| כף האווז הוא סוג צמח ממשפחת הירבוזיים, יחד עם צמחי מאכל כמו ירבוז, מלוח וקינואה. זהו סוג של עשב הנחשב לשוטה ומזיק לחקלאות אך ניתן לאכול חלקים רבים ממנו. קיימים מינים שונים שלו, חלקם טעימים בסלט או כתוספת ירק וחלקם פחות. המאמר מציג את תכונות הצמח, הדרך לזהות אותו, כיצד משתמשים בו ומהן תכונותיו האנרגטיות. | ||||
| מאת: ד"ר ניר עמיר | ||||
|
כף האווז הוא סוג צמח ממשפחת הירבוזיים שמונה כ 150 מינים. בעבר הוא סווג במשפחת הסלקיים (יחד עם הסלק והתרד). צמחים נוספים השייכים למשפחה זו כוללים את המלוח, הירבוז והקינואה.
מיני כף האווז הם צמחים עשבוניים בעלי עלים מסורגים בתצורת להב ולפעמים עם שפה משוננת או מתרחבת. עלים אילו מזכירים את כף רגלו של האווז, אם כי יתכן שמקור שם הצמח מעלי הכותרת שלו שכן הפרחים קטנים ובעלי חמישה עלי כותרת, הדומים לחמש אצבעות עם קרומים ביניהן.
הפרחים מסודרים בדרך כלל כתפרחות שמורכבות מעשרות יחידות קטנות. הפירות מזכירים דגנים כיוון שהם נמצאים במקבצים של גרעינים העטופים במעטפת. העלים שלהם אכילים ומהווים מזון למגוון זחלים פרפראים. מהצמח ניתן להפיק חומר צבע זהוב-ירוק.
הצמח נפוץ מאוד ונחשב לעשב שוטה ופולשני. באזורי גידול של תירס, התפשטות כף אווז לבנה עלולה לפגוע ב 13% מכמות היבול. עם זאת, לכף האווז מספר מינים שמשמשים למאכל. חלקם היו בשימוש חקלאי עוד לפני 6000 שנה (הקינואה אצל ילידי אמריקה). מינים שכיחים המתאימים למאכל כוללים את כף אווז לבנה = Chenopodium album, ידועה גם בשם האנגלי Fat Hen וכף אווז ריחנית = Chenopodium ambrosoides, הידועה גם בשם Epazote.
הגרעינים והעלים משמשים כמזון לעופות ומכאן השם האנגלי לצמח - Fat Hen = תרנגולת שמנה. עם זאת, הצמח נחשב לבעל איכות נחותה לבקר ועלול לגרום לפגיעה בהמוגלובין של הפרות.
 בישראל צומחים בר אחד עשר מיני כף האווז: כף אווז האשפות, כף אווז לבנה, כף אווז גדושה, כף אווז מבאישה, כף אווז ריחנית, כף אווז אדומה, כף אווז הגינות, כף אווז מיזורי ושני מינים שטרם ניתן להם שם עברי רשמי: Chenopodium ficifoliumו- Chenopodium urbicum.
|
||||
לעלים ולזרעים יש ספונין ולכן ניתן לאכול אותם חיים אך בכמות לא גדולה.
ניתן לטחון את הזרעים ולהוסיף לקמח ליצירת לחם, דבר שמקובל באפריקה.
זהירות והתוויות נגד
הצמח מכיל ספונינים היכולים לגרום לבחילה ולגירוי מערכת העיכול.
האבקנים עשויים לעורר את קדחת השחת.
אנרגטיקה על פי הרפואה הסינית
העלים ירוקים, מרירים ומתוקים. בכמות קטנה הם מנקים את הכבד מליחה חמה תוך שמירה על הטחול אך בכמות גדולה הם, כמו צמחים רבים המכילים ספונינים, יוצרים ליחה ומעודדים את הכבד להמריד את הקיבה.
איך משתמשים?
- לא רק הזרעים מצויים בשימוש: קיימים מטעמים הודיים המשתמשים רבות בעלים הרחבים של חלק ממיני כף האווז, באופן דומה לעלי סלקיים כגון תרד.
- להשרות את הזרעים במים למשך לילה כדי לסלק חלק מהספונינים שלהם ואז להשתמש בהם בכל דרך למאכל.
- הפירות עגולים ומכילים עשרות זרעים שחורים אכילים. זרעים אלו עשירים בחלבון וערכם התזונתי קרוב לזה של כף אווז הקינואה.
- כף אווז האשפות - מין זה של כיף האווז ניתן בשל תכונתו של מין זה ללבלב בתנאים מגוונים וללא אבחנה. עלי כף האווז מתאימים לאכילה בכל שלביהם, אולם בבגרותם הם מעט סיביים יותר. ניתן להכין מהם סלט בדומה לעלי סלק ותרד ואפשר להכין גם קציצות או לביבות.
- הקנה המרכזי של אחד ממיני הצמח מתעצה עם הזמן ולכן היו מחוזות בסין שהשתמשו בו כמקל הליכה.
למידע נוסף
למידע על צמחים נוספים מומלץ לפנות למדריך הצמחים שבאתר
למידע אודות מסלול לימודי רפואה סינית בתמורות
למידע אודות התכנית המשולבת ברפואה סינית (נטורופתיה סינית) לימודי רפואה משלימה
למידע אודות מסלול לימודי דיקור סיני בתמורות
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.