לשטוף את היד במים קרים) > הודעה מקבילה נשלחה בקצב מעט איטי יותר מעמוד השדרה אל המוח > התקבלה תחושת חום שעברה דרך עצבי התחושה אל חוט השדרה > הודעה מידית נשלחה דרך עצבי התנועה אל היד > ההודעה גרמה ליד להירתע.

orto_reflex250
היד נגעה במגהץ > התקבלה תחושת חום שעברה דרך עצבי התחושה אל חוט השדרה > הודעה מידית נשלחה דרך עצבי התנועה אל היד > ההודעה גרמה ליד להירתע > הודעה מקבילה נשלחה בקצב מעט איטי יותר מעמוד השדרה אל המוח > המוח פרש את החום ככאב והסביר מה קרה > עלתה תובנה איך להתמודד עם הבעיה (למשל לנתק את המגהץ או לשטוף את היד במים קרים).
רופאים (בעיקר אורתופדים ונוירולוגים) נוהגים לבדוק רפלקסים של גידים. רפלקסים אילו מאפשרים לרופא לבדוק את תקינות העצבים המובילים אל ומחוט השדרה (אך אין להם קשר לעצבים המובילים אל המוח המרכזי).
למשל הרפלקס של גיד הפטלה (החזר פיקת הברך): הנוירון הסנסורי (תחושתי) מעביר מסר של תגובה  (בצורה חשמלית) לעמוד השדרה.  עם קבלת המסר, נוירון מוטורי שולח הודעה לשריר להתכווץ או להירתע.
רק בשלב השני עולה דרך עצב אחר המסר של הפעולה שנעשתה ומגיע אל המוח לצורך תהליך ההבנה.
(כלומר, קודם מרתיעים את היד ממקור חום ורק אח"כ חושבים - "אופס- זה היה חם").

רפלקסים הם תגובות "נחותות" שמאפיינות את כל בעלי החיים. היכולת לשלוט על הרפלקס נמצאת במרכזים "עליונים" של המוח (אזורי החשיבה). לכן, כתינוקות אנו מפרישים צואה ושתן ללא שליטה עד שמנגנונים מתוחכמים מאפשרים לנו שליטה על סוגרים מסיבות של נוחות ונסיבות חברתיות (התאפקות). פגיעה במרכזים העליונים מסירה את הבקרה על רפלקסים שונים ולכן הם מתעוררים.

מכאן שבפגיעה במרכזים עליונים הרפלקסים יהיו יותר ערניים (היפררפלקסיה) כי אין עליהם בקרה, בעוד שבפגיעה במרכזי מוח תחתונים (פעולות אוטונומיות) הרפלקסים יפגעו (היפורפלקסיה).

העשרה
מיועד לקריאה לתלמידי המסלול המשולב לרפואה סינית, אך אין צורך לזכור מידע זה! ניתן לעבור ישירות לשאלה ג.

סוג הרפלקס המופק
שורשי העצבים הנחוצים
השריר המוביל את הרפלקס
גיד אכילס
S1
גסטרוקנמיוס
רצועת הפטלה
L2 , L3 , L4
קוואדריצפס
בייספס
C5 , C6
בייספס
טריספס
C7 , C8
טריספס
הערה: העצב C8 הוא למעשה העצב שיורד מתחת לחוליה C7  (אין שמונה חוליות צוואריות אך יש שמונה עצבים צוואריים).

שימו לב: גם טבלה זו (עד שאלה ג) נועדה להעשרה בלבד!

LMN = Lower Motor Neurons
פגיעה במרכזים תחתונים -
אוטונומיים (לא רצוניים)
UMNUpper Motor Neurons
פגיעה במרכזים עליונים -
חשיבה והפעלת רצונות
פגיעה בעיקרבתאי הקרן הקדמית של עמוד השדרה
פגיעה בעיקרבמרכזים מוטוריים של המוח
חולשה אסימטרית של הגוף
בעיות בליעה ודיבור על רקע חולשת שרירי פנים
אטרופיה (דלדול שרירים), טונוס ירוד
אטרופיה, טונוס (מתח שריר) מוגבר
היפו-רפלקסיה
היפר-רפלקסיה
רעידות ועוויתות על רקע פעילות לא רצונית של עצבים שלא נפגעו.
איבוד רפלקסים של הבטן, בבינסקי.

מצבי הליכה פתולוגים -
Gait disorder
Gait = צורת הליכה. אורתופד או נוירולוג בוחנים את צורת ההליכה של המטופל. זו יכולה להצביע על שיתוק מסיבות שונות או על מצבי חולי שונים.


שאלה ג
לפניך תיאור הליכה במצבים שונים. התאימו את שם המחלה לכל מצב.

a - המטופל גורר רגל אחת. שימו לב גם למנח היד המשותקת שבאותו צד.
b - המטופל זורק את הרגל שלו לפנים כדי שכף הרגל תנחת ישר על הרצפה.
c - המטופל הולך על בסיס רחב ומבטו כל הזמן אל הרצפה
d - המטופל הולך על בסיס רחב וידיו אינן בקואורדינציה עם הרגליים
e - המטופל מתחיל את צעדיו בהיסוס ובהדרגה מגביר מהירות

ואילו הן המחלות אשר יש להתאים לכל מצב (אות):
פרקינסון, אירוע מוחי, פגיעה עצבית בטיביאליס אנטריור, הליכה על בסיס רחב בגלל פגיעה במוח הקטן, הליכה על בסיס רחב בגלל פגיעה עצבית בתחושת המרחב.

orto_walking500
הערה: תלמידי שיאצו צריכים ללמוד רק את סעיף a+b . תלמידי הרפואה הסינית צריכים להכיר את כל המצבים.
a  - Hemiplegic - המי = חצי. פלגיה = שיתוק. זהו שיתוק של חצי גוף המאפיין סימני צד באירוע מוחי: CVA .
b  - Unilateral food drop - שמיטת רגל. מצג בו נפגע העצבוב לשריר הטיביאליס אנטריור (השריר של מסלול ה St בשוק) ולכן הרגל נשמטת. כדי להצליח ללכת בכל זאת (באופן שאצבעות הרגל לא תיפולנה קודם), יש להניף את כל השוק קדימה כך שכף הרגל (וקודם העקב) תנחת ישר על הרצפה. תופעה זו נקשרת לפגיעה בעצבי עמוד השדרה (כמו בפריצת דיסק) או לפגיעה מקומית בעצב (נוירופתיה).
c  - Sensory ataxia - אטקסיה סנסורית. אטקסיה = הליכה על בסיס רחב. הפגיעה היא פרופיוצפטית, כלומר לאדם אין תחושה איפה כף הרגל שלו נמצאת במרחב. התוצאה מזכירה ירידה בחושך במדרגות. הרגל נוחתת בלי לדעת מה המרחק שלה מהקרקע. כדי לרכוש יציבות, המטופל הולך על בסיס רחב ומביט כל הזמן היכן הרגל שלו תנחת.
d  - Cerebellar ataxia - אטקסיה של המוח הקטן. המוח הקטן שולט על קואורדינציה. פגיעה במוח הקטן עלולה להוביל להליכה על בסיס רחב. תופעה זו יכולה להיות מולדת. שימו לב שעד שהתינוקות מפתחים את המוח הקטן שהם הם הולכים באטקסיה. ברגע שחלק זה של המוח הגיע לבשלות הם מסוגלים ללכת בצורה רגילה.
e  - Parkinson - אנשים עם פרקינסון מתקשים בהתחלת הליכה ובהתחלת בלימה. לכן ההליכה שלהם בתחילה מהוססת עם צעדים קטנים. אחרי כן, הצעדים גדלים ונעשים מהירים יותר כדי למנוע נפילה. הבעיה היא שתופעה זו מתרחשת גם בעת עצירה, כך שלוקח להם זמן לעצור יותר זמן מהממוצע, דבר העלול להיסב תאונות.

שלב ה - הערכת כאב על ידי הרופא

שאלה א
היעזרו במפתח המילים והשלימו את המילים החסרות:
מרכזית, מקומית, דיסטאלית, צווארית, מותנית, דיסקופתיות, חסימת כלי דם.

כאב יכול לנבוע מבעיה מקומית, דיסטאלית או מרכזית.
בעיה ___________  מתקשרת לרוב לטראומה, אך יכולה לנבוע גם מ _______________, הילכדות עצב ועוד.
בעיה ______________ מתקשרת לרוב ל_____________ כאשר בעיה _____________ מקרינה ליד ובעיה ____________ מקרינה לרגל.
בעיה ______________  מתקשרת לנזקים מוחיים במרכזי הכאב או לכאבים על רקע פסיכוגני (נפשי).
כאב יכול לנבוע מבעיה מקומית, דיסטאלית או מרכזית.
בעיה מקומית מתקשרת לרוב לטראומה, אך יכולה לנבוע גם מחסימת כלי דם, הילכדות עצב ועוד.
בעיה דיסטאלית מתקשרת לרוב לדיסקופתיות (מחלות דיסק) כאשר בעיה צווארית מקרינה ליד ובעיה מותנית מקרינה לרגל.
בעיה מרכזית מתקשרת לנזקים מוחיים במרכזי הכאב או לכאבים על רקע פסיכוגני (נפשי).
בראייה סינית - בעיות מרכזיות הן הקשות לטיפול, בעיקר אם המקור אורגאני (הכוונה במושג זה לבעיה שמתבטאת בשינויים אנטומיים, להבדיל ממקור פיזיולוגי שאותו אי אפשר לראות ממש).
בכל מקרה של כאב, מומלץ לאתר נקודות רפלקס לאורך המרידיאן הבעייתי.
שאלה ב
לפניך טבלה עם מפתח מושגים (בעמודה השמאלית) המתאימים למאפיינים שונים של כאבים כרוניים ואקוטיים. שבצו את המאפיינים במקום המתאים בטבלה.
מאפיינים
כאב אקוטי
כאב כרוני
מפתח מושגים
 משך
 
שבועות עד שנים, חוזר על עצמו,  מספר רגעים עד ימים
 מאפייני כאב
צפוי, סטטי, עצמה חריפה, משתנה בעוצמתו,  מגיע במפתיע
 תגובת גוף
סטרס - עליית אדרנלין
התכווצות אישונים,
סטרס - שמירת קורטיזול גבוה. אובדן משקל, עצירות,
הזעה, הפרעות שינה, פלפיטציות וטכיקרדיה, אובדן ליבידו, עליית ל.ד
 תגובה נפשית
דיכאון, חרדה
 היבט סיני
עודף יאנג, סטגנציה פתאומית לרוב של דם, פגיעה בדם וביין
סטגנציה של צ'י, סטגנציה של ליחה, חסר דם

תשובה לשאלה ב

מאפיינים
כאב אקוטי
כאב כרוני
 משך
 מספר רגעים עד ימים
שבועות עד שנים, חוזר על עצמו
 מאפייני כאב
עצמה חריפה, מגיע במפתיע
צפוי, סטטי, משתנה בעוצמתו
 תגובת גוף
סטרס - עליית אדרנאלין.
הזעה, פלפיטציות וטכיקרדיה, התכווצות אישונים, עליית ל.ד
סטרס - שמירת קורטיזול גבוה.
הפרעות שינה, אובדן ליבידו, אובדן משקל, עצירות
 תגובה נפשית
חרדה
דיכאון
 היבט סיני
עודף יאנג, סטגנציה פתאומית לרוב של דם, פגיעה בדם וביין
סטגנציה של צ'י, סטגנציה של ליחה, חסר דם
שאלה ג
איזו הגדרה לגבי כאב אינה נכונה?
א - כאב נוירופתי הוא כאב ממקור עצבי פריפרי, כלומר של עצב שאינו יוצא ישירות מהמוח או חוט השדרה.
ב - כאב פסיכוגני הוא כאב נפשי, כלומר כאב שלא נמצאו לו סיבות אורגניות או פיזיולוגיות
ג - כאב תלמי הוא כאב שמקורו מהתלמוס שבמוח. איזור זה מעביר תחושות מהגוף ולכן, אם הוא נפגע, תתכן תחושת כאב עזה למרות שבאיבר הכואב לא תהיה שום בעיה.
ד - כאב פנטום הוא כאב כרוני הנובע מפריצת דיסק. בכאב זה משתתקות הגפיים התחתונות וחלה אי שליטה על סוגרים (צואה ושתן)
סעיף ד'
קיימים סוגי כאב שונים. למשל כאב אקוטי או כרוני. ניתן לאפיין כאב לפי מקורו:
כאב נוירופתי הוא כאב ממקור עצבי פריפרי, כלומר של עצב שאינו יוצא ישירות מהמוח או חוט השדרה. למשל בסוכרת נפגעים עצבים בקצות הרגליים וגורמים לכאב.
כאב פסיכוגני הוא כאב ממקור נפשי, כלומר כאב שלא נמצאו לו סיבות אורגניות או פיזיולוגיות. אנשים בדיכאון יכולים להרגיש כאבים שאין להם מקור רפואי ברור. עם זאת, תמיד חובה לשלול כל אפשרות אחרת לכאב לפני שמחליטים שהמקור נפשי.
כאב תלמי הוא כאב שמקורו מהתלמוס שבמוח. איזור זה מעביר תחושות מהגוף ולכן, אם הוא נפגע, תתכן תחושת כאב עזה למרות שבאיבר הכואב לא תהיה שום בעיה.
כאב פנטום הוא כאב שמרגישים לאחר קטיעת גפה. האדם חש כאב משמעותי בגפה שלמעשה כבר לא קיימת. היום יודעים שהבעיה לא נפשית ויש לה טיפולים יעילים.
הערה: קיימת תופעה הנובעת מפריצת דיסק ולחץ על חוליות גב תחתונות. התופעה מתבטאת בכאב אקוטי ועז המלווה בשיתוק הגפיים התחתונות ובאי שליטה על סוגרים (צואה ושתן). לתופעה זו קוראים Cauda Equina (תסמונת זנב הסוס).

שלב ו - הבדיקה הפיזיקאלית

אמנם כל רופא עושה בדיקה ממוקדת על התחום שלו, אבל עדיין, גם לאורתופד חשוב לבצע בדיקה כללית ויסודית כדי לוודא שלא הוחמצה שום אבחנה. למשל, אורתופד ממשש את אזור ראש הירך אך מבחין בגוש באזור קשריות הלימפה שבמפשעה. כדי לברר במה מדובר הרופא יבחן גם קשריות לימפה באזורים אחרים בגוף (שיכולים להעיד על זיהום או על סרטן בדרכי הלימפה, למשל).

עם זאת, רוב הרופאים האורתופדים יתמקדו בבעיה שבגללה המטופל הגיע ולא יעברו על הבדיקה השגרתית הכללית.

כדי להכיר באופן כללי את צורת הבדיקה הפיזיקאלית הכללית נעבור לתרגיל הבא:

שאלה
לפניך תיאור סטנדרטי של בדיקה פיזיקאלית שבוצעה על ידי רופא (לא בהכרח אורתופד). הצמידו את האזורים המתאימים לכל בדיקה:
מצב כללי, סימנים חיוניים, עיניים, ריאות, בטן, נוירולוגיה, גפיים, פה ולוע, ראש צוואר, קשרי לימפה, לב, שדיים, דפקים.

שימו לב שהאיברים כאן אינם מסודרים לפי סדר הבדיקה אך הפירוט כן.
_____________ [ דופק, לחץ דם, חום ]
_____________ [ משביע רצון, ללא כח"ץ (כיחלון, חיוורון או צהבת) או נשמת (נשימת יתר או בעיה בנשימה), בהכרה מלאה, נראה סובל ]
_____________ [ ורידי צוואר לא גדושים. תירואיד נמוש תקין. אין גושים ]
_____________ [ אישונים ותנועות גלגלי העיניים תקינים. אודם קל בלחמיות ]
_____________ [ אין עדות לאודם או מושבות חיידקים. ב.מ.פ. (בלי ממצאים פתולוגיים) ]
_____________ [ לא נמושו בכל התחנות ]
_____________ [ לא נמושו גושים, יתר הבדיקה ב.מ.פ ]
_____________ [ כניסת אוויר טובה סימטרית, קרפיטציות בבסיסים ]
_____________ [ הולם הלב נמוש במקומו, ללא הרמה או רטט. קולות תקינים וסדירים ללא אוושות ]
_____________ [ רכה, כבד וטחול לא נמושו, אין סימני גירוי צפקי ]
_____________ [ הגבלה בתנועה ורגישות במגע באזור ברך ימין, ללא אודם, נפיחות, רגישות או שינויים ניוונים בקצות מפרקי כפות הידיים ]
_____________ [ נמושו בכל התחנות ]
_____________ [ כוח גס שמור דו צדדית, רפלקסים תקינים ]
לכל רופא יש את הסדר שלו לבדיקה גופנית, אך רוב הרופאים בוחרים להתחיל מלמעלה, כלומר מהראש ולהמשיך אל הרגליים כדי לא לשכוח שום איבר בדרך. בדיקות מורכבות או כואבות מקובל לדחות לסוף. ישנם רופאים שמעדיפים להתחיל בבדיקה ישר באיבר הבעייתי ולהשלים את הפרטים שחסרים לפי הצורך והנסיבות.
סימנים חיוניים: [ דופק, לחץ דם, חום ]
מצב כללי:        [ משביע רצון, ללא כח"ץ (כיחלון, חיוורון או צהבת) או נשמת (נשימת יתר או בעיה בנשימה), בהכרה מלאה, נראה סובל ]
ראש צוואר:      [ ורידי צוואר לא גדושים. תירואיד נמוש תקין. אין גושים ]
עיניים:             [ אישונים ותנועות גלגלי העיניים תקינים. אודם קל בלחמיות ]
פה ולוע:          [ אין עדות לאודם או מושבות חיידקים. ב.מ.פ. ]
קשרי לימפה:   [ לא נמושו בכל התחנות ]
שדיים:            [ לא נמושו גושים, יתר הבדיקה ב.מ.פ. ]
ריאות:            [ כניסת אוויר טובה סימטרית, קרפיטציות בבסיסים ]
לב:                 [ הולם הלב נמוש במקומו, ללא הרמה או רטט. קולות תקינים וסדירים ללא אוושות ]
בטן:               [ רכה, כבד וטחול לא נמושו, אין סימני גירוי צפקי ]
גפיים:             [ הגבלה בתנועה ורגישות במגע באזור ברך ימין, ללא אודם או נפיחות, רגישות או שינויים ניוונים בקצות מפרקי כפות הידיים ]
דפקים:           [ נמושו בכל התחנות ]
נוירולוגיה:       [ כוח גס שמור דו צדדית, רפלקסים תקינים ]

שלב ז - בדיקות עזר והדמיה

הערה חשובה: פרק זה הינו חזרה והעמקה עבור תלמידים בוגרי שנה ב בשיאצו בתמורות ובמיוחד עבור תלמידים שלמדו את השיעור: פיזיקה רפואית ובדיקות הדמיה במסגרת לימודי הרפואה המערבית. עם זאת, כדאי לבצע חזרה זו משום שחלק מהשאלות שונו, מה שיהווה תרגול נוסף.

ישנן בדיקות עזר חשובות בהן האורתופד מסתייע כדי לבדוק מה קרה למטופל. רנטגן יסייע לדעת האם מדובר בשבר או בסתם חבלה כהה אבל כדי לבדוק אם יש פריצת דיסק, CT   יועיל יותר. אם הרופא חושד בנוכחות גידול בתוך העצם, עדיף שיסתמך על MRI , אבל אם מדובר באבני כליה שגורמים לכאב גב תחתון חזק (והרופא רוצה לוודא שזה מזה ולא מבעיה של עמוד השדרה), יתכן שאולטרה סאונד ייתן מידע חשוב. בשביל לדעת אם העצם תקינה או בחסר, כמו במקרה של אוסטאופורוזיס, הרופא ייעזר במיפוי עצמות. אם בעבר, כדי לבדוק שחיקת סחוס, היה צריך לפתוח את הברך הרי שהיום ניתן לחסוך את הניתוח המורכב ולהחדיר צינורות עם מצלמה כדי לראות את פנים המפרק באמצעות ארתרוסקופיה.

יש לקרוא בעיון את הטבלה שלפניכם. הנכם יכולים להסתמך על תמונות ומידע מילולי במצגת המצורפת לקורס. אחרי כן, יש לענות על השאלות הבאות.

הבדיקה
עקרון פעולה
מה היא בודקת
סיכונים
עלויות
רנטגן -  X-ray
RX
צילום על פילם לבן שעובר השחרה כאשר קרינת ה Xעוברת דרך הגוף. לכן, העצמות נראות לבן בעוד שחלל (כמו ריאות) נראה שחור.
רקמות קשות כמו עצמות. ניתן להדמות גם שלפוחית שתן או מערכת העיכול באמצעות חומר ניגוד.
קרינה גבוהה יכולה לגרום לסרטן בחשיפה ממושכת.
אסור לנשים בהריון, בשל חשש למומים מולדים בעובר.
הבדיקה מידית. הפניה דרך כל רופא. תשלום סמלי או ללא תשלום דרך קופת החולים.
טומוגרפיה ממוחשבת
Computerized Tomography 
CT
סורק שמצלם באמצעות קרני X   כמו של רנטגן אך באמצעות מחשב מדמה את האיזור המצולם לתלת מימד.
CT תלת מימד מפיק תמונות באיכות קרובה ל-MRI.
רקמות קשות כמו ברנטגן אך ברמות דיוק וחתכים עדינים. באמצעות חומר ניגוד ניתן לזהות כלי דם, עצבים, מקורות דימום ועוד.
צילומים מרובים עלולים לפגוע בתאי הזרע ולגרום לגידולים. בחלק מהנבדקים קיימת אלרגיה לחומר הניגוד העלולה לפגוע בכליות.
בדיקה מהירה לפי הצורך. הפניה דרך רופא מומחה. יותר יקר מ Rx למערכת אך זול משמעותית יחסית ל MRI.
הדמיית תהודה מגנטית
Magnetic Resonanse Imaging
MRI
מכשיר המזהה את התדר המגנטי של רקמות שונות כמו ש/ומן, שריר, מח עצם או גידולים שונים.
יכול לאתר גידולים סרטניים שלא אובחנו ב- CT. מתאים יותר לגילוי בעיות ברקמות הרכות, בעוד ש CT יותר לבעיות ברקמות קשות.
בטיחותי ללא קרינה. לא לבעלי קוצב לב.
בשל השהות במכשיר תתכן קלאוסטרופוביה.
יקר בשל עלות מכשיר, תפעולו וצוות מיומן. זמן המתנה ארוך.
אולטרה סאונד
US
גל הקול (כמו בעטלף) פוגע באיבר המטרה וחוזר כהד. המרחק שהגל עשה מומר במחשב לתמונה דו מימדית או באקו, לתלת מימדית.
רקמות עם חללים או טווחים משתנים כמו ציסטות למשל בכבד, כליות, נוזלים במפרקים.
באקו ניתן למדוד כמויות, עוצמות ונפחים של לחצים.
לא ידוע על כל סיכון. מותר בהיריון.
זול וזמין בכל מקום. קל לפיענוח.
סריקת עצמות
Bone scan
סריקת  המטבוליזם בעצם. מזריקים
לווריד חומר ניגוד  רדיואקטיבי ומצלמים את מידת הפיזור שלו בעצמות.
מחשב ממיר את הנתונים לתמונה.
מזהה אזורים "חמים" כמו בדלקות, גידולים, גרורות, שברים או מחלות מטבוליות.
"אזורים חמים" פעילים מטבולית  ובאזורים "קרים" ישנה הפחתה בקליטת החומר.
תתכן רגישות לחומר המוזרק.
לוקח לפחות 3 שעות עד לקליטת חומר הניגוד. פחות יקר מ MRI אך מורכב ואינו זמין בכל מקום.
ארתרוסקופיה
החדרת צינור אופטי גמיש לחלל המפרק.
סקירת איכות הסחוסים וחלל המפרק. המצאות אוסטאופיטים ובעיות ברצועות. ניתן גם לטפל ולתקן פגמים ברצועות ובסחוסי המפרק.
בידיים מיומנות סיכונים מאוד נמוכים. הרבה פחות נזקים וזיהומים יחסית לניתוח רגיל.
כטיפול - זול מניתוח רגיל בשל צמצום ימי אשפוז אך כבדיקה, יותר יקר מ MRI .
בדיקות הדמיה כוללות רנטגן אשר אינו אבחנתי במקרה של לחץ או פריצה של הדיסק אך יכול לרמז על בעיות שחיקה של עמוד השדרה. אורתופדים, פעמים רבות, אינם מוכנים לתת ייעוץ אם אין צילום רנטגן. צילום רנטגן מדגים היטב את העצמות אך יכול לרמז על בעיות נוספות.
CT נותן תמונה טובה בהרבה לגבי רקמות קשות.

MRI הינו מבדק מעולה המיועד בעיקר לבדוק רקמות רכות. רק חבל שעלותו כה יקרה (בינתיים).

שאלה א
עקרון העבודה של האולטרה סאונד מבוסס על העובדה הפיזיקאלית ש?
א - שהוא מפיץ קרינה חזקה המשחירה סרט צילום שמונח מאחורי הנבדק
ב - שהוא משתמש במגנט רב עוצמה כדי לבחון כל סוג רקמה בנפרד
ג - שהוא פולשני ונדרש חדר ניתוח מיוחד עבור השימוש בו
ד - שזה מכשיר הקולט הד שחוזר מהאיבר הנבדק ונותן לו צורה גרפית

סעיף ד'
התפתחות הטכנולוגיה של האולטרה סאונד קשורה כנראה לחיפוש צוללות במלחמת העולם הראשונה אך לקח 50-60 שנה עד שהטכנולוגיה הזו נכנסה לרפואה.
גל הקול (כמו בעטלפים) פוגע באיבר המטרה או משטח החזרה. אם קולטים את ההד החוזר ניתן לזהות את המרחק ממנו נמצא האובייקט.
הערה: היום נתן לראות ב US סידרה של גלים משודרים. מתמר הופך גל חשמלי לקול. כל שינוי בתנוחת המתמר משנה את מיקום התמונה. בעוד ברנטגן התמונה סטטית, כאן אנו עובדים ב 20 תמונות בשנייה.
שאלה ב
על איזה עקרון מתבסס צילום רנטגן?
א - על החזר הד שהוא גל קול
ב - על האצת אלקטרונים שמשחירים פילם
ג - על החדרת חומרים רדיואקטיביים שמקרינים במידה שונה מכל רקמה
ד - על הדמיה המבוססת על תהודה מגנטית
סעיף ב'
רנטגן גילה שכשמאיצים אלקטרונים (חלקיקים קטנים של האטום) הם יכולים להשחיר סרט צילום (פילם) שמונח מאחורי האזור הנבדק של המטופל. למי שלא מכיר, בעידן של המצלמות הלא דיגיטליות, כשסרט הצילום היה נחשף לאור, החלקים שהיו נחשפים היו משחירים. רנטגן הצליח להשחיר סרט צילום באמצעות קרינה חזקה שהצליחה לעבור דרך חומרים מוצקים כמו אברי הגוף.
צילום הרנטגן עושה שימוש בקרני X ומאפשר הדמיתן של רקמות קשות בגוף (לרוב עצמות), ושל רקמות רכות הנראות בגוונים כהים ומעומעמים. כאשר הקרינה עוברת דרך רקמה גרמית כמו עצם, חלק מהחלקיקים נחסמים ואינם מגיעים לסרט הצילום. לכן הוא נשאר לבן. לעומת זאת, בחללים ריקים כמו הריאות הקרינה עוברת בקלות ולכן סרט הצילום, באותו מקום, מושחר.
שאלה ג
איזו בדיקה פחות מתאימה לצילום רנטגן (עם או ללא חומר ניגוד)?
א - ציסטות בכליות המלאות נוזלים
ב - סדק בעצם האמה (רדיוס)
ג - נוזלים ובצקת בחלל הריאות
ד - דליפה של תוכן ממערכת העיכול
סעיף א'
יותר קל להדמות ציסטות (כיסים המלאים נוזלים) באמצעות US שמיטיב להבחין בין תווך מוצק לנוזל. הרנטגן משחיר את הפילם כאשר התווך אוורירי ומשאיר אותו לבן ככל שהוא יותר מוצק. לכן נראה הבדלים ברקמות קשות שנפגעו (כמו שבר של עצם). גם נוזלים יחסמו את הקרינה ולכן ישאירו את הפילם לבן במקום בו הם נמצאים. ייווצר ניגוד בין החלק הנקי של הריאות שמעביר את רוב הקרינה (כי יש בו בעיקר אוויר). חלק זה יראה בצילום שחור. לעומת זאת, חלקים גדושים בנוזלים יראו שחורים.
באשר לדליפת תוכן מהמעיים, הדמיה זו מתבצעת בצורה מיטבית כאשר האדם שתה חומר ניגוד (בריום) שזה חומר שמצטלם היטב ברנטגן. הבריום מחלחל דרך אזור הדליפה וזרימה זו ניתנת להדמיה באמצעות הרנטגן.
שאלה ד
מה הבעיה העיקרית של צילום רנטגן?
א - קרינה היכולה לפגוע ב DNA ולצור מומים בעובר
ב - שהכנת המטופל לצילום נמשכת זמן רב
ג - עלות הצילום
ד - שהוא מת
סעיף א'
אמנם האיש רנטגן מת אבל צילום הרנטגן ממשיך איתנו...
צילום הרנטגן אורך מספר שניות, בניגוד ל MRI שנמשך דקות ארוכות ויותר. עלות הדמיית רנטגן נמוכה מאוד יחסית להדמיות אחרות (למעט US ) ואין צורך בהכנות מיוחדות עבור המטופל.
הבעיה העיקרית היא הקרינה שמסוכנת ל DNA. בעיקר הדברים אמורים לגבי ילדים ונשים הרות. עם זאת, יש לזכור שהמכשירים המתקדמים אינם מקרינים כל כך ולרוב הרווח מהאבחנה גדול לעין שיעור מהסיכונים הסטטיסטיים.
שאלה ה
איזו בדיקה יוצאת דופן?
א - MRI
ב - רנטגן
ג - אולטרה סאונד
ד - אקו לב
סעיף ב'
אמנם כל הכלים לעיל משמשים להדמיה של מרכיבים בתוך הגוף אולם יש מספר הבדלים בניהם. אולטרה סאונד ואקו לב פועלים על עקרון דומה. אין הרבה משותף בינם לבין הMRI  אולם שלושתם אינם מפיצים קרינה בעוד שהרנטגן (וכך גם ה CT ) מפיצים עלולים לגרום לנזקי קרינה.
שאלה ו
לאיזו בדיקה דומה CT ?
א - MRI
ב - US
ג - ארתרוסקופיה
ד - RX
סעיף ד'
בדיקת CT מייצרת קרני X בדומה לאלו הנוצרים בצילום רנטגן רגיל ( RX ). למכשיר ה-CT מצורף סורק ממוחשב הקובע באמצעות חישובים מורכבים באילו רקמות וכיצד תיספג קרינת קרני ה-X.
מכשיר ה-CT מסוגל ליצור חתכים ואף לדמות איברים מבלי שיוסתרו על ידי רקמות שכנות.
שאלה ז
מה מאפיין את בדיקת ה CT ?
א - נמשכת שעה ארוכה
ב - כואבת למדי ולכן דורשת טשטוש או הרדמה
ג - עלולה לפגוע באשכים ובשחלות
ה - יעילה לגילוי נגעים קטנים במיוחד
סעיף ג'
בבדיקת CT שוכב החולה על מיטה שנעה בתוך מיתקן דמוי טבעת. המיתקן מכיל שפורפרות המייצרות קרני X ונעות בתנועות סיבוביות סביב גוף הנבדק. הבדיקה אינה מכאיבה ואורכת מספר דקות. לעיתים מחדירים חומר ניגוד להדמיית כלי דם באמצעות צינורית (וונפלון) לווריד הזרוע.
אם המדובר ב-CT בטן, יתבקש הנבדק לשתות חומר ניגוד מספר שעות לפני הבדיקה. יש לדווח לטכנאי על חשד לאלרגיה לחומר הניגוד.
בדיקת ה-CT אינה מסוכנת. חשיפות בודדות לקרני הרנטגן אינן אמורות לגרום לתופעות לוואי, אולם צילומים מרובים עלולים לפגוע בתאי הזרע, באשכים ובשחלות ולגרום להתפתחות גידולים.
בהשוואה ל-MRI בדיקת ה-CT הינה מהירה וזולה. ה-CT התלת מימדי מצליח להפיק תמונות המתקרבות באיכותם ל-MRI. עם זאת, הבדיקה עלולה להחמיץ זיהוי נגעים קטנים.
שאלה ח
מה בין MRI ל CT ?
א - ב MRI ניתן להשיג פרוסות וחתכים של הגוף בעוד שב CT זה לא אפשרי
ב - ב CT ניתן להשיג פרוסות וחתכים של הגוף בעוד שב MRI זה לא אפשרי
ג - ב MRI יש קרינה מסוכנת בעוד שב CT מדובר בקרינת רנטגן
ד - ב MRI נצפה טוב יותר ברקמות רכות בעוד שה CT צופה יותר טוב ברקמות הקשות
סעיף ד'
MRI = Magnetic Resonance Imaging הוא מכשיר המבוסס על מגנט רב עוצמה שמאפשר קליטת גלים שונים מכל רקמה וכך הוא מבחין בניהן. הבדיקה מוצגת כפרוסות פרוסות בצורה דומה ל-CT אך הן יכולות להיות מיוצגות במנחים שונים: לאורך ולרוחב הגוף. היתרון הגדול ב-MRI הוא שהבדיקה אינה כוללת קרינה ולרוב, גם אין צורך להשתמש בחומר ניגוד. ה-MRI מצליח להבדיל באיכות טובה יותר בין הרקמות השונות.
שאלה ט
מהם החיסרון החשוב ביותר של MRI ?
א - שהוא עלול להחמיץ גידולים סרטניים קטנים ש CT היה מגלה
ב - שיש לו תופעות לוואי קשות של קלאוסטרופוביה והלוצינציות (הזיות)
ג - שהוא עלול לפגוע בשעונים וטלפונים של מי שנושא אותם בזמן הבדיקה
ד - שהוא דורש צוות מקצועי ונחשב לבדיקה יקרה
סעיף ד'
אין ספק שאילולא היה מדובר באבחון יקר במיוחד הדורש תאום וצוות רפואי ייעודי, הבדיקה היתה נפוצה הרבה יותר. אלא שמדובר בבדיקה יקרה משמעותית ומספר המכשירים בארץ מצומצם (אם כי, יחסית לאוכלוסייה, נפוץ יותר מאשר במדינות רבות).
הבדיקה נמשכת זמן רב וגם התור אליה ארוך למדי, ולכן אינה מתאימה לבדיקות דחופות. בעלי קוצב לב אינם יכולים לעבור בדיקת MRI שכן הקוצב עשוי לרוב ממתכת. לא ידועות סכנות למעט במצבים של הימצאות חלקי מתכת בגוף (רסיסים). 5% מהאוכלוסייה מרגישה קלאוסטרופוביה ויש כאלה שחשים הלוצינציות אך בליווי תרופת הרגעה, הבעיה אינה משמעותית במיוחד.
ל- MRI איכות תמונה טובה יותר בהדמיית המוח: פעמים רבות ניתן לזהות שינויים וגידולים במוח ובמערכת העצבים, שלא התגלו ב- CT. ה-MRIמשמש גם לאיתור גידולים סרטניים שלא אובחנו ב- CT. ניתן לבצע גם MRI לדרכי המרה, במקום בדיקה פולשנית בדרכי המרה. כך, ניתן לגלות אבנים במרה, גידולים ואף מומים מולדים.
שאלה י
איזו בדיקה היא גם טיפול?
א - MRI
ב - אולטרה סאונד
ג - ארתרוסקופיה
ד - CT
ארתרוסקופיה היא פעולה בה הרופא מחדיר צינור אופטי גמיש לחלל המפרק. הרופא יכול, לא רק לסקור את איכות הסחוסים והמבנים האנטומיים האחרים במפרק, אלא גם לתקן מצבים שונים כגון רצועות קרועות ופגמים בסחוס. בידיים מיומנות סיכונים מאוד נמוכים. הרבה פחות נזקים וזיהומים יחסית לניתוח רגיל. כטיפול - זול מניתוח רגיל בשל צמצום ימי אשפוז אך כבדיקה, יותר יקר מ MRI .
orto_arthroscop250

שלב ח - טיפולים בתחום האורתופדיה

בכל מצב אורתופדי ייתכנו שלוש  אפשרויות:
א - שהמטופל יוכל להסתדר בלי טיפול. (מספיק ייעוץ, הנחייה או מנוחה).
ב - שהטיפול יהיה שמרני (כלומר, לא ניתוחי. יכול לכלול תרופות, תרגילים, פיזיותרפיה וכו').
ג - שהטיפול יהיה ניתוחי.

במחצית מהמקרים המבקרים רופא אורתופד אין צורך בטיפול. ברוב המקרים מעדיפים לנסות קודם את הטיפול השמרני. אנו כוללים בין הטיפולים השמרניים גם את השיאצו והטווינא שנמצאו יעילים, במקרים מסוימים, יותר מפיזיותרפיה.
עם זאת, כאשר מדובר במצבי טראומה או מצבי חירום (כמו בתסמונת זנב הסוס) אין מקום לטיפול שמרני ויש לנתח מידית. הטיפול השמרני יבוא כחלק משלים לתהליך השיקומי שהמטופל יעבור לאחר הניתוח.
הטיפולים התומכים כוללים:
א - מנוחה
ב - תמיכה
ג - טיפולי מגע: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינא...
ד - טיפולים חשמליים, חימום, קירור, גלי קול...

ה - זריקות מקומיות (או החדרת חומרים כמו שמנים דרך העור), תרופות (וצמחי מרפא), הקרנות.

נפרט אותם:

א - מנוחה
ככל שזה נשמע טריוויאלי, מדובר בטיפול (שמרני) בפני עצמו. למנוחה יתרונות רבים משום שהיא מסייעת לשיקום הרקמה שנפגעה. במקרים רבים ממליצים על מנוחה מוחלטת, כלומר, הימנעות מכל מאמץ גופני לרבות מאמץ מתון ביותר. אך גם לטיפול זה מגבלות וחסרונות:

שאלה א
מה  אינו נחשב למגבלה או לחסרון בטיפול של מנוחה?
א - היווצרות קונטרקטורות
ב - הגברת הסיכוי ל DVT
ג - גדילת מסת העצם
ד - היווצרות אטרופיה של השריר

סעיף ג'
מנוחה היא אחד מעקרונות הטיפול המרכזיים באורתופדיה.  הכוונה במנוחה היא לשכיבה מוחלטת במיטה ולא לסתם הימנעות ממאמץ מיותר!
בשנים האחרונות נוטים לצמצם את משך המנוחה הממושך גם אם המטופל עבר ניתוח או הנחת גבס, ובמקביל ממליצים על חזרה הדרגתית לפעילות השגרתית.
מנוחה ממושכת עלולה להוביל לקונטרקטורות (קיצורי גידים), אטרופיה (דלדול שריר)  ו- DVT (פקקת וורידים עמוקה). דווקא גדילת מסת העצם היא תופעה רצויה אלא שבמנוחה ממושכת חלה האצה בדלדול מסת העצם (אוסטאופורוזיס) ובוודאי לא בגדילתה. לכן, חשוב להתחיל בהפעלת השרירים מוקדם ככל שניתן, ואפילו במיטת המטופל עצמה.
גישה מפורטת לשיקום החל מרגע היציאה מהניתוח, נלמד בשלב טווינא מתקדמים.
ב -   תמיכה
תמיכה  היא שיטת טיפול במצבים של מפרק רופף או שבור.התמיכה כוללת: גבס (היום יש מפלסטיק עם סקוצ'ים), צווארון, קביים, תחבושת אלסטית, חגורת גב ועוד.

יש לציין כי במקרים מסוימים (כמו חגורת גב) הקיבוע תורם לעצלות האזור ועלול להחליש אותו.

שאלה ב
תמיכה היא חלק חשוב בשיקום שברים ותורמת רבות למנוחה יציבה של האזור שנפגע. אך יש לה גם חסרונות. מה, מבין הבאים, הוא חסרון של תמיכה בשבר לאורך זמן ממושך?

א - היווצרות מעטה עצם חדש מעל לאזור השבר
ב - רפיון שרירים ופגיעה ביציבות הגפה
ג - זירוז בניית העצם ושיקומה
ד - מניעת כאבים
ה - זריקות מקומיות
סעיף ב'
התמיכה חשובה לשיקום עצם שנשברה. היא מקבעת את העצם ומאפשרת לה להתאחות בדרך שהרופא בוחר.  כאשר עצם שנשברה מתאחה, היא יוצרת מעטה עצם חדש מעל לאזור השבר המכונה קאלוס. זהו תהליך טבעי ורצוי לריפוי. כמו כן, התמיכה חשובה למניעת כאבים וחוסכת בתרופות לשיכוך כאב. הבעיה בתמיכה שנמשכת לאורך שבועות או יותר היא שהשרירים באותו אזור אינם פועלים מספיק ונחלשים עם הזמן.
כבר לאחר הסרת גבס שהוצב למספר שבועות ניתן להבחין בהבדלי גודל בין הגפה הבריאה לזו שגובסה (לוקחים חוט דק ומקיפים את כל גפה באותו גובה ומשווים את האורכים). אולם, בדרך כלל, מסת השריר חוזרת למצבה הראשוני לאחר הסרת הקיבוע.
אלא שיש אנשים שמשתמשים לתקופה ממושכת בחגורת גב או בצווארון לקיבוע. במקרים אילו, עלולה לחול פגיעה בתמיכה הטבעית של הגוף, כך שלאורך זמן יוצא שכרנו בהפסדנו.
לסיכום: תמיכה לזמן מוגבל חיונית. תמיכה לאורך זמן תלויה במצב ושנויה במחלוקת.
ג - טיפולי מגע
פיזיותרפיה היא טכניקה טיפולית המפעילה את שרירי המטופל. שיטה זו צמחה מתוך העיסוי המסורתי אך היום השיטה השתכללה ונעשתה מאוד מדעית ונחקרת. כמו כן, היום הגישה יותר אקטיבית, כלומר, עידוד המטופל להפעיל בעצמו את השרירים. הפיזיותרפיה יעילה במצבים שונים כמו שיקום לאחר נזקים נוירולוגים ואורתופדיים, עבודה עם ילדים שנולדו עם שיתוק מוחין, לאחר טראומה, טיפולים נשימתיים ועוד.

טווינא התפתחה משיטות עיסוי סיניות בנות אלפי שנים. גם שיטה זו מטפלת בכל התחומים בהם הפיזיותרפיה עוסקת אך היא מבוססת על התפיסות המסורתיות של הרפואה הסינית ולא על ביומכניקה של גוף האדם. עם זאת, גישות מדעיות חודרות לטווינא המסורתית ומשכללות אותה ללא הרף. בתוך שיטות הריפוי הסיניות צמח גם השיאצו. ישנם זרמים שונים בשיאצו ואחד המרכזיים בהם, נאמיקושי, משלב גישות פיזיותרפיסטיות מודרניות עם תיאוריית המרידיאנים המסורתית.

גם הפיזיותרפיסטים וגם מטפלי השיאצו והטווינא נעזרים, בנוסף לטיפולי המגע, בטכניקות נוספות כמו גירוי חשמלי של שרירים (אלקטרותירפיה), חימום מקומי (מוקסה) או קירור מקומי (עם רטיות). לעתים שולחים את המטופל לבצע הידרותרפיה (וואטסו) ועוד.

שאלה ג
קיימים הבדלים בין שיטות הטיפול המזרחיות לפיזיותרפיה המערבית. היעזרו במילות המפתח כדי לקבוע מה מאפיין יותר כל שיטה. הסתמכו על הדוגמא להלן והשלימו את החלקים החסרים בטבלה. שימו לב שבתשובה מפורטים דברים שאינם מוזכרים בשאלה וחשוב לקרוא אותם.

 
פיזיותרפיה
שיאצו + טווינה
מילות מפתח
גישת הטיפול
טיפולים ידניים - גישה ביומכנית
טיפולים ידניים - גישה אנרגטית
גישה ביומכנית, גישה אנרגטית
על מה הטיפול עובד
עבודה על -
עבודה על -
מערכות פנימיות, שרירים ורקמות פריפריות
שיטות טיפול נלוות
ואטצו – שיאצו
.
הידרותרפיה, מוקסה, חימום מקומי, אלקטרואקופונקטורה - גם דיסטאלי, אלקטרותרפיה – TENS מקומי
התמקדות הטיפול
ממוקד באזור הבעיה, מקיף את כל הגוף וכולל איזון מערכות
איזורי טיפול
שימוש בנקודות רפלקס דיסטאליות, התמקדות באזור הכואב
הנחיות לבית
תרגילים לשיפור מצב אנרגטי, תרגילים לחיזוק שריר
נסיון קליני ואקדמי
פחות נסיון, יותר נסיון, יותר מתועד ונבחן בכלים אקדמיים, עדיין אין מספיק מחקרים
מגבלות משותפות
מגבלות טיפול במסגרות ציבוריות ואיכות טיפול משופרת במסגרות פרטיות
 
פיזיותרפיה
שיאצו + טווינה
גישת הטיפול
טיפולים ידניים - גישה ביומכנית
טיפולים ידניים - גישה אנרגטית
על מה הטיפול עובד
עבודה על שרירים ורקמות פריפריות
עבודה על מערכות פנימיות
שיטות טיפול נלוות
הידרותרפיה
אלקטרותרפיה – TENS מקומי
חימום מקומי
ואטצו – שיאצו
אלקטרואקופונקטורה – גם דיסטאלי. מוקסה
התמקדות הטיפול
הטיפול ממוקד באזור הבעיה
מקיף את כל הגוף וכולל איזון מערכות
איזורי טיפול
עבודה על האזור הכואב
שימוש בנקודות רפלקס דיסטאליות
הנחיות לבית
תרגילים לחיזוק שריר
תרגילים לשיפור מצב אנרגטי
נסיון קליני ואקדמי
פחות נסיון אך זה יותר מתועד ונבחן בכלים אקדמיים
יותר נסיון אך עדיין אין מספיק מחקרים
מגבלות משותפות
מגבלות טיפול במסגרות ציבוריות ואיכות טיפול משופרת במסגרות פרטיות
הערות חשובות
בשיאצו הקונספציה אנרגטית והיא זו שעומדת מאחורי הפעלת השרירים. המטרה היא לא מערכת התנועה אלא המערכות הפנימיות והאיזון בניהן. לכן הטיפול מורחב גם לבעיות עיכול, כאבי ראש או בעיות נפשיות שונות.
בשיאצו נעשה שימוש רב יותר בנקודות רפלקס ובנקודות מרוחקות, לרוב על פני החלקים הדיסטאליים של המרידיאנים או לפי תוצאות התשאול ואסטרטגיית הטיפול.
תנאי הטיפול בשיאצו נוחים סובייקטיבית לעומת מה שמוצע כיום במסגרת קופות החולים, אבל כרוכים בעלות כספית יותר משמעותית.
גם בשיאצו מושם דגש רב על הפעלה אקטיבית של המטופל תוך שילוב גישות נלוות כמו תזונה.

בשיאצו משתמשים גם בשיטות חימום, לעיתים דומות לאילו שבפיזיותרפיה (למשל עם מנורת חימום) ולעתים שונות (מוקסה).

ד - זריקות מקומיות
הרופא יכול להזריק חומרים אנטי דלקתיים כמו סטרואידים או חומרים נוגדי כאבי כמו וולטרן.
היום מקובל להשתמש בבוטוקס להרפיית שרירים ספסטיים (עוויתיים) ולא רק לצרכי קוסמטיקה.
במקרים כמו אוסטאוארתריטיס או ראומטואיד ארתריטיס ניתן להזריק חומרים לשיקום המפרק ישירות לתוכו.  במקרים של טנדיניטיס (דלקת בגיד) או כאבי גב מזריקים מחוץ למפרק.

שאלה ד
רופא הזריק למפרק חומר אנטי דלקתי (סטרואדים). מה הבעיה העיקרית של פעולה זו?
א - שעלותו יקרה
ב - שבמקרים רבים התוצאות לא נשמרות
ג - שהפעולה מסוכנת ודורשת מיומנות רבה
ד - שזה חוסם את זרימת הצ'י במרידיאנים

סעיף ב'
הזרקת סטרואידים חד פעמית אינה בעייתית, אך הזרקות נשנות עלולות לפגוע בסיכויי הטיפול של הרפואה הסינית משום שהן חוסמות את המרידיאנים. מאחר שהזרקה חד פעמית אינה מסובכת, אינה כואבת במיוחד, אינה יקרה, רבים מעדיפים לנסות אותה למרות שידוע שהתוצאות לא נשמרות לאורך זמן (וזאת במקרה האופטימי שלזמן מוגבל הן כן נשמרות). לפעמים הדלקת חלפה מעצמה ללא קשר לזריקה כך שלא תמיד, גם אם היה שיפור, אפשר לייחס זאת לזריקה עצמה. בנוסף, ישנן דעות שעצם נעיצת מחט המזרק מועילה, ללא קשר לחומר המוחדר (כמו בדיקור סיני).
במקרה שמדובר בטיפולים חוזרים אז יש לנסות ולהימנע מהחדרת חומרים תרופתיים לגוף ובעיקר סטרואידים אשר להם תופעות לוואי שונות. בנוסף להשפעתם המוגבלת בזמן ובאיכות,  הם נחשבים לחומר החוסם את המרידיאנים ולכן פוגע בהצלחת טיפולים אחרים.
לכן, במקרים רבים מומלץ, בתאום עם הרופא המטפל, לנסות כל אלטרנטיבה לפני שפונים לזריקת סטרואידים, גם אם היא מקומית.
במקרים של שימוש בבוטוקס להרפיית שרירים, יש להקפיד על טיפול משלים כדי שהמצב לא יחזור במהרה לאחור.
במקרה שהזריקה היא נגד כאבים, ניתן לדחות את הטיפול במספר ימים עד שהמטופל מסוגל לזוז בכוחות עצמו.
orto_kneeinject200

ה - תרופות

שאלה ה
התאימו את סוג התרופה למטרת הטיפול שלה, לפי מפתח המושגים להלן:
אנטי דלקתי לא סטרואידלי (NSAIDS כמו אספירין), אנטיביוטיקה, ציטוטוקסיקה (כימותרפיה), סטרואידים, אנלגטיקה, ויטמין D

1 - למצבי זיהום
2 - להפחתת הכאב
3 - למצבי דלקת וכן להפחתת כאבים
4 - למצבים דלקתיים מסובכים
5 -  לחיזוק העצם ולשיפור ספיגת הסידן, למחלות דלקתיות אוטואימוניות
6 - לגידולים סרטניים וכן למצבים דלקתיים אוטואימוניים בהם נוגדנים תוקפים את הגוף
1 - אנטיביוטיקה: ניתן למצבי זיהום. למשל במפרק שהזדהם אצל ילד שנפל מאופניים.
2 - אנלגטיקה: ניתן להפחתת הכאב. למשל ארתופן או אקמול.
3 - אנטי דלקתי לא סטרואידלי (NSAIDS ): ניתן למצבי דלקת אוטואימוניים, למחלות ראומטיות וכן להפחתת חום כאבים. למשל אספירין או וולטרן.
4 - סטרואידים: תרופה המחקה את השפעת ההורמון הטבעי של הגוף. ניתנת למצבים דלקתיים מסובכים או לאלרגיות קשות.
5- ויטמין D : ניתן לרוב עם סידן. תוסף למניעת בריחת סידן מהעצם שניתן לנשים בגיל המעבר או לאנשים שלוקחים סטרואידים לזמן ממושך, דבר שיכול לגרום לאוסטאופורוזס. היום מקובל לתת ויטמין זה גם לטיפול במחלות אוטואימוניות. בעבר הוא ניתן לרככת, אך מצב זה נדיר בישראל בגלל כמות השמש המספקת שמסייעת לייצר ויטמין זה.
6 - ציטוטוקסיקה: זו מילה נרדפת לכימותרפיה. כימותרפיה משמשת לטיפול בגידולים סרטניים, אבל לא רק! במינונים קטנים היא מדכאת יצור כדוריות לבנות שמייצרות נוגדנים אשר פועלים נגד הגוף. לכן ניתן לתת אותה במחלות אוטואימוניות כדי לצמצם את התלות בסטרואידים.
ו - מניפולציות
פעולה זו מבוצעת ע"י אורתופדים, פיזיותרפיסטים מומחים או כירופרקטים, שיאצואיסטים ברמות מתקדמות ועוד. יש לציין שהמומחים בתחום זה הם הכירופרקטים אשר מתמקדים בלימודי אורתופדיה ומניפולציות במשך 6 שנים.
המניפולציות מבוצעות עם או ללא שיכוך כאבים ומטרתן:
1 - תיקון דפורמציות (שברים, פריקות, מבנים מולדים).
2 - שיפור טווח תנועה של מפרק נוקשה (כתף קפואה).

3 - הקלה על כאב כרוני.

ז - הקרנות

למצבים סרטניים.

ח - ניתוחים
ישנם רופאים שמרניים שמקפידים על הכלל המנחה: Primum non nochere = ראשית אל תזיק! רובם ינסו לדחות טיפול ניתוחי ככל שניתן. עם זאת, מחקרים שונים מציינים שהשכיחות לניתוחים גדלה יותר ככל שפונים למרכז רפואי פרטי או לרופא שמנתח ומקבל את שכרו ישירות מהמטופל. לכן, לפני כל ניתוח כדאי לבצע מספר בירורים עם רופאים שונים ואז להגיע להחלטה.

השאלה אם לבצע ניתוח או להימנע ממנו, ניתנת לעתים לפתרון באמצעות ארבע שאלות פשוטות. כנסו לאתר תמורות, בפרק הדן בהתוויות נגד ובדקו זאת בעצמכם: מתי לעשות ניתוח ומתי טיפול

שאלה ו
הערה: זוהי שאלת העשרה למטפלי שיאצו ושאלת חובה לתלמידי המסלול המשולב לרפואה סינית.
קיימים סוגי ניתוחים שונים. התאימו את המושג המתאים להגדרתו.
Synovectomy , Arthrodesis , Arthoplasty , Osteotomy

שימו לב: ectomy = חיתוך והסרה של רקמה. otomy = פיום, כלומר פתיחת פה או פתח. plasty = החלפה בתותב. desis = איחוי.
____________ = ניתוח להסרת הציפוי המודלק והמצולק של סחוס המפרק. מתאים למצבים של זיהום כרוני במפרק או התחלה של תהליך ראומטי. מבוצע בארתרוסקופ.
____________ = ביצוע חתך בעצם. למשל בילדים עם עצמות עקומות, או בהוצאת אוסטאופיטים או דורבן.
____________ = איחוי מפרק. כיום פחות נפוץ בגלל האפשרות להחלפת מפרקים. מתאים לאוסטאוארתריטיס או ראומטואיד ארתריטיס, במצבי חוסר יציבות של המפרק.
____________ - ניתוח להנחת מפרק פעיל חדש. מבוצע בד"כ בירך, ברך, כתף או מרפק. מתאים באוסטאוארתריטיס, ראומטואיד ארתריטיס או במצבי דפורמציות קשות המגבילות את התנועה.
synovectomy = ניתוח להסרת הציפוי המודלק והמצולק של סחוס המפרק. מתאים למצבים של זיהום כרוני במפרק או התחלה של תהליך ראומטי. מבוצע בארתרוסקופ.
Osteotomy = ביצוע חתך בעצם. למשל יישור עצם בילדים עם עצמות עקומות, או בהוצאת אוסטאופיטים או דורבן.
Arthrodesis = איחוי מפרק. כיום הניתוח לא  נפוץ בגלל האפשרות להחלפת מפרקים. בעבר התאים לאוסטאוארתריטיס או ראומטואיד ארתריטיס, במצבי חוסר יציבות של המפרק.
Arthoplasty - ניתוח להנחת מפרק פעיל חדש. מבוצע בד"כ בירך, ברך, כתף או מרפק. מתאים באוסטאוארתריטיס, ראומטואיד ארתריטיס או במצבי דפורמציות קשות המגבילות את התנועה.
התערבויות ניתוחיות נוספות:
השתלת עצם - משתמשים בעצם שנלקחה מהחולה עצמו (פיבולה או צלע למשל).
מתאים למצבי שברים שלא התאחו או מילוי חלל חסר בעצם (תיקון דפורמציות בילדים או טראומה).
העברת גידים -כאשר יש להביא את השריר לתפקוד מלא (כשהוא מקוצר או אינו קיים בגלל סיבות מולדות או ניווניות).

שלב ט - סיכום

המלצה: מומלץ לסכם את כל המושגים משני השיעורים האחרונים ולרכז בטבלה. לצד כל מושג חשוב לכתוב משפט שיבהיר אותו. אין צורך להגיש למרכז.

אז מה למדנו בשיעור זה?

 איך בודקים כוח גס של השריר וכיצד ניתן לנצל מידע זה לאבחון בשיאצו
 מה בודקים באמצעות מישוש ואיך נבדיל בין סוגי כאב שונים
 מהם רפלקסים ולמה צריך לבדוק אותם
 אילו פתולוגיות יש בהליכה
 מהי הבדיקה הפיזיקאלית הכללית שכל רופא עושה
 בדיקות עזר והדמיה לשירות האורתופדיה

 אילו טיפולים מוצעים בתחום האורתופדיה

          סיום שיעור שני באורתופדיה לתלמידי שיאצו על הטיפולים שרופא אורתופד מבצע
חטיבת לימודי שיאצו ג - תמורות

חומר זה מוגש כשירות ע"י אתר תמורות.
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.