כחלק מלימוד תזונה וצמחי מרפא, מסיירים תלמידי המסלול ללימודי רפואה סינית בחוות צמחים, בגן בוטאני ובמשתלת צמחי תועלת. הסיור במשתלה מתרכז בצמחי מזון אשר משמשים גם כצמחי מרפא. מדובר בצמחים העשויים לשמש כתבלינים או כמתאימים לחליטות טעימות, אך בצידם יש גם השפעות בריאותיות. במאמר זה אנו מתרכזים במשפחת השפתניים אשר כוללת צמחים כמו מרווה, מנתה, זוטה, אורגנו, מליסה, רוזמרין ועוד.
מאת: ד"ר ניר עמיר וד"ר דוד בר
ליצירת קשר איתנו

צמחים ישראלים ממשפחת השפתניים ברפואה העממית והרפואה הסינית

כחלק מלימוד תזונה וצמחי מרפא, מסיירים תלמידי המסלול לרפואה סינית בחוות צמחים, בגן הבוטאני ובמשתלת צמחי תועלת. הסיור במשתלה מתרכז בצמחים אשר מקיימים את הגבול הדק שבין צמחי מזון לצמחי מרפא. מדובר בצמחים העשויים לשמש כתבלינים או כמתאימים לחליטות טעימות, אך בצידם יש גם השפעות בריאותיות.
בסיורנו התרכזנו בחלקת צמחי התבלין המנוהלת באופן אקולוגי וחסכני במים. רוב הצמחים בחלקה הינם רב שנתיים וצמחים ים תיכוניים שברובם גם חסכוניים במים. לכן הם נראים אפרפרים, בשרניים ושעירים.

סוגי הצמחים שמקושרים למאמר
מרווה רפואית = Salvia officinalis
אזובית פשוטה = Origanum vulgare
אזוב מצוי = Majorana Syriaca
בת קורנית פשוטה = Thymus vulgaris
האזוביון הרפואי = Lavandula angustifolia
זוטה לבנה = Micromeria fruticosa
מליסה רפואית = Melissa officinalis
רוזמרין רפואי = Rosmarinus Officinalis
ריחן = Ocimum basilicum
מנתה חריפה = Mentha piperita

נומנקלטורה בוטנית
תורת המיון המדעית הראשונה הוצעה בשנת 1735 על ידי המדען השבדי קארולוס ליניאוס בספרו ´Systema Naturae´ (´מערכת הטבע´). שיטה זו הביאה להתפתחות הטקסונומיה, ענף בתורת הביולוגיה שתפקידו למיין את כל היצורים בטבע במערך היררכי אחיד. השפה המדעית מורכבת מלטינית ויוונית עתיקה, מאחר והם שפות ´מתות´, והן אינן משתנות עוד.
שיטת המיון של ליניאוס מבוססת על דמיון בתכונות היצורים ובמראם. כיום, עם התפתחות הביולוגיה והגנטיקה, הפכה שיטה זו למיושנת. שיטות מיון חדשות שהוצעו, מבוססות בעיקר על דמיון גנטי. כתוצאה מכך, קבוצות רבות של יצורים שנחשבו כיחידות סיסטמתיות, אינן עוד כאלה.

כל שם של צמח מורכב משם הסוג ושם המין (מה שנודע כ´שיטת השם הכפול´). המין הוא יחידה יותר קטנה וספציפית המשתייכת לסוג מסוים עפ´י קריטריונים מסוימים ואלה משויכים למשפחות. כל צמח נקרא בשם הסוג ולאחריו המין .


שיטות המיון המודרניות מתייחסות לשלוש על-ממלכות:

* חיידקים אמיתיים (Bacteria)
* חיידקים קדומים (Archaea)
* אוקריוטיים (Eucaryota)
חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים הם יצורים חסרי גרעין המכונים פרוקריוטיים ואילו יצורים בעלי גרעין הם אוקריוטיים. האוקריוטיים עצמם ממוינים לקבוצות של חד-תאיים כפרוטוזואה ואצות ולשלוש ממלכות: בעלי חיים, פטריות וצומח. עם זאת, עד עתה לא הצליחה אף שיטה לתפוס את מקומו של מיון ליניאוס הנפוץ והביולוגים עדיין משתמשים בה רבות.

ממלכה Regnum = Kingdom
מערכה Phylum = Phylum
מחלקה Classis = Class
סדרה Ordo = Order
משפחה Familia = Family
סוג Genus = Genus
מין Species = Species

כל ממלכה מתחלקת למספר מערכות, בכל מערכה מספר מחלקות, וכן הלאה.
ליניאוס התייחס רק לשתי ממלכות - צמחים ובעלי חיים. ממלכת הצמחים כללה גם אצות וחיידקים ואילו ממלכת בעלי החיים כללה גם חד תאיים כפרוטוזואה. בהמשך, התגלו יצורים שלא התאימו לממלכות אילו ונוצר הצורך להוסיף ממלכות נוספות.

המיון המסורתי של הצמחים התבסס על מכלול התכונות החיצוניות והמבנה של כל פרט. כיום ברור שהשיטה לא מייצגת נאמנה את מהלך ההתפתחות האבולוציונית. כיום מנסים לבסס את המיון על תכונות משותפות המתבטאות ברמה הגנטית.
הערה: בשיטה המודרנית של המיון המדעי לא תמיד דרגת מיון מסוימת נכללת בדרגת המיון שמעליה. כלומר, סדרה של צמחים יכולה להיות כלולה במערכה ולא תהיה שייכת לאף מחלקה.

לדוגמא:
נלומבו נאכל - Nelumbo nucifera:
נלומבו הוא סוג במשפחת הנופריים (Nymphaeaceae), זהו הצמח הידוע בשמו העממי ´לוטוס´ או ´לוטוס קדוש´ או ´לוטוס הודי קדוש´. בסוג נלומבו יש עוד מין אחד בלבד, נלומבו צהוב (Nelumbo lutea) שמוצאו בצפון אמריקה.
ואילו הצמח ששמו המדעי לוטוס הוא למעשה סוג במשפחת הפרפרניים (Fabacea או Papilioniceae).

מתן שמות לצמחים והתקנון הנומנקלטורי
זכותו הגדולה של לינה היא השמות הכפולים שנתן לצמחים. מאחר שכל מין משתייך לסוג מסוים, מן הדין לכנות כל מין גם בשם סוגו וגם בשם מינו, הוא שם התואר המבדיל אותו ממין אחר בן סוגו. זאת שיטת הכינוי הבינארית, שלא הייתה כמעט בשימוש לפני שנת 1753. לפני כן הייתה נהוגה שיטת התיאור, כלומר במקום מילה אחת (שם תואר) תואר המין בפסוק שלם.
החקירה המדעית בצמחיית העולם נמשכת מאות בשנים, ובכל זאת מתגלים יום יום מינים חדשים למדע, מתבררות טעויות בזיהוי או בכינוי ונעשים תיקונים בשמות הצמחים.

כפילויות בכינויי המינים, עשויות להביא לאנדרלמוסיה בידע הצמחים, וכדי למנוע אותן קבעו בוטנאים מומחים שורת חוקים ותקנות שפורסמו בספר ´קוד בינלאומי לנומנקלטורה בוטנית´. גם לינה היה ער לסכנת הכפילות, וקבע שמין אשר נתכנה בשני שמות או יותר ישא רק את השם שבו כונה לראשונה. וכל השמות האחרים שניתנו לו יהיו פסולים ולא ישמשו אלא כשמות נרדפים לשם החוקי. תפקיד התקנות לשמור לא רק על כך שבוטנאים לא יקראו למין אחד בשמות שונים אלא גם שלא יקראו למינים שונים באותו השם. לעיתים היה צורך לאחד שמות שניתנו למינים מסוימים בידי חוקרים שונים שלא מדעת, ולבחור מהם שם אחד, ולעיתים היה צורך לפצל שם אחד לשמות אחדים. תקנות הקוד מונעות את האנדרלמוסיה ומתקנות את מה שעוות בעבר. מלאכת התחיקה עדיין עוד לא תמה, ואין כינוס בוטני שאינו דן בתוספת תקנות ובתיקוני התקנות. יקצר כאן המקום להביא אפילו את קיצורו של קוד זה, והמתעניין ימצא אותו בספריה הבוטנית של האוניברסיטה העברית בירושלים.

כאן נבאר רק את ראשי התיבות או קיצורי המילים המוצבים לאחר שם המין בלטינית. אלה קיצוריהם של שם המתאר או שם המפרסם את המין לראשונה. נותנים את השם הזה למען יידעו כי מדובר במין אשר תואר בידי פלוני, מאחר שבמקרים רבים מתפרסם אותו השם של הסוג והמין בשניה בידי בוטנאי אחר, שבכלל התכוון למין אחר לגמרי.

הצבת שם המחבר אחרי שם הצמח מונעת אי הבנה. האות L. למשל, מציינת שמין זה תואר לראשונה בידי לינה (C. Linne’). הסימןBoiss. מציין את שמו של בואסיה (E. Boissier). לעיתים קרובות אנו מוצאים שני קיצורי שמות בזה אחר זה, אחד מהם בסוגריים והשני פתוח. אלה הם המקרים שבהם תואר המין לראשונה בידי אדם ששייך אותו לסוג מסוים, ואח´כ הוברר שהמין אינו משתייך לאותו סוג. במקרים כאלה נזכר שם האיש שנתן ראשונה למין את שמו בסוגריים, ושמו של הבוטנאי שהעבירו לסוג הנוכחי והנכון מחוץ לסוגריים. במקרים רבים אחרים צויין שם כפול אחרי שמות המינים מסיבות אחרות. למשל: אם מישהו חשב צורה פלונית לזן של מין ונתן לו שם מסוים, ואחר כך בא בוטנאי אחר והוכיח שיחידה זאת ראויה לדרג של מין, ואותו בוטנאי השתמש בשם שניתן ליחידה (לזן) קודם לכן. במקרה כזה נזכר שם הבוטנאי הראשון בסוגריים ושם השני אחרי הסוגריים.
מכאן שהשינויים החלים בשמות הצמחים אינם שרירותיים. הם באים לתקן טעויות בכינויי הצמח או לפעמים בתפיסת היחידה ובהערכת הדרג שלה.

ממלכה - צמחים
צומח = Plantae היא ממלכה הכוללת אורגניזמים שמבצעים פוטוסינתזה. הצמחים מכילים את הפיגמנטים כלורופיל a וכלורופיל bהמסייעים להם בתהליך הפוטוסינתזה. חומר התשמורת העיקרי אצלם הוא עמילן (אצלנו יותר שומן). דופן התא מכיל, לרוב, תאית.

רוב הצמחים מייצרים את המזון שלהם עצמאית על ידי הפוטוסינתזה. חלק מהצמחים הם טפילים שמנצלים חומר אורגני מצמחים חיים אחרים. קיימים גם צמחים טורפים שמנצלים חומר אורגני מבעלי החיים.

נפרט:

* ממלכה צמחים (פטריות, צמחים, בעלי חיים)
* מערכת-על צמחי הזרעים
* מערכה מכוסי הזרע
* מחלקה דו-פסיגיים
* סדרה: צינוראים - Lamiaceae
* משפחה: שפתניים

כמעט כל מיני סדרת הצינוראים עונים על הקריטריונים הבאים (אם כי יש יוצאים מן הכלל):
* שחלה עילית
* חמישה עלי כותרת, מאוחים בבסיסם
* עלי כותרת סימטריים, דו-שפתיים
* לא יותר מארבעה אבקנים
בתוך הסדרה מוכרות המשפחות: שפתניים, ורבניים, לועתניים, זיתיים ועוד.

labiatae600

השפתניים (Labiatae או Lamiaceae) הם עשבים או בני שיח ורובם גדלים באזור הים תיכוני, באסיה המרכזית וכן באזורים טרופיים הרריים. בצמחיית ישראל יש כ- 33 סוגים וכ- 180 מינים של בני משפחת השפתניים.

סוגים רבים במשפחה ( למשל מנתה, אזובית, מרווה...) מכילים שמנים אתריים ריחניים, שמטרתם למנוע את אכילת הצמח. נוכחות השמנים האתריים היא גם הסיבה שמינים רבים מהמשפחה מטופחים בתור עשבי תיבול, במיוחד במטבח הים-תיכוני.

פירוט מינים

labiata_table600

סוגי הצמחים שמקושרים למאמר
מרווה רפואית = Salvia officinalis
אזובית פשוטה = Origanum vulgare
אזוב מצוי = Majorana Syriaca
בת קורנית פשוטה = Thymus vulgaris
האזוביון הרפואי = Lavandula angustifolia
זוטה לבנה = Micromeria fruticosa
מליסה רפואית = Melissa officinalis
רוזמרין רפואי = Rosmarinus Officinalis
ריחן = Ocimum basilicum
מנתה חריפה = Mentha piperita
כתיבה ועריכה: ד"ר ניר עמיר וד"ר דוד בר


להפניות

למידע על צמחים נוספים מומלץ לפנות למדריך הצמחים שבאתר
לימודי רפואה סינית בתמורות
לימודי דיקור סיני בתמורות
לימודי רפואה משלימה בתמורות

 

חומר זה מוגש כשירות ע´י צוות ההדרכה של תמורות. © Tmurot
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.